עמלק ואויבי ישראל > איך עונים לתעמולה הערבית והשמאלנית
למה יש לישראל זכות לדרוש את שטחי עבר הירדן המזרחי
שמאלני ביותר:
אבל זו מדינה אחרת, על מה אתם מדברים? מדינה שכנה וידידותית, למה לבוא אליה בטענות?
Rafoe:
--- ציטוט של: שמאלני ביותר על מאי 22, 2013, 00:55:49 ---אבל זו מדינה אחרת, על מה אתם מדברים? מדינה שכנה וידידותית, למה לבוא אליה בטענות?
--- סוף ציטוט ---
אנחנו מדברים על הצביעות של השמאל.
הוא כל הזמן מדבר על חלוקת הארץ, ועל הצורך ב"פשרות כואבות".
ובכן - את החלוקה כבר קיבלנו (יותר נכון בן גוריון וחבריו קיבלו בשמנו).
את הפשרה הכואבת ביותר כבר עשינו. ויתרנו על 75 אחוזים מארצנו.
מה עוד ניתן לבקש מאיתנו?
ועוד דבר - לא מדובר בשכנה ידידותית כלל. החתימה של רבין על אותו נייר לא שווה כלום.
יש להם מניע חזק מאד לא להיכנס איתנו למלחמה, ובנוסף אנו מספקים להם כל שנה מליוני קוב של מים (בעוד כאן מחירי המים רק עולים).
ההספק שלהם בחודש האחרון מדבר בעד עצמו:
http://hayamin.org/forum/index.php/topic,39005.0.html
אביר הקרנפים:
מילא לגבי הטיעון של "מדינה ידידותית", שכמובן אנחנו רואים שהיא לא. אבל "שכנה"? איפה פה הטיעון?
חד כתער:
http://www.mythsandfacts.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=651962
לרוב אנו שומעים את המונח "האמנה הרביעית של ג'נבה" בהקשר של האיסור החל על המדינה הכובשת ליישב את השטח הכבוש באזרחיה וכן כי גם אם המדינה כבשה את השטח ושולטת בו בזכות מלחמת מגן חוקית אין היא רשאית ליישבו. תפיסה זו מקורה בפירוש מוטעה של פסקה (6) בסעיף (49) של האמנה: "הכוח הכובש לא יגרש [Deport] או יעביר [Transfer] חלקים מהאוכלוסייתו האזרחית לתוך השטחים שכבש."
תחילה נרשום את משמעות המילים Deport ו- Transfer.
טרנספר -
העברתה של אוכלוסייה גדולה, בדרך כלל בכפייה, מחבל ארץ אחד למשנהו. המניעים לפעולת הטרנספר עשויים להיות פוליטיים, חברתיים, לאומיים, גזעיים או דתיים, וקבוצת האוכלוסייה המועברת היא בדרך כלל קבוצה הנבחנת באחד או יותר ממובנים אלו מקבוצת המגרשים או קבוצה אחרת היושבת באותו חבל ארץ. ויקיפדה - טרנספר
תנועה של קבוצה גדולה של אנשים מאזור אחד למשנהו, לעתים קרובות בצורה של הגירה כפויה שהוטלה על ידי מדיניות מדינה או סמכות הבינלאומית בד"כ על בסיס מוצא אתני או דת. גירוש או גלות הם תהליכים דומים, אך מיושמים בכוח ליחידים ולקבוצות. ויקיפדיה - Population transfer
גירוש - הרחקתו של אדם או קבוצה [לא בהכרח גדולה] של אנשים ממקום או מדינה. ויקיפדיה - Deportation
כפי שאנו רואים המונח טרנספר מתייחס להעברה מאסיבית של אוכלוסייה באופן כפייתי בעוד המונח גירוש
(Deport) מתייחס להרחקה של אדם או קבוצה - שאיננה בהכרח גדולה - מגבולותיה של מדינה. שני המונחים הללו נעשים בלא התחשבות ברצון המועבר, אך האם קיימת משמעות נוספת שאיננה כפייתית? לפי הפרשנות הרשמית והמוסמכת של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) שפורסמה ב- 1958 בפיסקה (6) של סעיף (49) "המשמעות של המילים 'העברה' [Transfer] ו-'גירוש' [Deport] שונה מזו שבשימוש בסעיפים האחרים של הסעיף [49], שכן הם אינם מתייחסים לתנועה של אזרחים מוגנים, אלא לאזרחי הכוח הכובש." זאת ועוד יש להפריד את הפיסקה הנ"ל מהסעיף על מנת שהמשמעות של מונחי ההעברה האלה תישמר לאורך כל הסעיף כפי שהיא בפיסקה (1) כלומר העברה בכפייה.לטענת ה-ICRC פרשנות זו מתסמכת על הפרוטוקולים הסופיים של הוועידה הפוליטית של ג'נבה משנת 1949.
זמן רב אנו שומעים ויכוחים בין פרשנים, משפטנים ודיפלומטיים לגבי הפירוש המדויק של המילים האלה. הדרך הטובה והפשוטה ביותר להבין את כוונת הסעיף היא למצוא את הפרוטוקולים עצמם ולראות איך וכיצד פרשו המנסחים את המושגים. למזלי הרב, עלה בידי להשיג את רשימת הדיונים ובהסתמך עליהם הסקתי מסקנות המקוריים המופיעים במסמך Final Record of the Diplomatic Conference of Geneva of 1949, ' Vol. II-A .
אולם נראה למה התכוונו פרשני הצלב האדום כאשר הם מפנים את הקורא לעמוד 664 בטענה כי המנסחים העירו שהביטויים הנ"ל יכולים לקבל משמעות נוספת. הערה הזו מופיעה בדברי הנציג האיטלקי שלטענתו יש לאסור את כל ההעברות בכפייה[forced transfers] ושמוטב להימנע משימוש במונח "גרוש" [deportation] מאחר שמונח זה שונה במשמעותו. הנציג האיטלקי הבהיר כי במלחמת העולם הראשונה העברו בכפייה הבוגרים של איטליה לגרמניה והשימוש במונח טרנספר, כפי שראינו לעיל, מתייחס להעברה מאסיבית של אוכלוסייה בניגוד לגירוש שאינו בהכרח מתייחס לקבוצה גדולה של מועברים. מכאן ברור שמסקנת פרשני הצלב האדום מתבססת על פרשנות מוטעית של המונח "גירוש".
כעת, להשגותיי בעקבות העיון במסמכים. להפתעתי, הסעיף המקורי כלל 5 פסקאות בלבד וכן לפי שהיה סעיף (49) מספרו היה (45) ובכל הדיונים הוזכר במספר זה. להלן סעיף (45) כפי שנוסח במקורו בשטוקהולם:
גירושים [Deportations] או העברות [Transfers] בניגוד לרצונה של האוכלוסייה המוגנת מחוץ לשטח הכבוש אסורים, בין אם הגירושים או ההעברות אלה נכפות על יחיד או על רבים, וללא קשר למניע שלהם.
המעצמה הכובשת לא תפנה אזור מסוים באופן מוחלט או חלקי, אלא אם כן ביטחון האוכלוסייה או שיקולים צבאיים הנם הכרחיים. בפינויים מסוג זה אין לכרוך התקות מחוץ לגבולות השטח הכבוש, למעט מקרים של הצורך בשימוש פיזי.
המעצמה הכובשת לא תבצע העברות [Transfers] ופינויים כאלה, אלא אם כן יש להבטיח דיור נאות עבור המוגנים. הסרות כאלה יבוצעו בתנאים המניחים את הדעת מבחינת היגיינה, בריאות, ביטחון ותזונה. בני אותה המשפחה לא יופרדו.
הכוח המגן [המעצמה הכובשת] יקבל דיווחים על כל העברות [Transfers] ועל פינויים מוצעים.הכוח הכובש יכול לפקח על ההכנות ועל התנאים אשר בהם פעולות כאלה מתבצעות.
המעצמה הכובשת לא תגרש [Deport] ולא תעביר [Transfer] חלקים מהאוכלוסייה האזרחית שלה לתוך השטח הכבוש.
בהצגת תוכן הפרוטוקולים ברצוני להבהיר כי הסעיף כולו עוסק בהעברה בכפייה של אוכלוסיות בניגוד לרצונן, ופסקה האחרונה אינה יוצאת מן הכלל, אף על פי שהיה דיון קצר להפליא במיוחד על הפסקה האחרונה.
קטעים מתוך המפגש ה-16 (עמוד 664):
התיקון היווני [של הנציגות היוונית] היה למחוק בפסקה הראשונה את המילים "בניגוד לרצונן".
מר מורוסוב (בריה"מ) הסביר כי הוספת המילה "בכוח" [by force] תבטיח איסור פורמלי של השיטות המחפירות שבוצעו על ידי מדינות אירופיות מסוימות, בהן גברים הועמסו על משאיות כמו בקר, ונשלחו
לארצות רחוקות לעבודות כפייה.
המשלחת הסובייטית הציעה למחוק את המילים "בניגוד לרצונן", כי בשטח כבוש אין לאיש הזכות להביע דעה. היה סיכון של הפרות הנובעות מהמילים "בניגוד לרצונם".
להשקפתה של המשלחת הסובייטית בלתי אפשרי להעביר אזרחים מחוץ לשטח הכבוש. עדיף לחזק את האיסור בפסקה הראשונה על ידי הוספת המילים "לשטח של המעצמה הכובשת או שטחה של כל מדינה אחרת" אחרי "מחוץ לשטח כבוש".
המשלחת קיוותה למנוע פינוי המוני בעתיד. מסיבות אלה עדיף [לכתוב] "ההעברה בכפייה" ולא "הגירושים בכוח" כפי שהוצע לראשונה על ידי המשלחת הסובייטית. (נזכור כי המונח ה"עברה" מתייחס לקבוצה מאסיבית בניגוד לגרוש).
מר סלאמט (הולנד) הסכים עם העקרונות שבבסיס סעיף 45. באינדונזיה, במלחמה האחרונה, נשים וילדים הועברו לאקלים לא בריא ונכפה עליהם לבנות כבישים; וכתוצאה מכך מתו. ברצונו [של מר סלאמט] להבהיר שהפסקה הראשונה מתייחסת לשטח הטריטוריה הלאומית מיושבת על ידי אנשים המוגנים.
מר מרסלה (איטליה), אמר כי במלחמה האחרונה הבוגרים האיטלקים נשלחו לגרמניה בקרונות בקר. חובה לאסור העברות בכפייה אלה בכל מקרה בעתיד. עדיף לא להשתמש במונח "גירוש" שבפסקה האחרונה של הסעיף כי "גירוש" שונה במשמעותו מהעברה.
לפני שהיו"ר הכריז על סגירת הדיון על סעיף 45, ציין כי הוועדה הייתה תמימת דעים בגינויה של הפרקטיקה הנתעבת של גירוש. המטרה היחידה של כל דובר הייתה לחזק את פרשנות ההוראות של הסעיף. הוא [היושב ראש] הציע שגירושים , באותו אופן כמו לקיחת בני ערובה, יהיו אסורים בראש וראשונה [בגינוייה].
קטעים מתוך המפגש ה-40 (עמודים 759-760):
אל"מ דו פאסקואר (שוויץ) טען כי אמר שהנוסח שהוצע על ידי ועדת הניסוח (ראה נספח מס '271) נקבע עפ"י עיקרון שבו לא היתה בעיה לכל חברי הוועדה להסכים,אחת ולתמיד, על האיסור של ההעברות הנתעבות של אוכלוסייה שהתרחשו במהלך המלחמה האחרונה. ההליך לקביעת האיסור היה קשה לקביעה.
בפועל יוצא מהצעת המשלחת הסובייטית (ראה רשומת סיכום באסיפה ה-16), בפסקה הראשונה המילים "בניגוד לרצונם", שהופיעו בשטוקהולם, הושמטו מהטקסט. ועדת הניסוח העריכה שאלה היו חסרי ערך עקב הלחץ שאולי הופעל על עצירים. המילים "לשטח של המעצמה הכובשת או לזה של כל מדינה אחרת, כבושה או לא", נלקחו בחשבון ע"י המשלחת הסובייטית (ראה רשומת סיכום באסיפה השש עשרה), ווע"י המשלחת ההולנדית. ההתיחסות הכלולה בפסקה השנייה ("אף על פי כן ...") לקחה בחשבון את הצעת נציג של פינלנד (ראה שיא סיכום של הפגישה שש עשרה).
הסעיף השישי היה זהה לפסק החמישית של טקסט שטוקהולם.
מר פשקוב (בריה"מ) קיווה שהסעיף יאסור לא רק העברות בכפייה, אלא גם העברות עובדים בשירותם של הצדדים הלוחמים. די יהיה להוסיף את המילים "כל העברה אחרת" בפסקה הראשונה לאחר המילים "כפי ש...". אבל בטקסט האנגלי ביקשה המשלחת הסובייטית לכלול את המילים "ההעברה בכפייה" בנוסח שאומץ. שוב שמרו את הצעתם להשמיט את המילים "למעט במקרים של צורך הפיזי" מהפסקה השנייה. לבסוף, המשלחתו [של פשקוב] התנגדה לתנאי, בפיסקה החמישית, לפיו המוגנים יכולים להיות מעוכבים באזורים מסוכנים. הוא הציע לחזור לניסוח בסעיף 24 לטקסט שטוקהולם.
מר קלטנבורג (ארה"ב) האמין כי תוספת המילים "כל העברה אחרת" (שהוצע על ידי המשלחת הסובייטית) הייתה מקשה על פינוי המיעוטים הדתיים ופוליטיים שהיו בעלי ברית בעת הפלישה לגרמניה ונתגלו במחנות העבודה. באשר להצעה להדחיק את המילים "למעט במקרים של צורך הפיזי", היו מקרים בהם, בשל היקפו המצומצם של השטח לא היה ניתן לפנות את האוכלוסייה פיזית אלא למקומות שמחוץ לשטח הכבוש. כך למשל היה המצב באיים וייק וגואם אשר בהם כל האזור היה יכול להיחשב מסוכן.
כל הדיונים בסעיף הנ"ל הניחו כי עיסוקו אך ורק בהעברת אוכלוסייה בכפייה. הפסקה האחרונה תהיה לא קשורה בעליל אילו Transfer ו- Deport היו מונחים של העברה מרצון. בחמש פסקאות מילים אלה מוצגות באופן מובהק כפעולות הנעשות בכפייה ע"י הכוח הכובש. ניתן לקרוא גם את המאמר Elder Of Ziyon - Fourth Geneva Conventions, Article 49 - the Travaux Préparatoires שם מסקנות הכותבים תואמות את מסתנותיי.
נספח א'
The Stockholm draft of Article 45 stated:
ARTICLE 45. -Deportations or transfers against their will of protected persons out of occupied territory are prohibited, whether such deportations or transfers are individual or collective, and regardless of their motive.
The occupying Power shall not undertake total or partial evacuation of a given area, unless the security of the population or imperative military consi- derations demand. Such evacuations may not involve displacements outside the bounds of the occupied territory, except in cases of physical necessity.
The occupying Power shall not carry out such transfers and evacuations unless it has ensured proper accommodation to receive the protected persons. Such removals shall be effected in satisfactory conditions of hygiene, healthfulness, security and nutrition. Members of the same family shall not be separated.
The Protecting Power shall be informed of any proposed transfers and evacuations. It may supervise the preparations and the conditions in which such operations are carried out.
The occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civil population into the territory it occupies.
נספח ב'
Article 49 states:
Individual or mass forcible transfers, as well as deportations of protected persons from occupied territory to the territory of the Occupying Power or to that of any other country, occupied or not, are prohibited, regardless of their motive.
Nevertheless, the Occupying Power may undertake total or partial evacuation of a given area if the security of the population or imperative military reasons so demand. Such evacuations may not involve the displacement of protected persons outside the bounds of the occupied territory except when for material reasons it is impossible to avoid such displacement. Persons thus evacuated shall be transferred back to their homes as soon as hostilities in the area in question have ceased.
The Occupying Power undertaking such transfers or evacuations shall ensure, to the greatest practicable extent, that proper accommodation is provided to receive the protected persons, that the removals are effected in satisfactory conditions of hygiene, health, safety and nutrition, and that members of the same family are not separated.
The Protecting Power shall be informed of any transfers and evacuations as soon as they have taken place.
The Occupying Power shall not detain protected persons in an area particularly exposed to the dangers of war unless the security of the population or imperative military reasons so demand.
The Occupying Power shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territory it occupies.
נספח ג'
From the 16th meeting (pp. 664):
The CHAIRMAN said that four amendments had been submitted to Article 45, viz. by Canada, Greece, Finland, and the Union of Soviet Socialist Republics (see Annex No. 270).
The Canadian Delegation had withdrawn its amendment.
The Greek amendment was to delete the words "against their will" in the first paragraph.
The Finnish amendment only concerned a drafting point, which the Finnish Delegation felt needed no explanation.
Mr. MOROSOV (Union of Soviet Socialist Republics) said that the purpose of the Soviet amendment was merely to define certain points in the Stockholm text, with which his Delegation fully agreed. The insertion of the words "by force" would ensure a formal prohibition of the deplorable practices carried out by certain European countries, where men had been loaded into trucks like cattle, and sent to distant countries to do forced labour.
The Soviet Delegation further proposed deletion of the words "against their will", because in occupied territory no one had the right to express an opinion. There was a risk of abuses arising out of the words "against their will".
It would also be advisable to lay down in the second paragraph that an evacuated population should be transferred back as soon as hostilities ceased in a given area. The Soviet Delegation's view was that it should not be possible to transfer civilians except within occupied territory. It would therefore be desirable to strengthen the prohibition in the first paragraph by adding the words "into the territory of the occupying Power or the territory of any other country" after the words "out of occupied territory".
His Delegation wished mass evacuations to be prevented in future. For those reasons it would perhaps be preferable to say "forcible removals" rather than "deportations by force" as first proposed by the Soviet Delegation.
Mr. SLAMET (Netherlands) agreed with the principles underlying Article 45. In Indonesia, during the last war, numbers of women and children had been transferred to unhealthy climates and forced to build roads, and had died as a result. He would like to see it made clear in the first paragraph that the territory referred to was the national territory inhabited by the protected persons.
Moreover, the third paragraph should also lay down that such persons might provide themselves with money for their journey, and carry with them their luggage and personal effects; the occupying Power would have to provide the necessary means of transport for the transfer or evacuation of such persons and their property.
Mr. MARESCA (Italy) said that in the last war the flower of Italian youth had been sent to Germany in cattle trucks. Such forced transfers must at all events be prohibited in the future. The term "deportation" in the last paragraph of the Article had better not be used, as "deportation" was something quite different.
Mr. CLATTENBURG (United States of America) had read the Soviet amendment with interest. He felt, however, that the words "except in cases of physical necessity" which that amendment wished to delete might be of value in the interest of protected persons. He quoted the case of part of the population of the little island of Wake who had been transferred to Japan. In spite of the bad treatment inflicted, nearly all had survived, whereas the inhabitants left on the island had died as a result either of the fighting or of the brutality of the Japanese field forces.
The CHAIRMAN, before declaring the discussion on Article 45 closed, noted that theCommittee was unanimous in condemnation of the abominable practice of deportation. The sole purpose of every speaker had been to strengthen the interdictory provisions of the Article. He suggested that deportations should, in the same way as the taking of hostages, be solemnly prohibited in the Preamble.
He added that only three amendments had been submitted to Articles 46 to 55, two by the Canadian Delegation on Articles 47 and 54, and one by the Finnish Delegation on Article 49. The Canadian and Finnish Delegations had· no comments to offer on their amendments, which only concerned drafting points.
נספח ד'
From the 40th meeting (pp.759-760):
Colonel Du PASQUIER (Switzerland), Rapporteur, said that the text proposed by the Drafting Committee (see Annex No. 271) set forth a principle on which all the members of that Committee had had no difficulty in agreeing, namely, the need to prohibit, once and for all, the abominable transfers of population which had taken place during the last war. The procedure for giving effect to that prohibition had, however, been difficult to determine.
In the first paragraph, as the result of a proposal by the Soviet Delegation (see Summary Record at the Sixteenth Meeting), the words "against their will", which occurred in the Stockholm text, had been omitted. The Drafting Committee had considered that they were valueless in view of the pressure which could be brought to bear on internees. The words "to the territory of the Occupying Power or to that of any other country, occupied or not", took account of a Soviet amendment (see Summary Record ot the Sixteenth Meeting), and of a Netherlands amendment. The reservation contained in the second paragraph ("Nevertheless...") took account of a suggestion made by the Delegate of Finland (see Summary Record of the Sixteenth Meeting).
A United Kingdom amendment to the third paragraph, which involved the insertion of the words "to the greatest practicable extent" after the word "ensure", had been rejected by 3 votes to 3. The fourth paragraph took into account the impossibility of the Protecting Power being informed in advance of any transfers and' evacuations (in the light of the necessity for secrecy in regard to military operations). The new fifth paragraph included part of the subject matter dealt with in Article 24 of the Stockholm text (see Summary Record at the Twenty-Ninth Meeting).
The sixth paragraph was identical with the fifth paragraph of the Stockholm text.
Mr. PASHKOV (Union of Soviet Socialist Republics) wished the Article to prohibit not only forced transfers but also the transfer of workers in the service of belligerents. It would be sufficient for that purpose to add the words "any other transfer" in the first paragraph after the words "as well as". The Soviet Delegation was prepared provisionally to accept the words "les transferts forces, en masse ou individuels" (individual or mass forced transfers) in the French text, in place of the phrase "rapts ou transferts" which they had proposed; but in the English text they wished the words "forcible removals" to be included in the wording adopted. Again, they maintained their proposal to omit the words "except in cases of physical necessity" from the second paragraph. Finally, his Delegation objected to the provision, in the fifth paragraph, under which protected persons could be detained in dangerous areas. He proposed a return to the wording used in Article 24 of the Stockholm text.
Mr. CLATTENBURG (United States of America) believed that the addition (suggested by the Soviet Delegation) of the words "any other transfer" would have hampered the evacuation of the religious and political minorities which the Allies, on entering Germany; had discovered in labour and concentration camps. As regards the proposed suppression of the words "except in cases of physical necessity", there were cases where, owing to the limited size of the territory, it was physically impossible to evacuate the population otherwise than to places outside the occupied territory. That was the case, for example, in the islands of Wake and Guam, where the whole of the territory could be considered as dangerous.
Mr. BAGGE (Denmark) said that the fifth paragraph had arisen out of a proposal by the Danish Delegation which wished to avoid a repetition of the disastrous consequences of the mass flight of civilians on roads exposed to bombardment. He hoped that the Committee would adopt the Article as it stood.
Mr. DAY (United Kingdom) proposed an alternative wording for the third paragraph. The proposed wording which had been agreed to by a minority of the Drafting Committee (Canada, United States of America, United Kingdom), read as follows:
"The Occupying Power undertaking such transfers or evacuations shall ensure, to the greatest possible extent, that proper accommodation is provided to receive the protected persons, that the removals are effected in satisfactory conditions of hygiene, health, security and nutrition, and that members of the same family are not separated."
The above wording provided, everything considered, a better safeguard for the population of towns menaced with destruction. If accommodation had to be provided in advance for the population of such towns, it was almost certain that the evacuation would never take place.
Mr. MOROSOV (Union of Soviet Socialist Republics) felt that the amendment proposed by his Delegation had not been fully understood by the Delegate of the United States of America. If it was desired to avoid mass transfers of the population, such as had taken place during the last war, the Soviet amendment should be supported.
Mr. WERSHOF (Canada), like the Delegate of the United States of America, opposed the Soviet amendment for the insertion of the words "any other transfer" in the first paragraph. Such an addition might interfere with the liberation of workers or deportees.
The CHAIRMAN declared the discussion closed and put the amendments to Article 45 to the vote.
The Soviet amendment for the insertion of the words "any other transfer" after the words "as well as" in the first paragraph, was rejected by 22 votes to 7.
The Soviet amendment proposing the omission of the words "except in cases of physical necessity" in the second paragraph, ,vas rejected by 16 votes to 9.
The wording proposed for the third' paragraph by the minority of the Drafting Committee (Canada, United States of America, United Kingdom), was rejected by 14 votes to 13.
The Soviet amendment proposing that the fifth paragraph should be replaced by the Stockholm text of Article 24, was rejected by IS votes to 1O. The subsidiary amendment submitted by the Soviet Union Delegation, proposing the omission of the words "unless the security of the population or imperative military reasons so demand" at the end of the fifth paragraph, was rejected by 17 votes to 9.
The whole of Article 45, as proposed by the Drafting Committee, was adopted.
נספח ה'
From the final report summarizing the proceedings (pp.827-828):
Article 45
Although there was general unanimity in condemning such deportations as took place during the recent war, the phrase at the beginning of Article 45 caused some trouble in view of the difficulty in reconciling exactly the ideas expressed with the various terms in French, English and Russian. In the end the Committee have decided on a wording which prohibits individual or mass forcible removals as well as deportations of protected persons from occupied territory to any other country, but which permits voluntary transfers.
[אני יודע שזה לא אותה הפיסקה אבל עדיין...]
The second paragraph deals with the problem of evacuations made necessary in the interest of the security of the civilian population, or for imperative military considerations. In principle, these evacuations take place only within an occupied territory which distinguishes them from the transfers envisaged in the first paragraph. Never~ theless, when it is physically impossible to retain evacuees in such territory, for example, if the latter is an island of limited size, they may be evacuated to another territory. This special case constitutes an exception to the first paragraph. A new provision has been added to the effect that persons thus evacuated shall be transferred back to their homes as soon as hostilities in the area in question have ceased. ..
The third paragraph is unchanged from the Stockholm text, although considerable doubt has been expressed as to whether the wording employed is in the best interest of the protected persons concerned.
The fourth paragraph has been altered because discussion showed that for reasons of military security it was impossible to inform the Protecting Power in advance of proposed transfers and evacuations; the Committee, therefore, confined itself to imposing on the Occupying Power the obligation to lodge the necessary information as soon as the transfer or evacuation had taken place.
The fifth paragraph derives from Article 24: the latter provided that no protected person could be sent to, or retained in areas which are particularly exposed. Discussion showed that the problem was more complex than it seemed at first sight; in fact, it could happen-and it frequently did happen during the war-that the population of a district, believing their homes threatened, might leave them so as to escape the danger. Such persons, however, are often more exposed to danger on the roads or in the battle zone than if they stay at home. It is also necessary to take into account, in addition to the principle of freedom of movement, the restrictions demanded by the security of the population or imperative military considerations such as the need to keep the roads open. A qualification to this effect has been included in the paragraph.
תפריט
[0] אינדקס הודעות
[*] עמוד הקודם
עבור לתצוגת גירסה מלאה