לא נגעתי:
ליל שבת, קבלת שבת בבית הכנסת ביישוב במזרח גוש עציון. שומעים אזעקה בליל שבת. מתפלאים, אבל לא עושים כלום.
לאחר מכן שומעים קול פיצוץ חזק. סירנות של כוחות הביטחון והודעות שיש למצוא מחסה.
שוב יש אזעקה, והפעם כולם רצים לקומה התחתונה מתחת לבית הכנסת כדי לתפוס מחסה. ילדים ונכדים בידיים, יורדים במהירות למטה.
הטלפון מצלצל.
חבר כיתת הכוננות מחזיק את הנייד דולק בשבת, ועונה.
הקול אינו הקול שהוא רגיל לשמוע.
הקול על הקו מדבר במבטא ערבי: "פיני ,שבת שלום", אומר מוחמד, כשפאניקה נשמעת בקולו. "פיני, יש אזעקה ופיצוצים, מה אנחנו אמורים לעשות?"
מוחמד הוא חבר של פיני , מהכפר השכן תקוע. הכבר הערבי.
אין להם מקלטים ולא שיננו איתם את הכללים להתנהגות תחת מתקפת טילים.
פיני מסביר למוחמד שאנחנו תחת מתקפת טילים מעזה, וצריך להיכנס פנימה לבית ולהתרחק מהחלונות.
"באמת תודה פיני", מודה מוחמד לפיני ומתנצל שהוא התקשר בשבת.
זו המציאות, ערבי "פלשתיני" מתקשר לחבר "מתנחל" כדי לקבל הוראות איך להתגונן ממתקפת טילים מאחיו ה"פלשתינים" בעזה.