התלמוד מלמד אותנו שכשהיהודים עמדו לקבל את התורה, כל ההרים הגבוהים באו אל הקב"ה והתחננו לקבל את הזכות להיות ההר בו היא תרד.
הקב"ה ענה 'לא. יש לי הר קטן, שמו סיני ובו תרד התורה, והסיבה היא שאני רוצה ללמד את היהודים להיות ענווים'.
זה סוף הספור בתלמוד.
גור רבה, אשר היה מלומד גדול וגם אדם מאד חכם, חקר את הסיפור הזה ושאל את השאלה הבאה: 'אם הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל להיות עניו, מדוע הוא לא נתן את התורה בעמק?'
אין יותר עניו מעמק, כי אין יותר נמוך מזה.
תשובתו היא שהקב"ה רצה ללמד את היהודים 2 דברים:
1 - להיות ענווים.
2 - לא להיות ענווים מדי.
לעולם אל תהיו עמק.
לעולם אל תתנו לאף אחד לדרוך עליכם.
אל תהפכו את רצונכם להיות אהובים לאובססיה.
לא אהבה, אלא כבוד.
נורא אהבו אותנו לאחר השואה.
בנו לנו מוזאונים ואנדרטאות.
נמאס לי מזה.
נמאס לי מהלוויות ואשכבות.
אני רוצה לחיות, ואם זה אומר לא להיות אהוב בקרב הגויים, אז שיהיה.
אני לא רוצה כבוד. אני דורש כבוד.
אי אפשר לדרוש כבוד מאחרים אם אין לך כבוד עצמי.
לי יש כבוד עצמי.
יש לי גאווה יהודית, וידע יהודי.
בעידן זה, ימי המשיח, הקב"ה ביצע עבורנו נסים גדולים יותר מאלו שהיו לפני 3000 שנה.
יש לנו את הכח, ואם נהיה יהודים טובים נוכל לגרום לביאת המשיח בימינו ובמהרה. אמן ואמן.
