חדשות ודיונים > ספריית הימין האמיתי
גבולות ועממי ארץ-ישראל
zelhar:
בתנ"ך יש שלוש שיטות (משתלבות) לתיאור גבולות: תיאור גיאוגרפי של קו הגבול בעזרת נקודות ציון. ציון של שטח שמאוכלס על ידי עם או שבט (מדיין, אדום, מואב...). ציון של חבל ארץ גיאוגרפי ידוע (דאז) בעל גבולות טבעיים (למשל הבשן, הגלעד). כיום ההתאמה בין שמות המקומות, העמים והחבלים למיקום הגיאוגרפי אינה ידועה משום שהשמות והעמים נמחקו בחלקם מהידע ההיסטורי שלנו.
כמו כן גבולות הארץ המתוארים במקורות שונים נבדלים בהיקפם (גם אם לא ניתן לחשבו במדויק). בבראשית טו, בהבטחה לאברהם מתוארים גבולות נרחבים יותר מאשר הגבולות שמתוארים בבמדבר ויהושוע. לכך יש הסבר פשוט והגיוני- בבראשית טו השם מתאר לאברהם את העתיד הרחוק בו ארץ ישראל תשגשג ותתרחב, ובלבד שישראל ישמרו את מצוות השם. בבמדבר וביהושוע מתוארים גבולות שהם ברי השגה בטווח הקרוב, כאשר העם רק מתחיל בהתנחלותו בארץ המובטחת. גם את בשטח המצומצם יותר העם לא הוריש את כל הגויים שישבו בו מכיוון שלא שמר על מצוות השם.
לדעתי הגבולות של בראשית טו מכילים את אלא של ממלכת דוד, ואף מרחיבים אותם לכיוון מערב-דרום – מכיוון שממלכת דוד ככל הנראה השתרעה עד אל-עריש (נחל-מצרים?) ולא עד נהר-מצרים – הוא היאור.
התיאור של הגבולות הוא דינאמי, למשל – בני ישראל ירשו את הבשן והגלעד (ממלכות עוג וסיחון), משום שאלה סירבו לאפשר להם מעבר בשטחם ובכך כפו מלחמה על ישראל. ישראל לא רשאי לרשת את מואב ועמון למרות שהיו רשעים וסירבו לאפשר מעבר בארצם. אלא שממלכת סיחון (האמרי) התבססה בשטח הגלעד שנכבש לפנים ממואב (במדבר כא). התפתחות מעניינת בנושא זה- שלוש מאות שנה לאחר יהושוע, בימי יפתח הגלעדי (שופטים יא), מלך עמון אסר מלחמה על ישראל, בטענה שקרית שישראל כבש ממנו את הגלעד מנחל יבוק עד נחל ארנון. בימים טרופים אלה כל שליט ערבי שיטען כי ישראל כבשו ממנו כה וכה, בין אם סיני, גולן או חוות שבעא יזכה לאוזן קשבת בקרב שליטי ישראל הבוגדים, אבל בימי השופטים היה ברור שמי שקם עלינו- יש להשיב לו כגמולו.
הקשר בין שמירת מצוות לבין הקושי וההתנגדות להתיישבות ישראל בארצו, והיקפה הוא ברור (דברים יא,22). אבל הרי זה הרעיון המרכזי של התנ"ך – ישראל צריכים להקים חברת מופת ולהיות אור לגויים; ישראל צריכים להיות עבדי השם ללכת בחוקותיו ולשמור מצוותיו. ומדוע רוצה השם כי ישראל יהיו עבדיו – משום שאין אנשים בני חורין בעולם הזה, כולם אסורים בתוך הבשר הנדון לכליה. מי שאינו עבד ל-השם, הוא עבד לתאווה, לשקר, לאוון ולתועבה.
מוזכרים אחד עשר עממים שישראל עתידם לרשת את מקומם- עשרה עממים בבראשית טו, שבעה עממים ביהושוע ג', כאשר שישה מתוכם מופיעים בבראשית טו (החוי נעדר מבראשית טו). בשמות ג, ובמקומות נוספים מוזכרות תת-קבוצות של שבעה העממים מיהושוע ג'- במקורות שמופיעים למטה זו הקבוצה מיהושוע ג' חסר הגרגשי.
ארץ-ישראל וכנען אינן היינו הך, כנען היא חלק מארץ-ישראל הגדולה אך לא כולה. הרי גבולה המזרחי של כנען הוא בירדן וים-המלח וארץ-ישראל משתרעת משני גדותיו. במערב-דרום כנען משתרעת עד נחל-מצרים, וארץ-ישראל עד נהר מצרים הוא הנילוס. אבל ליבה של הארץ נמצא בכנען, היכן שהאבות נטו אהלם, היכן ששוכנים קברי האבות, וכמובן המקום בו בחר השם כמשכן התמיד.
כנען היא החלק החשוב ביותר שיש להתיישב בו תחילה, לכן בני ישראל לא רשאים להתחיל בהתיישבות בשטחים שכבשו כל עוד לא כבשו את כנען. ושאר האזורים עתידים להסתפח לישראל (ולהיפך ישראל עשויה להפסיד משטחה) בהמשך לפי שיקולי שכר ועונש- אם ישראל יהיו צדיקים והגויים מסביב רשעים השם יוריש אותם לישראל, ואם ישראל יחטאו- השם יגרשם מן הארץ. ראה למשל: ספרי שופטים, שמואל ומלכים.
השם מצווה את ישראל להוריש את כל יושבי הארץ (שמות לג,55-56), אין להתיר מהם עמים-לאומים שיוותרו בארץ ויצררו את ישראל, ואף מוסיף ומסביר\מזהיר – 'והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם'. די לחכימא ברמיזה- כיצד מצווים אנו לנהוג בימים טרופים אלה.
תיאור מפורט של גבולות כנען מופיע בבמדבר לד (ציטוט למטה). אני לא מכיר כל המקומות ואף איני בטוח שכל המקומות הנזכרים שם ידועים כיום. הגבול הדרומי: מן הקצה הדרומי של ים-המלך ממשיך לעבר מעלה-עקרבים, משם לעבר צין (הר צין?), עובר דרומית לקדש ברנע בקו שמגיע לחצר אדר (לא ידוע לי היכן) וממשיך לעצמון (לא ידוע לי היכ אבל אפשר שהתוואי הוא דרך נחל-צין), מעצמון ממשיך עד נחל-מצרים הוא ואדי אל-עריש- מן הטעם שאין באזור עוד מועמד ראוי יותר להיקרא נחל והנשפך לים התיכון, ומכיוון שהוא מהווה גבול טבעי, ולאורך נחל-מצרים עד הים.
הגבול המערבי: מנחל-מצרים לאורך קו החוף עד המפגש עם הגבול הצפוני שיתואר להלן: כאן ניתנת נוסחא מעניינת- מתח קו מן הים לעבר הר-ההר (יש להניח במקרים כאלה שהכוונה היא לקו הקצר ביותר מהר-ההר לים). הר-ההר (מקום מותו של אהרון) נמצא נגב או צפון סיני- יש טענה שזהו הר צין, בכל מקרה הוא נמצא בסמוך לגבול הדרומי של כנען. מהר ההר מתח קו לעבר לבוא-חמת (היום חומס אשר בישות הערבית סוריה), ומלבוא-חמת לזפור ומשם לחצר עינן (מקומות לא מוכרים לי). כל השטח הכלוא בין הקו המתואר (לאחר שסוגרים אותו לעבר הים) ובין קו החוף נכלל בכנען. הקו מהר-ההר לעבר לבוא-חמת עובר מערבית לירדן עד שהוא חותך את הירדן או את הדן צפונית לאגם החולה. גבול מזרח: ממחצר עינן דרך שפם (?) לעבר הריבל אשר מזרחית לעין (מעיין- מצפון מזרח לכנרת, יש כמה מועמדים...), ומשם דרומה עד כתף הכנרת ממזרח, ולאורך החוף המזרחי של הכנרת, המשך לאורך הירדן לאורך ים-המלח עד קצהו הדרומי.
בבראשית טו נזכרים עשרה עממים שישראל יירשו. מעניין שנהר הפרת נזכר כגבול הצפוני, אבל ארם אינו מופיע ברשימת העמים. אני מוצא לכך שני הסברים: בימי אברהם (כנראה במאה יח לפני העת החדשה), ארם עוד לא פלש לאזור (בימי אברהם ישבו שם בני חת וכנען, והיום מטמאת אותו הישות הערבית שמתקראת סוריה). ושנית, ישראל לא ירש את כל ארם- רק החלק מארם שהוא בגבולות ההבטחה.
הגבול הצפוני הוא נהר הפרת, והגבול הדרומי-מערבי הוא נהר מצרים, מאחר שיש רק נהר אחד באזור הכוונה היא ליאור, הוא הנילוס, ולא לוואדי אל-עריש אשר אפשר והוא נחל-מצרים המופיע במקורות אחרים, שכן נחל אכזב זה אינו יכול בשום אופן להתקרא נהר. גם מובן שאין הכוונה כי כל הגדה המזרחית של היאור עד חרטום וכל הגדה המערבית של הפרט ממבואותיו בצפון ועד המפרץ הפרסי נכללים בגבולות ההבטחה; רק השטח אשר (בזמן הנתן ההבטחה לאברהם?) נושב על ידי עשרת העממים הנזכרים - הוא שטח ההבטחה.
לא ניתן לצייר מהכתוב גבולות ברורים, אבל אפשר לנסות לראות על איזה שטח מתפרסת הארץ לפי בראשית טו (וכן לפי יהושוע ג), על ידי בחינת המידע שמופיע לגבי העממים:
הקיני: ישב בנגב ובסיני : ולמיטב הבנתי חבר הקיני הוא פלג שנפרד מן הקיני (הקיני הוא העם של קין בן חובב) ובשל ידידותו ונאמנותו לישראל אין להשמידו. מה שמעניין הוא שחבר הקיני אשר נפרד מקין בן חובב לא היה קיים בימי אברהם משום שחובב הוא בן זמנו של משה ארבע מאות שנה אחרי תקופת אברהם. לכן ייתכן וקין והקיני המוזכרים בשופטים אינם הקיני של בראשית טו.
ספר במדבר מספק מידע נוסף, בפרשת בלק (מלך מואב) ובלעם (מכשף מדייני). כל הפרשה של קללת בלעם מתרחשת באזור שמדרום ומדרום-מזרח לכנען, בארץ מואב אשר היום היא חלק מהישות הערבית המתקראת ירדן. בכל פעם שבלעם מברך את ישראל הוא משקיף אל עבר העם ממקום שניתן לראות בו לפחות את קצהו הקרוב אליו. בפעם האחרונה בלעם ובלק נמצאים ב"ראש הפעור, הנשקף על פני הישימון" (במדבר כג, כז). ואז בלעם מתנבא על גורלם של עמי האזור (ולא על עמים רחוקים יותר כחתי והיבוסי) להימחות ביד השם (במדבר כד). הוא מתנבא על מואב, אדום, עמלק, וקיני. יש לשים לב שבלעם מקלל\מברך רק את מי שהוא רואה בעיניו (ראה ציטוטים למטה).
הקנזי: נאמר בבמדבר לב וביהושוע יד "כלב בן-יפנה, הקנזי" (ביהושוע ללא פסיק), נאמר גם שהוא משבט יהודה "למטה יהודה, כלב בן יפונה." (במדבר יג). אפשר שכלב היה גר צדק מבין הקנזי ואומץ לתוך שבת יהודה. נאמר גם שופטים ג : עותניאל בן קנז, אחי כלב הקטון ממנו. אך באופן תמוה שמו- כלב בן-יפונה טוען כי הוא בנו של יפונה. בדברי הימים ד מתוארות כמה שושלות בשבט יהודה אבל לא מתואר בדיוק הייחוס המשפחתי של כל אחת ליהודה – אבי השבט: "א בני, יהודה: פרץ חצרון וכרמי, וחור ושובל. ב וראיה בן-שובל, הוליד את-יחת, ויחת הוליד, את-אחומיי ואת-להד; אלה, משפחות הצרעתי. {ס} ג ואלה אבי עיטם, יזרעאל וישמא וידבש; ושם אחותם, הצללפוני. ד ופנואל אבי גדור, ועזר אבי חושה; אלה בני-חור בכור אפרתה, אבי בית לחם. ה ולאשחור אבי תקוע, היו שתי נשים: חלאה, ונערה. ו ותלד לו נערה את-אחוזם ואת-חפר, ואת-תימני ואת-האחשתרי; אלה, בני נערה. ז ובני, חלאה--צרת וצוחר, ואתנן. ח וקוץ הוליד, את-ענוב ואת-הצובבה, ומשפחות אחרחל, בן-הרום. ט ויהי יעבץ, נכבד מאחיו; ואימו, קראה שמו יעבץ לאמור, כי ילדתי, בעוצב. י ויקרא יעבץ לאלוהי ישראל לאמור, אם-ברך תברכני והרבית את-גבולי והייתה ידך עימי, ועשית מרעה, לבלתי עוצבי--ויבא אלוהים, את אשר-שאל. {ס} יא וכלוב אחי-שוחה, הוליד את-מחיר: הוא, אבי אשתון. יב ואשתון, הוליד את-בית רפא ואת-פסח, ואת-תחינה, אבי עיר נחש; אלה, אנשי רכה. {ס} יג ובני קנז, עותניאל ושריה; ובני עותניאל, חתת. יד ומעונותיי, הוליד את-עופרה; ושריה, הוליד את-יואב אבי גיא חרשים--כי חרשים, היו. {פ} טו ובני כלב בן-יפונה, עירו אלה ונעם; ובני אלה, וקנז".
אני לא יכול להסיק מכל הנ"ל מי הוא אביו מולידו של כלב, והאם יש קשר בינו ובין העם הקנזי. אפשר שקנז אבי עתניאל נקרא לפנים יפונה, כאשר הוליד את כלב נתקרא עוד יפונה ואילו עתניאל הוא הבכור שנולד לו לאחר שהחל מתקרא בשם קנז. ומדוע שיתקרא האיש בשני שמות- מאחר ועתיד הוא להוליד שתי שושלות נכבדות, אבות-ערים: כלב שכיבש ובנה את חברון, ועתניאל שכיבש ובנה את קרית-ספר. אבל אפשרות סבירה אף יותר היא שכלב הוא בנו של קנז אבל נחשב לבן יפונה מתוקף דיני יבמות. כמו כן אפשר שהקנזי הוא פלג ממשפחתו של קנז (אולי בהנהגת קנז), שמרד במשה ונתפלג מתוך מחנה ישראל בעת הנדידה במדבר. אמנם הוא מוזכר בבראשית טו בימי אברהם אבל כך גם הקיני (שייתכן כי הוא מצאצאי חובב). אפשרות אחרת היא שהעם הקנזי אינו קשור לקנז וליהושוע משבט יהודה. אפשרות נוספת היא שהקנזי היה עם או שבט (ובראשו קנז) שהשם הוריש אותו לישראל, אבל בצורת הסתפחותו לתוך שבט יהודה, ולכן לא מוזכרת מלחמה עם בני הקנזי.
הקדמני: שמו מלמד שישב בתחומה המזרחי של הארץ, אפשר שמצפון למדיין (מדיין משתרעת בקצה הצפוני מערבי של ממלכת הרשע הסעודית, בין החיג'אז למדינת ירדן המודרנית ימשו"ז). בני קדם ומדיין פשטו על ישראל בימי השופטים וגדעון השופט נלחם בהם.
החתי: ידוע כי עם זה ישב בתקופת אברהם באזור שהיום כלול בצפון מדינת ישראל, סוריה ודרום תורכיה. מפרשת חיי-שרה ניתן ללמוד שחתים ישבו גם בהרי חברון. ראה גם יהושוע יא,3;
הפרזי: אין לי רעיון היכן ישב אבל שמו מלמד שישב באזורי פרזות (אזורי ספר נטולי ערים ראשיות). ראה דברים ג,3; יהושוע יא,3;.
הרפאים: בימי יהושוע הם אך שרידי עם שהשם הוריש את נחלתו לבני עמון ומואב, שושלת של ענקים גיבורי חיל אשר פיקדו על צבאות ולעתים אף תפסו את כסא השלטון של עממי האזור. ראה: דברים ב, דברים ג, יהושוע ג.
האמרי: ארץ סיחון מלך האמורי מצפון לנחל ארנון (גבול מואב), מדרום לנחל יבוק (גבול הבשן) וממערב ומדרום לעמון קו כלשהו בתוך השממה- ראה דברים פרק ב בציטוט שמובא למטה. האמרי יושב גם בהרים ממערב לירדן ראה למשל דברים א,7, יהושוע ה,1; יא,3; ונראה אף שהוא משמש שם קיבוצי לכל יושבי ההר.
הכנעני: הכנעני יושב בשפלה, בעמקים ובחוף, ומשמש שם קיבוצי ליושבי אזורים אלה (וכן ארץ כנען קרויה בשמו וכנען בכור חם הוא אבי כל העממים הללו) ראה: דברים א,7, יהושוע יא;3, דברים ה,1;
הגרגשי: ישראל מעולם לא נפגשו בפועל עם הגרגשי (שהוא צאצא של כנען) . לדעתי אפשר שהיה זה עם כה שנוא על השם, עד שמחה אותו מעל פני האדמה והורישו לבני ישראל עוד בטרם הגיעם למושבו, ייתכן שגרגשי מרמז על גר שגרש השם (גר-גרש), אפשר שנמלט מאימת השמועה על נפילת יריחו, או מאימת הצרעה ששיסה השם בעממי כנען, או שזהו עם שנמחה כהשם הפך את ככר הירדן.
היבוסי – בימי יהושוע ועד ימי דוד ישב היבוסי בירושלים שנתקראה כשמו עיר יבוס, וזה הרי ידוע לכל. ראה גם יהושוע יא,3; טו,63;
החוי - עם שלא מוזכר בהבטחה של בראשית טו (אם כי מוזכר כאחד מצאצאי כנען). בני גבעון השתייכו נמנו על עם זה. ישב 'תחת חרמון בארץ מצפה' ראה: יהושוע ט,3-7; יא,3;
צירפתי מפה של גבולות א"י בעת מלכות דוד, ושל הגבולות שלפי לדעתי יש לשאוף אליהם. הרי אם אפשר ללמוד משהו מכל מה שנאמר בעניין גבולות-ארץ וההבטחה, הוא שעל עם ישראל להיאחז בארץ –ישראל המערבית היא כנען, לנהוג לפי מצוות השם, ואם נעשה כן השם יוריש לנו את המחוזות שכנים; הגויים הרשעים היושבים שם בימינו, תפלצות עממי ערב, אף עולים ברשעותם על עממי כנען מימי המקרא: עממי כנען פיסלו להם אלוהים זרים, ועבדו כוכבים ומזלות, ובדו תועבת-חוקותיהם בשם אלוהי שקר; ואילו עממי ערב בדו תועבת-חוקותיהם המרושעות אף יותר מחוקות הכנעני, אבל הם בדו אותן בשם השם, אלוהי האמת. עממי ערב אפילו העזו לשייך לעצמם את המקרא- חוקת השם האמיתית, ובמקביל הם סילפו אותה והשחיטו אותה. עממי כנען היו מקריבים מבניהם לאלי השקר שלהם; אך עממי ערב מקריבים להשם את בניהם תוך רצח יהודים, ולפי חוקותיהם השם אלוהי-האמת אוהב את הרוצחים המתאבדים שלהם. לכן על פי התורה גורלם של עממי ערב הרצחניים מחללי השם הרשעים, כגורל עממי כנען- להימחות ולהישמד כליל.
(ואם נוסיף ונדבק בדרכי השם נזכה להרבה מעבר לכך- נהיה מופת לכל העמים ואולי אף תבוא עלינו הגאולה מחזון הנביאים...)
zelhar:
בראשית טו: יח ביום ההוא, כרת יהוה את-אברם--ברית לאמר: לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל נהר-פרת. יט את-הקיני, ואת-הקנזי, ואת, הקדמני. כ ואת-החתי ואת-הפרזי, ואת-הרפאים. כא ואת-האמרי, ואת-הכנעני, ואת-הגרגשי, ואת- היבוסי.
לד,א ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקב, לראות, בבנות הארץ. לד,ב וירא אתה שכם בן-חמור, החוי--נשיא הארץ; ויקח אתה וישכב אתה, ויענה.
לו,א ואלה תלדות עשו, הוא אדום. לו,ב עשו לקח את-נשיו, מבנות כנען: את-עדה, בת-אילון החתי, ואת-אהליבמה בת-ענה, בת-צבעון החוי.
שמות: ג,ח וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלתו מן-הארץ ההוא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחתי, והאמרי והפרזי, והחוי והיבוסי.
כג,כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמרי והחתי, והפרזי והכנעני החוי והיבוסי; והכחדתיו. כג,כד לא-תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם: כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבתיהם. כג,כה ועבדתם, את יהוה אלהיכם, וברך את-לחמך, ואת-מימיך; והסרתי מחלה, מקרבך.
כג,כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמתי את-כל-העם, אשר תבא בהם; ונתתי את-כל-איביך אליך, ערף. כג,כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגרשה, את-החוי את-הכנעני ואת-החתי--מלפניך. כג,כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת: פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. כג,ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ. כג,לא ושתי את-גבלך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר: כי אתן בידכם, את ישבי הארץ, וגרשתמו, מפניך. כג,לב לא-תכרת להם ולאלהיהם, ברית. כג,לג לא ישבו בארצך, פן-יחטיאו אתך לי: כי תעבד את-אלהיהם, כי-יהיה לך למוקש.
במדבר: כא,כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחן מלך-האמרי לאמר. כא,כב אעברה בארצך, לא נטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבר גבלך. כא,כג ולא-נתן סיחן את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחן את-כל-עמו ויצא לקראת ישראל המדברה, ויבא יהצה; וילחם, בישראל. כא,כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנן, עד-יבק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון. כא,כה ויקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; וישב ישראל בכל-ערי האמרי, בחשבון ובכל-בנתיה. כא,כו כי חשבון--עיר סיחן מלך האמרי, הוא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, ויקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנן. כא,כז על-כן יאמרו המשלים, באו חשבון; תבנה ותכונן, עיר סיחון. כא,כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחן: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנן. כא,כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית, למלך אמרי סיחון. כא,ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבן; ונשים עד-נפח, אשר עד-מידבא. כא,לא וישב, ישראל, בארץ, האמרי. כא,לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנתיה; ויירש (ויורש), את-האמרי אשר-שם. כא,לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. כא,לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אתו--כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. כא,לה ויכו אתו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו. כב,א ויסעו, בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו.
כד: יז אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל-בני-שת. יח והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר--איביו; וישראל, עשה חיל. יט וירד, מיעקב; והאביד שריד, מעיר. כ וירא, את-עמלק, וישא משלו, ויאמר: ראשית גוים עמלק, ואחריתו עדי אבד. כא וירא, את-הקיני, וישא משלו, ויאמר: איתן, מושבך, ושים בסלע, קנך. כב כי אם-יהיה, לבער קין--עד-מה, אשור תשבך. כג וישא משלו, ויאמר: אוי, מי יחיה משמו אל. כד וצים מיד כתים, וענו אשור וענו-עבר; וגם-הוא, עדי אבד. כה ויקם בלעם, וילך וישב למקמו; וגם-בלק, הלך לדרכו.
לג,נ וידבר יהוה אל-משה, בערבת מואב, על-ירדן ירחו, לאמר. לג,נא דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם: כי אתם עברים את-הירדן, אל-ארץ כנען. לג,נב והורשתם את-כל-ישבי הארץ, מפניכם, ואבדתם, את כל-משכיתם; ואת כל-צלמי מסכתם תאבדו, ואת כל-במותם תשמידו. לג,נג והורשתם את-הארץ, וישבתם-בה: כי לכם נתתי את-הארץ, לרשת אתה. לג,נד והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחתיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתו--אל אשר-יצא לו שמה הגורל, לו יהיה: למטות אבתיכם, תתנחלו. לג,נה ואם-לא תורישו את-ישבי הארץ, מפניכם--והיה אשר תותירו מהם, לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם--על-הארץ, אשר אתם ישבים בה. לג,נו והיה, כאשר דמיתי לעשות להם--אעשה לכם. {פ}
לד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לד,ב צו את-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי-אתם באים, אל-הארץ כנען: זאת הארץ, אשר תפל לכם בנחלה, ארץ כנען, לגבלתיה. לד,ג והיה לכם פאת-נגב ממדבר-צן, על-ידי אדום; והיה לכם גבול נגב, מקצה ים-המלח קדמה. לד,ד ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, ועבר צנה, והיה (והיו) תוצאתיו, מנגב לקדש ברנע; ויצא חצר-אדר, ועבר עצמנה. לד,ה ונסב הגבול מעצמון, נחלה מצרים; והיו תוצאתיו, הימה. לד,ו וגבול ים, והיה לכם הים הגדול וגבול; זה-יהיה לכם, גבול ים. לד,ז וזה-יהיה לכם, גבול צפון: מן-הים, הגדל, תתאו לכם, הר ההר. לד,ח מהר ההר, תתאו לבא חמת; והיו תוצאת הגבל, צדדה. לד,ט ויצא הגבל זפרנה, והיו תוצאתיו חצר עינן; זה-יהיה לכם, גבול צפון. לד,י והתאויתם לכם, לגבול קדמה, מחצר עינן, שפמה. לד,יא וירד הגבל משפם הרבלה, מקדם לעין; וירד הגבל, ומחה על-כתף ים-כנרת קדמה. לד,יב וירד הגבול הירדנה, והיו תוצאתיו ים המלח; זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה, סביב. לד,יג ויצו משה, את-בני ישראל לאמר: זאת הארץ, אשר תתנחלו אתה בגורל, אשר צוה יהוה, לתת לתשעת המטות וחצי המטה. לד,יד כי לקחו מטה בני הראובני, לבית אבתם, ומטה בני-הגדי, לבית אבתם; וחצי מטה מנשה, לקחו נחלתם. לד,טו שני המטות, וחצי המטה: לקחו נחלתם, מעבר לירדן ירחו--קדמה מזרחה.
דברים א: א,ה בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, באר את-התורה הזאת לאמר. א,ו יהוה אלהינו דבר אלינו, בחרב לאמר: רב-לכם שבת, בהר הזה. א,ז פנו וסעו לכם, ובאו הר האמרי ואל-כל-שכניו, בערבה בהר ובשפלה ובנגב, ובחוף הים--ארץ הכנעני והלבנון, עד-הנהר הגדל נהר-פרת. א,ח ראה נתתי לפניכם, את-הארץ; באו, ורשו את-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם, ולזרעם אחריהם.
ב,ב ויאמר יהוה, אלי לאמר. ב,ג רב-לכם, סב את-ההר הזה; פנו לכם, צפנה. ב,ד ואת-העם, צו לאמר, אתם עברים בגבול אחיכם בני-עשו, הישבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאד. ב,ה אל-תתגרו בם--כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירשה לעשו, נתתי את-הר שעיר. ב,ו אכל תשברו מאתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאתם, בכסף--ושתיתם. ב,ז כי יהוה אלהיך ברכך, בכל מעשה ידך--ידע לכתך, את-המדבר הגדל הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלהיך עמך--לא חסרת, דבר. ב,ח ונעבר מאת אחינו בני-עשו, הישבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעצין גבר; {ס} ונפן, ונעבר, דרך, מדבר מואב. ב,ט ויאמר יהוה אלי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירשה--כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירשה. ב,י האמים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים. ב,יא רפאים יחשבו אף-הם, כענקים; והמאבים, יקראו להם אמים. ב,יב ובשעיר ישבו החרים, לפנים, ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם, וישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירשתו, אשר-נתן יהוה, להם. ב,יג עתה, קמו ועברו לכם--את-נחל זרד; ונעבר, את-נחל זרד. ב,יד והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלשים ושמנה, שנה--עד-תם כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם. ב,טו וגם יד-יהוה היתה בם, להמם מקרב המחנה, עד, תמם. ב,טז ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות--מקרב העם. {ס}
דברים ב: יז וידבר יהוה, אלי לאמר. יח אתה עבר היום את-גבול מואב, את-ער. יט וקרבת, מול בני עמון--אל-תצרם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירשה--כי לבני-לוט, נתתיה ירשה. כ ארץ-רפאים תחשב, אף-הוא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמנים, יקראו להם זמזמים. כא עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשם וישבו תחתם. כב כאשר עשה לבני עשו, הישבים בשעיר--אשר השמיד את-החרי, מפניהם, ויירשם וישבו תחתם, עד היום הזה. כג והעוים הישבים בחצרים, עד-עזה--כפתרים היצאים מכפתר, השמידם וישבו תחתם. כד קומו סעו, ועברו את-נחל ארנן--ראה נתתי בידך את-סיחן מלך-חשבון האמרי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה. כה היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. כו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמר. כז אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאול. כח אכל בכסף תשברני ואכלתי, ומים בכסף תתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגלי. כט כאשר עשו-לי בני עשו, הישבים בשעיר, והמואבים, הישבים בער--עד אשר-אעבר, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלהינו נתן לנו. ל ולא אבה, סיחן מלך חשבון, העברנו, בו: כי-הקשה יהוה אלהיך את-רוחו, ואמץ את-לבבו, למען תתו בידך, כיום הזה.
ב,לא ויאמר יהוה, אלי, ראה החלתי תת לפניך, את-סיחן ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו. ב,לב ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--יהצה. ב,לג ויתנהו יהוה אלהינו, לפנינו; ונך אתו ואת-בנו, ואת-כל-עמו. ב,לד ונלכד את-כל-עריו, בעת ההוא, ונחרם את-כל-עיר מתם, והנשים והטף: לא השארנו, שריד. ב,לה רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו. ב,לו מערער אשר על-שפת-נחל ארנן והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא היתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכל, נתן יהוה אלהינו לפנינו. ב,לז רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבק, וערי ההר, וכל אשר-צוה, יהוה אלהינו. ג,א ונפן ונעל, דרך הבשן; ויצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. ג,ב ויאמר יהוה אלי, אל-תירא אתו--כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון. ג,ג ויתן יהוה אלהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן--ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. ג,ד ונלכד את-כל-עריו, בעת ההוא--לא היתה קריה, אשר לא-לקחנו מאתם: ששים עיר כל-חבל ארגב, ממלכת עוג בבשן. ג,ה כל-אלה ערים בצרת, חומה גבהה--דלתים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאד. ג,ו ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחן מלך חשבון: החרם כל-עיר מתם, הנשים והטף. ג,ז וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. ג,ח ונקח בעת ההוא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמרי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנן, עד-הר חרמון. ג,ט צידנים יקראו לחרמון, שרין; והאמרי, יקראו-לו שניר. ג,י כל ערי המישר, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן. ג,יא כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלה הוא ברבת בני עמון: תשע אמות ארכה, וארבע אמות רחבה--באמת-איש. ג,יב ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההוא; מערער אשר-על-נחל ארנן, וחצי הר-הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי. ג,יג ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כל חבל הארגב לכל-הבשן, ההוא יקרא ארץ רפאים. ג,יד יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אתם על-שמו את-הבשן חות יאיר, עד היום הזה. ג,טו ולמכיר, נתתי את-הגלעד. ג,טז ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנן, תוך הנחל, וגבל--ועד יבק הנחל, גבול בני עמון. ג,יז והערבה, והירדן וגבל--מכנרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדת הפסגה, מזרחה.
דברים יא: כב כי אם-שמר תשמרון את-כל-המצוה הזאת, אשר אנכי מצוה אתכם--לעשתה: לאהבה את-יהוה אלהיכם, ללכת בכל-דרכיו--ולדבקה-בו. כג והוריש יהוה את-כל-הגוים האלה, מלפניכם; וירשתם גוים, גדלים ועצמים מכם. כד כל-המקום, אשר תדרך כף-רגלכם בו--לכם יהיה: מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת, ועד הים האחרון--יהיה, גבלכם. כה לא-יתיצב איש, בפניכם: פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם, על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה, כאשר, דבר לכם.
zelhar:
יהושוע א: א ויהי, אחרי מות משה--עבד יהוה; ויאמר יהוה אל-יהושע בן-נון, משרת משה לאמר. ב משה עבדי, מת; ועתה קום עבר את-הירדן הזה, אתה וכל-העם הזה, אל-הארץ, אשר אנכי נתן להם לבני ישראל. ג כל-מקום, אשר תדרך כף-רגלכם בו--לכם נתתיו: כאשר דברתי, אל-משה. ד מהמדבר והלבנון הזה ועד-הנהר הגדול נהר-פרת, כל ארץ החתים, ועד-הים הגדול, מבוא השמש--יהיה, גבולכם. ה לא-יתיצב איש לפניך, כל ימי חייך: כאשר הייתי עם-משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך. ו חזק, ואמץ: כי אתה, תנחיל את-העם הזה, את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם. ז רק חזק ואמץ מאד, לשמר לעשות ככל-התורה--אשר צוך משה עבדי, אל-תסור ממנו ימין ושמאול: למען תשכיל, בכל אשר תלך. ח לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמר לעשות, ככל-הכתוב בו: כי-אז תצליח את-דרכך, ואז תשכיל. ט הלוא צויתיך חזק ואמץ, אל-תערץ ואל-תחת: כי עמך יהוה אלהיך, בכל אשר תלך.
ג,ט ויאמר יהושע, אל-בני ישראל: גשו הנה--ושמעו, את-דברי יהוה אלהיכם. ג,י ויאמר יהושע--בזאת תדעון, כי אל חי בקרבכם; והורש יוריש מפניכם את-הכנעני ואת-החתי ואת-החוי, ואת-הפרזי ואת-הגרגשי, והאמרי, והיבוסי.
ה,א ויהי כשמע כל-מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל-מלכי הכנעני אשר על-הים, את אשר-הוביש יהוה את-מי הירדן מפני בני-ישראל, עד-עברנו (עברם); וימס לבבם, ולא-היה בם עוד רוח, מפני, בני-ישראל.
ט,א ויהי כשמע כל-המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה, ובכל חוף הים הגדול, אל-מול, הלבנון--החתי, והאמרי, הכנעני הפרזי, החוי והיבוסי. ט,ב ויתקבצו יחדו, להלחם עם-יהושע ועם-ישראל--פה, אחד.
ט,ג וישבי גבעון שמעו, את אשר עשה יהושע ליריחו--ולעי. ט,ד ויעשו גם-המה בערמה, וילכו ויצטירו; ויקחו שקים בלים, לחמוריהם, ונאדות יין בלים, ומבקעים ומצררים. ט,ה ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם, ושלמות בלות עליהם; וכל לחם צידם, יבש היה נקדים. ט,ו וילכו אל-יהושע אל-המחנה, הגלגל; ויאמרו אליו ואל-איש ישראל, מארץ רחוקה באנו, ועתה, כרתו-לנו ברית. ט,ז ויאמרו (ויאמר) איש-ישראל, אל-החוי: אולי, בקרבי אתה יושב, ואיך, אכרות- (אכרת-) לך ברית.
יא,א ויהי, כשמע יבין מלך-חצור; וישלח, אל-יובב מלך מדון, ואל-מלך שמרון, ואל-מלך אכשף. יא,ב ואל-המלכים אשר מצפון, בהר ובערבה נגב כנרות--ובשפלה; ובנפות דור, מים. יא,ג הכנעני ממזרח ומים, והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר; והחוי תחת חרמון, בארץ המצפה. יא,ד ויצאו הם, וכל-מחניהם עמם--עם-רב, כחול אשר על-שפת-הים לרב; וסוס ורכב, רב-מאד. יא,ה ויועדו, כל המלכים האלה; ויבאו ויחנו יחדו, אל-מי מרום, להלחם, עם-ישראל.
יא,טז ויקח יהושע את-כל-הארץ הזאת, ההר ואת-כל-הנגב ואת כל-ארץ הגשן, ואת-השפלה, ואת-הערבה; ואת-הר ישראל, ושפלתה. יא,יז מן-ההר החלק, העולה שעיר, ועד-בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר-חרמון; ואת כל-מלכיהם לכד, ויכם וימיתם. יא,יח ימים רבים, עשה יהושע את-כל-המלכים האלה--מלחמה. יא,יט לא-היתה עיר, אשר השלימה אל-בני ישראל, בלתי החוי, ישבי גבעון: את-הכל, לקחו במלחמה. יא,כ כי מאת יהוה היתה לחזק את-לבם לקראת המלחמה את-ישראל, למען החרימם, לבלתי היות-להם, תחנה: כי למען השמידם, כאשר צוה יהוה את-משה.
יב,א ואלה מלכי הארץ, אשר הכו בני-ישראל וירשו את-ארצם, בעבר הירדן, מזרחה השמש--מנחל ארנון עד-הר חרמון, וכל-הערבה מזרחה. יב,ב סיחון מלך האמרי, היושב בחשבון--משל מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון ותוך הנחל, וחצי הגלעד, ועד יבק הנחל, גבול בני עמון. יב,ג והערבה עד-ים כנרות מזרחה, ועד ים הערבה ים-המלח מזרחה, דרך, בית הישמות; ומתימן--תחת, אשדות הפסגה. יב,ד וגבול, עוג מלך הבשן, מיתר, הרפאים--היושב בעשתרות, ובאדרעי. יב,ה ומשל בהר חרמון ובסלכה, ובכל-הבשן, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; וחצי, הגלעד--גבול, סיחון מלך-חשבון. יב,ו משה עבד-יהוה ובני ישראל, הכום; ויתנה משה עבד-יהוה ירשה, לראובני ולגדי, ולחצי, שבט המנשה. {ס}
יב,ז ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל, בעבר הירדן ימה, מבעל גד בבקעת הלבנון, ועד-ההר החלק העלה שעירה; ויתנה יהושע לשבטי ישראל, ירשה--כמחלקתם. יב,ח בהר ובשפלה, ובערבה ובאשדות, ובמדבר, ובנגב--החתי, האמרי, והכנעני הפרזי, החוי והיבוסי.
יג: יב כל-ממלכות עוג בבשן, אשר-מלך בעשתרות ובאדרעי: הוא נשאר מיתר הרפאים, ויכם משה וירשם
טו,סג ואת-היבוסי יושבי ירושלם, לא-יוכלו (יכלו) בני-יהודה להורישם; וישב היבוסי את-בני יהודה, בירושלם, עד, היום הזה.
שופטים ד: יא וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חבב חתן משה; ויט אהלו, עד-אילון בצענים (בצעננים) אשר את-קדש.
יא,יב וישלח יפתח מלאכים, אל-מלך בני-עמון לאמר: מה-לי ולך, כי-באת אלי להלחם בארצי. יא,יג ויאמר מלך בני-עמון אל-מלאכי יפתח, כי-לקח ישראל את-ארצי בעלותו ממצרים, מארנון ועד-היבק, ועד-הירדן; ועתה, השיבה אתהן בשלום. יא,יד ויוסף עוד, יפתח; וישלח, מלאכים, אל-מלך, בני עמון. יא,טו ויאמר לו, כה אמר יפתח: לא-לקח ישראל את-ארץ מואב, ואת-ארץ בני עמון. יא,טז כי, בעלותם ממצרים; וילך ישראל במדבר עד-ים-סוף, ויבא קדשה. יא,יז וישלח ישראל מלאכים אל-מלך אדום לאמר אעברה-נא בארצך, ולא שמע מלך אדום, וגם אל-מלך מואב שלח, ולא אבה; וישב ישראל, בקדש. יא,יח וילך במדבר, ויסב את-ארץ אדום ואת-ארץ מואב, ויבא ממזרח-שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון; ולא-באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב. יא,יט וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמרי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה-נא בארצך עד-מקומי. יא,כ ולא-האמין סיחון את-ישראל, עבר בגבלו, ויאסף סיחון את-כל-עמו, ויחנו ביהצה; וילחם, עם-ישראל. יא,כא ויתן יהוה אלהי-ישראל את-סיחון ואת-כל-עמו, ביד ישראל--ויכום; ויירש, ישראל, את כל-ארץ האמרי, יושב הארץ ההיא. יא,כב ויירשו, את כל-גבול האמרי--מארנון, ועד-היבק, ומן-המדבר, ועד-הירדן. יא,כג ועתה יהוה אלהי ישראל, הוריש את-האמרי, מפני, עמו ישראל; ואתה, תירשנו. יא,כד הלא את אשר יורישך, כמוש אלהיך--אותו תירש; ואת כל-אשר הוריש יהוה אלהינו, מפנינו--אותו נירש. יא,כה ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן-צפור, מלך מואב: הרוב רב עם-ישראל, אם-נלחם נלחם בם. יא,כו בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה, ובכל-הערים אשר על-ידי ארנון, שלש מאות, שנה--ומדוע לא-הצלתם, בעת ההיא. יא,כז ואנכי, לא-חטאתי לך, ואתה עשה אתי רעה, להלחם בי: ישפט יהוה השפט, היום, בין בני ישראל, ובין בני עמון. יא,כח ולא שמע, מלך בני עמון, אל-דברי יפתח, אשר שלח אליו.
שמואל א פרק ט: ט והכה דוד את-הארץ, ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבא אל-אכיש. י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דוד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני. יא ואיש ואשה לא-יחיה דוד, להביא גת לאמר--פן-יגדו עלינו, לאמר: כה-עשה דוד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים. יב ויאמן אכיש, בדוד לאמר: הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם.
שמואל א פרק טו: ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה. ה ויבא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל. ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי, פן-אספך עמו, ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצרים; ויסר קיני, מתוך עמלק. ז ויך שאול, את-עמלק, מחוילה בואך שור, אשר על-פני מצרים
דה"י א פרק כ: ד ויהי, אחרי כן, ותעמד מלחמה בגזר, עם-פלשתים; אז הכה סבכי החשתי, את-ספי מילידי הרפאים--ויכנעו.
דוקא_כך:
מפורט וממצה. זו תרומה משמעותית לפורום הזה.
yacov:
Eretz Yisrael hi me HaNilus ad HaPrat. HaMapa ha'zot no nechona. Ata omer she chelek mi Eretz Yisrael talech la "Palestinim". Ein Palestinim.
JTF lo tomech be'hotza'a ha'zot.
Ve En Palestinazim!
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[#] עמוד הבא
עבור לתצוגת גירסה מלאה