כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "ויאמר ה' למשה קח לך סמים - - - ועשית אתה
קטרת - - - טהור קדש - - - ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש
קדשים תהיה לכם. והקטרת אשר תעשה - - - קדש תהיה לך לה'".
כן, רבותי, מצוות הקדוש ברוך הוא, תורת ישראל, מצוות הסמים; חובת הסמים.
הסמים הקדושים, היהודיים, להשם. 365 מנים היו מכינים, כמניין ימות החמה. כל יום
היו מקטירים מהם על מזבח מיוחד - מזבח הזהב; מזבח, שהיה אסור להקריב עליו כל דבר
אחר ואפילו קורבן. בכל יום הקטירו מנה אחד, פרס ושחרית ופרס בין הערביים; כי
הסמים של קדושה, של הקרבה וקטורת, סימלו את קדושתו, את כבודו ואת ריחו הנהדר של
הקדוש ברוך הוא בעולם. הקטרת הסמים בידי עמו הנבחר, הקדוש והעליון היא כדי שהעשן
והריח הנעים של הקדושה ימלאו את ההיכל כמזכרת קבועה לעם ישראל, להגדיל כבוד הבית
ולהיות מעלתו ומוראו על פני כל העם. כה חשובה היתה מצוות הסמים היהודיים עד
שהכינו עוד שלושה מנים להקטיר בשבת שבתון, יום הכיפורים, היום היחיד בשנה שבו
הותר ליליד אנוש להיכנס לתוך קודש הקודשים. ביום הקדוש והנורא הזה היה הכוהן
הגדול נכנס לתוך קודש הקודשים ברטט ובאימה, ובידו סמים של קטורת. שם, במקום
המקודש ביותר עלי אדמות, בין בדי ארון הקודש, צבר את קטורת הסמים על גבי הגחלים
ונתמלא כל הבית כולו עשן. "וכבוד ה' מלא את הבית".
חברי הכנסת, זאת היא מצוות הסמים היהודיים, מצווה של קדושה, או גדולה, כי
הסמים, כפי שכותב בעל ספר החינוך, הם דברים שהאדם "ימצא בהם תענוג ושמחה, וידוע
כי עניין הריח הטוב הוא דבר שנפש האדם נהנית בו ומתאווה אליו ומושך הלב הרבה.
וריח הקטורת היה הטוב שאפשר לעשות על-ידי אדם".
חבל, חבל על דאבדין. חבל על עם אבוד. חבל על עם שמנהיגיו האבידו אותו, חבל
על עם המתאבד. חבל על עם שעמד פעם על איגרא רמא של קדושה וטהרה, של 11 סמים של
קטורת חיים וירד, הורד, על-ידי ממשלות זלות, על-ידי רועים מועלים לבירא עמיקתא
של סמים של מוות, סמי חשיש, קוקאין, קראק, הירואין, ועוד היד נטויה.
חברי הכנסת, נגע צרעת מתפשט במדינת היהודים. מגפה, סרטן מחריד, מכת מוות.
אין כמעט בית חילוני אשר אין בו מת. מכת הסמים, מכת קטורת הגויים, עבודה זרה
הרודפת ונובעת מחברה שאיבדה את צלם הקדושה, את הצלם האלוקי, הרודפת אחר התענוג
האישי וההנאה העצמית. דור אשר לא ידע את קדושת הסמים שעינגו ושימחו את נפש
היהודי כדי שיתעלה ויתקדש; דור השואף לברוח מהמציאות ומהחיים, ולהשתחרר מהקדושה
ומהאחריות. דור אבוד, דור שמנהיגיו הרסו אותו, דור ומדינה המתאבדים לנגד
עינינו.
בספטמבר 1986, אשתקד, אמרה לנו המתייוונת, היושבת-ראש של ועדת העבודה
והרווחה: "אין היום בית-ספר שאין בו סמים". היא הוסיפה, שבידה רשימה של מוסדות
חינוך שתלמידיהם משתמשים בסמים, אך משרדי החינוך והפנים השתיקו את הנושא. כך
מייללת אורה נמיר, אך בפיה אין תשובה, בפיה אין פתרון. זו היא דרכו של נמיר של
נייר. ואכן, מבתי-ספר, לרבות אלה היוקרתיים, נודף ריח הסמים, עולה עשן הקטורת
של עבודה זרה. והמוסמכים על-ידי ישראל? המחנכים? המנהלים? משרד החינוך? מה עם
ריח הסמים? - עיניים להם ולא יראו, אף להם ולא יריחון. כאילו על טעם וריח אין
להתווכח.
ובכן, בנינו ובנותינו הולכים מדחי אל דחי, מסמים קלים - איזה נבל המציא את
הביטוי האומלל הזה "סמים קלים" - אל סמים קשים וחמורים. דור שלם של בני נוער
חשוף היום למוות אטי, ובינתיים הוא תשוש ומטושטש, מנותק מהלימודים, מעבודה, ובעד
"בוף" חשיש הוא מגיע עד כיכר לחם.
בית-הספר התיכון החילוני הפך היום למוקד של סמים, ומוכרי סמים נדיבים,
מוכנים בטוב לבם לספק לכל ילד כדורים, "כיף", "קוק קריסטל", "קוק תאילנדי",
"קראק", או "לבן". כבר לפני שלוש שנים קראנו בעיתון, עיתון ההרס "על המשמר" של
השומר הצעיר, כי - ואני מצטט: "לכל אדם שני באוניברסיטת תל-אביב יש חשיש בכיס".
חשיש? חושש אני, שהיום מצוי בכיסם של משכילים אלה מגוון הרבה יותר מעניין.
כמובן, מכת המוות הזאת לא פסחה על פתחו של הצבא, צבא-הגנה לישראל, סמל הפאר
וההדר של הציונות ושל המדינה. לפי דוח צבאי משנת 1984, יש בצה"ל תופעה חמורה של
סחר בנשק תמורת סמים. לפי מקורות צבאיים, נגנבו בשנת 1984 יותר מ-350 כלי נשק,
כלי נשק אחד בכל יום. חלק זעיר מהנשק הזה הגיע לפושעים יהודים, לעולם התחתון.
חלק הארי הגיע לערבים, לגופים עוינים, המסתירים אותו ב"סליקים" בגליל, במשולש
ובשטחים המשוחררים.
והחמור מכול, לכוחות הביטחון ידוע שאחוז גבוה ביותר של סמי המוות מגיע ארצה
מהשטחים ומלבנון, במסגרת תוכנית לאומנית ערבית להרוס את הצבא, להרוס את הנוער,
להרוס את המדינה. אילו היינו - רק כדי למנוע את חדירת סמי המוות - מונעים את
כניסתם של ערביי השטחים לארץ, דיינו. ואילו היינו - רק כדי להציל את בנינו
ובנותינו מהמוות הזה - מוציאים אותם מהארץ, היה כדאי לקבוע את היום הזה ליום חג
ויום טוב בישראל.
בכל עיר ועיר אפשר היום בקלות לקנות סמים. לפני שבוע היתה כתבה בעיתון
מקומי ובה תיאר הכתב סחר בסמים במכון לבדיקת ורישוי רכב הנמצא בפיקוח משרד
התחבורה. הוא גם סיפר שבכל ערב מגיעים החבר'ה בקבוצות לפרדסים, ביניהם בנים
ובנות בני 16-15, כדי לעשן, להתמכר, להתאבד. הוא מצטט נרקומן: "אני מוכרח את
הסם, לא יכול בלי זה, הגוף רועד, לא מתפקד. אין לי כסף לממן את הסמים, ואני לוקח
הלוואות מפה ומשם, כבר עכשיו אני חייב 2,000 דולר. אני עושה הכול בשביל להשיג
כסף לסמים, גם עבירות, אין לי ברירה. הרסתי את הורי, גמרתי להם את החיים - -
-".
ביפו, ממש על-יד המשטרה, בקרבת השעון, ניתן לקנות סמים בקלי קלות. זה מצביע
על עובדה מרה ואיומה. המשטרה, במקרה הטוב, חסרת אונים, לא מסוגלת להתמודד עם
הבעיה, נכשלת בתפקידה; במקרה הרע - לפנינו מציאות של משטרה היודעת בדיוק כמו
אותו כתב, איפה נמצאים מוכרי הסמים, היכן הם אלה שמספקים לצעירי את המוות לצעירי
ישראל. אין ספק, שיש מידה לא קטנה של שחיתות וריקבון במשטרת ישראל, החל בחוסר
אכפתיות וגמור בשוחד.
חברי הכנסת, לפנינו התוצאה הבלתי נמנעת של חברה חילונית שהשליכה מאחורי
גווה את עול הקדושה והמצוות והתלבשה בגלימת האנוכיות, חופש ההפקר והאנדרלמוסיה,
החמדנות, האגואיזם, השאיפה לתענוג, להנאה, לעשות חיים.
ספורטאים גויים, ערלים, מובאים ארצה על-ידי עסקני כדורסל שפלים ותאוותנים,
ספורטאים אלה משתמשים בסמים לאור היום, ולמי אכפת? העסקנים הציניים אינם נרתעים
מלהביא לארץ שחקן כדורסל נרקומן, שנפסל בליגת ה-NBA בגלות. העיקר הכסף.
איזה דוגמאות בשביל הדור הצעיר. איזה דור חדש אנחנו מקימים. סמים, שתייה,
השתכרות, הבלי הבלים, סכינים - והכול מתבטא יפה יפה במכתב שהתפרסם בשבועון
לצעירים "מעריב לנוער". כך כותבות שלוש בנות יהודיות, נשות החיל של ימינו, אשת
חיל מי ימצא: "חיים רק פעם אחת ועדיף למלא את החיים בכיף ומותרות מאשר בערכים.
האם אנחנו חייבים להרגיש העדפה לארץ מסוימת רק בגלל שנולדנו פה?". איזה
פטריוטיזם. כל הכבוד להרצל, איזו ציונות. והן ממשיכות: "לא אנחנו קבענו את מקום
הולדתנו ועובדה זו לא תשפיע על ההעדפות שלנו". דברים כלשונם.
אלה אלוהיך, חילונים. זאת החברה שיצרתם. זאת המדינה שהקמתם. הרסתם עם של
קדושה וטהרה, של ערכים קדושים ועליונים, של עול מלכות ומשמעת עליונה, של צעירים
שינקו מערכי הדת והלאום והציונות - קרי: יהדות. הבל תינוקות של בית-רבן, פיות
קדושים וטהורים של יראת שמים, כבוד למנהיגים, כיבוד אב ואם, כבוד לאשה ולבעל,
דור שידע פעם מהם דרכו, תפקידו ומטרתו של היהודי בעולם.
חילונים חולנים, המרתם את כבוד העם הזה בסמים, בהשתכרות, בפשע, בזנות,
בציניות, השמדתם את תורת ישראל, והקדוש-ברוך-הוא גמל לכם: קיבלתם דור הרומס את
הציונות.
אבות הציונות מקרב עדות אשכנז התחילו את השואה הרוחנית במשפחותיהם. ילדיהם,
בקיבוצים ובווילות בסביון, בגדו בכל הערכים של אבותיהם ונותרו ריקים מכל תוכן
יהודי וציוני. ואז פשטו ידיהם בעדות הקדושות - עדות המזרח. לקחו יהודים חמים
ודתיים וציוניים ממרוקו ועד פרס, הרסו את יהדותם והכניסו להם את התרבות המערבית,
ההתייוונות, ההרס הרוחני.
חברי הכנסת, לפני כ-300 שנה צעד גוי אנגלי בשם קרומוול לתוך הפרלמנט
האנגלי, שנכנס להיסטוריה בשם ה-LONG PARLIAMENT וזעק: "ישבתם פה יותר מדי זמן,
בשם האלוקים, צאו מכאן. אין בפי מלים מתאימות יותר מאלו: ממשלת פושטי הרגל,
ישבתם פה יותר מדי זמן, בשם האלוקים, צאו.
אני מציע אי-אמון לממשלה.
מתוך נאום הצעת אי אמון בממשלה, כ"ה בשבט התשמ"ז (24 בפברואר 1987).
