תושב עזה כבן 30 יזכה לפיצויים לאחר שנפגע מאש צה"ל בעודו נער, ונותר משותק. שופטי המחוזי בנצרת קיבלו בכך את ערעורו על פסיקת בית משפט השלום, וקבעו: "הירי בוצע מתוך רשלנות חמורה, דבר המטיל אחריות על המדינה וחובה לפיצוי נזקיו".
בית המשפט המחוזי בנצרת פסק היום (ב') כי מדינת ישראל תפצה את עאטף נאיף אלמקוס, פלסטיני תושב עזה כבן 30, שנפצע בעודו נער מאש חיילי צה"ל ומאז נותר משותק בפלג גופו התחתון.
ההחלטה מתבססת על פסיקת בית המשפט העליון, שקבע בעבר כי המדינה אחראית לנזקים שייגרמו בפעילות צה"ל בשטחים, כשקיבל את עיקר עתירתם של ארגונים לזכויות אדם נגד התיקון לחוק הנזיקין באופן עקרוני.
בהחלטתו הפך בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט השלום, שדחה את התביעה: בית משפט השלום פסק כי לא הוכחה התרשלות מצד חיילי צה"ל בעת ביצוע הירי. לאחר פסיקת המחוזי, יוחזר התיק לבית משפט השלום, שידון בשאלת גובה סכום הפיצוי.
בתביעה צויין, כי בשנת 1993 עשה הנער שהיה אז בן 16 את דרכו הביתה, במחנה הפליטים ג'בליה. בדרך הבחין באנשים רצים ומחפשים מחסה בפרדס סמוך, וגם הוא מיהר לתפוס מחסה. אז לטענתו הרגיש שנורה בכתפו הימנית. דקות לאחר שנפגע, כשביקש לקום ולחפש עזרה, עמד מולו חייל צה"ל שירה בו מטווח קצר.
הנער פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "שיפא" בעזה ומשם הועבר לבית החולים הדסה עין כרם. הוא נפגע בצווארו, בחלק העליון של בית החזה ובעמוד השדרה, פגיעה שגרמה לשיתוק מוחלט בגפיים התחתונות ולשיתוק בחלק הימני בפלג גופו העליון.
במהלך המשפט טענה המדינה להגנתה כי הכוח הגיע למקום בעקבות מידע שהתקבל על אסיפה גדולה של אנשי חמאס אליה היו צפויים להגיע מבוקשים. הירי בוצע כדי לנטרל סכנת חיים, ולפיכך "ירי לעבר הרגליים לא היה בו בכדי לנטרל את סכנת החיים שנשקפה לחיילי צה"ל מהמבוקשים. בוצע ירי לעבר פלג גוף עליון כדי לנטרל את סכנת החיים", נטען.
המדינה הסתמכה על החוק הקובע כי בעת פעולה מלחמתית, פעולת החיילים הינה של לחימה בטרור ועל כן קיימת לה הגנה בחוק.
בית משפט השלום בעפולה קיבל את עמדת המדינה וטען כי הצעיר לא הצליח להוכיח שהייתה התרשלות מצד חיילי צה"ל בעת ביצוע הירי.
בערעורו של הצעיר שנדון בבית המשפט המחוזי, דן הרכב של שלושה שופטים: האשם חטיב, זיאד הווארי ובנימין ארבל. השופטים חטיב והווארי קיבלו את הערעור, ואילו ארבל נותר בדעת מיעוט וטען כי המקרה הינו פעולה מלחמתית ומכאן שחלה עליו הגנה הקבועה בחוק. על כך ענו שני השופטים: "תפקיד הכוחות בעניינו לא היה מלחמה במבוקשים אלא מעצר של המבוקשים, פעולה שעל פי כל המבחנים הינה פעולה משטרתית ולא מלחמתית".
עוד טענו השופטים בעמדת הרוב: "מסקנותיו של בית משפט השלום אינן מקובלות עלינו ואינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות. הירי בוצע מבלי שנשקפה לחיילים סכנה ממשית כלשהי, ולכן מחוייבת המסקנה כי הירי בוצע מתוך רשלנות חמורה, דבר המטיל אחריות על המדינה וחובה לפיצוי נזקיו".
שופטים קבעו כי על המדינה לשלם לו פיצויים ובנוסף קבעו כי על המדינה לשלם גם הוצאות ושכר טירחה של עורך הדין, בסכום של 20 אלף שקל.
