דבר תורה חשוב מאין כמוהו של הרב בנימין הי"ד
עת לבנות
בכל ימות השנה אנחנו נוהגים להצביע על רעיונות יסודיים ומרכזיים בתורה, שהפכו בור עגום זה לרעיונות זרים שלעיתים הם אף "מחוץ לגדר" - הרי כאן, בעניני המקדש, אנחנו רואים איך התורה הצטמצמה אצלנו עד למינימום.
חשוב להבין, שהסיבה שהתורה לא מקממצת במילים וב"מקום" בפרשיות המקדש והקרבנות, היא מפני שנושא זה הוא כל כך מרכזי בחיים היהודיים השלמים. הרי כשהתורה מקדישה פרשיות רבות למצוות - איננו מרגישים שיש בזה דבר מוזר; אדרבא, יתכן שלרבים נראה שהתורה היתה צריכה להרחיב עוד יותר בהסברת המצוות ומדוע זה? מפני שברור לנו שהמצוות הן חלק עיקרי, שבלעיהן אין תורה. וכאן מונחת הבעיה. את זה שהמצות הן חלק עיקרי ביהדות ובלעדיהן אין יהדות - אנחנו מבינים; אך איננו מבינים שבאותה מידה המקדש והקרבנות הם חלק עיקרי ביהדות, ובלעדיהן - למען האמת - אין יהדות.
בית המקדש בימינו
מתוך המבט הזה, אפשר לגשת לשאלת חובת חידוש עבודת הקרבנות והנחת היסודות לבנין בית המקדש בימינו. ככלל, כאשר מעלים רעיון זה בימינו, הוא מעורר התנגדות מיידית. טענות והתירוצים הם רבים, וכמו בכל דבר הם מתחלקים לפי החוגים השונים. יש האומרים: בית המקדש בכלל ירד מהשמים, וזה לא עסק שלנו. יש הטוענים: בית המקדש זה פרוייקט של המשיח. יש המתרצים בית המקדש זה יותר מדי גבוה בשבילנו ואנחנו כל כך ירודים. ועוד.
מצוה היא מצוה
לכל התירוצים ישנם תשובות והסברים מאוד מאוד ברורים וקולעים, שבמקום המצומצם הזה לא ניתן להרחיב בהם. אבל גם לא נחוץ להרחיב. העיקר הוא, שאחת מתרי"ג המצוות היא החיוב לבנות את בית המקדש. אז זהו.ברגע שיש מצות עשה נסתמים כל התירוצים. הלא כן? שמעתם מישהו שטען: טהרת המשפחה? מקוה? בשביל מה? הטהרה ממילא יורדת מהשמים! או שמא הטענה הבאה נשמעת לכם הגיונית: תורה? אני? כמה אני ירוד. התורה כל כך קדושה. אני לא יכול להתקרב אליה! אבל חס וחלילה. אנחנו לא רוצים להיפטר ממצוות. כל שכן ממצוה כל כך חשובה מו מצות בנין בית המקדש. איזו מצוה עצומה זו! זו המצוה שמשרה את השכינה בתוכנו. ממש! [רבותי, האם סתם כך נתן לנו ה' לכבוש את הר הבית לפני שלושים שנה? האם כדי שניתן לערבים להמשיך לחלל שם שמים במקום קודש הקדשים? האם איננו מרגישים שעל דבר כזה, יותר מכל דבר אחר, אי אפשר לשתוק?!].
לאכול עשב...
יש כאלה שאומרים: כמו שבגלות הסתפקנו במצוות אחרות כתחליפים דחוקים להשראת השכינה - לא נורא אם נמשיך כך בינתיים גם כאן בארצנו.
נו, כשהיינו בגלות לא היתה ברירה. היינו אנוסים, וה' הטוב יכפר על כך, אבל היום כשהדבר ביכולתנו, איך נסתפק ב"תחליפים"? למה הדבר דומה? לאדם שיושב ואוכל עשבים. אומרים לו: מה קרה לך? והוא עונה: תשמעו, הייתי פעם במדבר, נתקעתי בלי אוכל, או מצאתי עשבים וקוצים ואכלתי. אומרים לו: טיפש, אז לא הייתה לך ברירה. כדי שלא תמות משכת קצת זמן בדוחק עם עשבים. גם ככה לא יכולת להמשיך הרבה. אבל עכשיו? יש לך אוכל אמיתי! מה פתאום אתה אוכל עשב? ואנחנו - מתי נפסיק לאכול עשב?
