אביר הקרנפים - שלוש (ויום אחד )זה לא ראויה לביאה חס וחלילה, זה ראויה לקידושין . זאת אומרת כמו הסכם על נישואין בעתיד .השלב הראשון של הסכם נישואין. אבל עדיין לא השלב שבו זה ממש נישואין לכל דבר.
עכשיו ,העניינים האלה(בת שלוש ויום מתקדשת ) נאמרו בעניין שלאב מותר לקדש לגבר עד שהיא נחשבת בגירה ,מותר מגיל שלוש ויום אחד (לפני זה היא נחשבת תינוקת) אבל זה רק קידושין,לא נישואין עדיין .
עכשיו היה כמה דרכים שהיה אפשר לעשות קידושין , ואחד מהם זה היה ביאה,ואני מניח שהמקור שאתה מדבר עליו ציין את זה כמתקדשת בביאה ,אבל כבר אמרו חכמינו שאסור לעשות כך, ומקדשים בכסף, שווה כסף,או בשטר(ראה רמב"ם הלכות אישות ג: כח[כא]) . מי שמקדש בביאה ,מכין אותו מכת מרדות(שם).
כמו כן ייתכן שגם המקורות שכתבו מתקדשת בביאה דיברו על עניין לשון קניין,ולא ממש ביאה.
כמו כן כבר אמרו חכמים שאף על פי שיש רשות לאב לקדש ביתו כשקטנה (מגיל שלוש שנים ויום) לא ראוי לעשות כן וצריך לתת לה לגדול ולהחליט בעצמה .
ובכל אופן,כפי שהבאתי, לפי רש"י עצמו,אין שום ראיה מדבריו שהם התנהגו כזוג נשוי לכל דבר ועניין מרגע שנישאו,גם אם נקבל שהתחתנו בגילאים לפי רש"י.כפי שאני רואה שהסכמת שייתכן שיעקב אבינו חיכה . ואם כך אני חושב שאפשר ליישב את זה עם דברי המדרש שהזכרתי לעיל, שחיכה עד גיל 14.אולי. שיש מקור שאומר שזה היה הגיל שהתחתנה.
בעניין נישואין בגיל 18. בסך הכל ציינתי שזה לא עניין של נימוסי גוים.זה בהחלט קיים במקורות.ויש בזה דעות שונות, כפי שאמרת,ככל הנראה זה הגיל שבו הגבר בשל לזה יותר . אביא מדברי המהר"ל ב"דרך חיים" על מסכת אבות פרק ה משנה כא "אמר בן שמונה עשרה לחופה, פירוש דבר זה, כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י``ח, ומאז חייב להשלים עוד עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם, וכדאמרינן ביבמות (סב ב) אמר רבי אלעזר כל מי שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקיבה בראם, ויקרא את שמם אדם, וכל זמן שאינו בן שמונה עשר לא נשלם קומתו בגופו הוא עצמו, לכך אין צריך להשלים עצמו באשה שהיא תוספת יותר על עצמו, אבל כאשר הוא בן שמונה עשרה שכבר נשלם עצמו בגופו יש לו להשלים עצמו באשה"
(וכן עיין בדבריו בעניין הגיל המבוגר שבו התחתן יצחק עיין בדבריו ב"גור אריה" על בראשית כו לד וייתכן שזה תואם לעניין בן 18 לחופה. יש ציטוטים מהמקור כאן
http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=25599 )
בעניין הסימנים, אני לא חושב שזה המקום לדון בהם. אבל מה שדיברתי עליו הוא גם עניין הבגרות הנפשית לחתונה . ושאלתי האם לדעתך בנות 12 ובני 13 של ימינו בוגרים נפשית ומנטאלית לנישואין ?
השבת: "ג. העניין עם השתנות הדורות והטבעים לא משנה את העיקר. אנחנו עדיין עושים בר מצווה בגיל 13 ובת מצווה בגיל 12. הסימנים לרוב מופיעים כיום בגילאים יותר מוקדמים ואני חייב לציין שבשביל זה לא צריך בגרות מלאה. יש שלבים של בגרות. כמו זה שבגיל 6 או 7 יש גיל חינוך שבו הילד יכול להבין שיש מצוות ומשמעות. בגיל 12 או 13הילד/ה מגיע/ה לבגרות מספקת על מנת לקבל עול מצוות ולהיות אחראי למעשיו."
אוקיי אז בוא ננסה להשוות, כדי שהנקודה שלי תובן יותר ... האם בגלל שנער בן 13 אחראי למעשיו ומקבל עול מצוות האם זה אומר שהוא יכול לצאת למלחמת מצוה ? הרי זה מצווה .. עובדה שלפי התורה גיל הגיוס ,על אף על פי האחראיות למעשים שיש לבן 13 , זה לא גיל 13 . אלא גיל 20 . מדוע?
אם כן ייתכן שיש גם באחראיות עוד מעבר לאחריות כללית. והשוואה למצוות אחרות לא עונה לשאלה שלי ,על פי איזה אמת מידה בן 13,של ימינו , אני לא מדבר על פעם,פעם יכול להיות שהיו יותר בוגרים,אבל בימינו ,על פי איזה אמת מידה בן 13,של ימינו, מספיק אחראי ובעל בגרות נפשית ומנטאלית להתחתן ? ועל פי איזה אמת מידה בת 12
,של ימינו, בעלת מספיק בגרות נפשית ומנטאלית,ומספיק אחראית להתחתן ?
מול מה אתה משווה ? האם בת 12 של ימינו ובת 18-20 של ימינו,שמתחילות לחשוב על נישואין (בימינו) בעלות אותו בגרות נפשית? .. אני לא חושב אחי.
זה שלבן אדם יש בגרות נפשית מספיקה לקחת אחראיות על מעשיו ולקבל עול מלכות שמים, לא הופך אותו אוטומאטית לכזה שיכול לקחת אחראיות על דברים שצריך בהם בגרות מנטאלית אולי יותר גבוהה, כמו צבא, למשל.
ייתכן בהחלט שהייתה ירידת הדורות,אולי גם לפני הרבה הרבה זמן ...הרי למה שחכמים יורו (כבר בתקופת המשנה)לגבר להתחיל להתחתן בגיל 18 ולאבות שלא יקדשו את בנותיהן כשהן קטנות(כבר בימי רב שקבע "דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה "(קדושין מא, א)) אלא יתנו להם להתבגר ולהחליט לבד , אם הם כשירים בגילאים יותר צעירים?
