תגובה לכופר
הוכחתו של רבי עקיבא לקיומו של ה'
ומעשה שבא מין ואמר לרבי עקיבא, העולם הזה מי בראו?
א"ל, הקדוש ברוך הוא.
א"ל, הראיני דבר ברור.
א"ל, למחר תבוא אלי.
למחר בא אצלו.
א"ל, מה אתה לובש?
א"ל, בגד.
א"ל, איני מאמינך הראיני דבר ברור.
א"ל, ומה אראה לך ואין אתה יודע שהאורג עשאו?
א"ל, ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך ברא את עולמו?
נפטר אותו המין.
אמרו לו תלמידיו, מה הדבר ברור?
א"ל, בניי כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו, ישתבח ויתעלה שמו לעד לנצח נצחים, אמן אמן.
(ממדרש תמורה)
על סמך המדרש כתוב באתר
http://www.vilnagaon.org/hebrew/akiva.htm הדברים הבאים
דוד: בעודך זוכר את המדרש הזה, תאר לעצמך לרגע שראית כאן על השולחן מצלמת 35 מ"מ. ואז ניגש אליך אדם וטוען, שהמצלמה נוצרה מהתנגשויות-אקראי של אטומים שנמשכו מיליארדי שנים. היית מתייחס לטענתו ברצינות?
פבלוב: ודאי שלא.
דוד: טוב. עכשיו – איזו מסובכת יותר? עינו של אדם או מצלמת 35 מ"מ? אך לפני שתשיב, בוא נבדוק יחד את העובדות.
בדיוק כפי שלמצלמה יש מסגרת חזקה כמעין תיבה, המגינה על תוכנה העדין – כך גם העין. מסגרתו של העין, ז"א, השכבה החיצונית החזקה, הנודעת בלשון המדע "השכבה הסקלרוטית".
השכבה הסקלרוטית היא שכבת רקמות מחוברות אטומה ומעוקמת המקיימת את צורתה של העין והמגינה על מבנה הפנימי. צבעה לבן, פרט לקדמת העין, שם נעשית שכבת הרקמות הזאת קרנית דקה יותר ושקופה.
הקרנית מעבירה אור מבחוץ ומוחזקת לחה וחופשית מאבק ע"י פליטתן של בלוטות הדמע. פני הקרנית המעוקמות, יחד עם תכונת שבירת קרני האור של הנוזלים שבתוך כדור העין, מתחילות את תהליך מיקוד קרני האור.
אולם, העדשה היא החלק העיקרי בעין, האחראי למיקוד קרני האור החודרות מבחוץ. העדשה ממוקמת בדיוק מאחורי הקשתית, והיא מוחזקת במקומה על-ידי גידים דמויי שערות. מתיחת הגידים משטחת את העדשה, וממקדת את העין לראיית רוחק – זהו מצבה של העין הנחה. אך אם מותחים את השרירים הקשורים לגידים הללו, משחררים את מתיחתם ומאפשרים לעדשה ללבוש צורה כדורית-כמעט הנחוצה לראייה במרחק קטן בלבד. בקיצור, שינויים אלה בצורת העדשה מאפשרים לעין לשנות את מיקודה מחפצים מרוחקים לחפצים קרובים וכן להפך.
כיון שחדרה האור הממוקד אל תוך העין, לא הגיע עדיין התהליך לסיומו. על האור להגיע לאחורי העין לרשתית הרגישה לאור. הרשתית בנויה משפע של תאי קבלה נקראים – על-פי צורתם – מקלות וקונוסים. בפעם האחרונה שבדקתי את הסטטיסטיקה למדתי שקיימים בערך 125 מיליון מקלות ו6- מיליון וחצי קונוסים.
היכולת לראות אור קלוש מבחוץ תלויה בכמות החומר הנקרא "סגול ויזואלי" במקלות הרשתית. עין הנחשפת תמיד לחשכה זוכה לפיצוי על סביבתה ע"י כך שהיא מייצרת כמות נוספת של "סגול ויזואלי". אור בהיר מצמצם בהרבה את כמות "הסגול הוויזואלי", אך בו-בזמן הוא מפעיל את הקונוסים שברשתית, הרגישים לצבע. כתוצאה מכך, העין מסוגלת בדרך-כלל להתמודד עם שינויים גדולים בעוצמת האור.
עזרה נוספת בהסתגלות לבעיות האור באה מן השכבה הכורואידית. היא שכבת רקמות המלאה תאים המלאים בצבע שחור הסופגים את האור המיותר והמונעים מאור המשתקף מבפנים לערפל את הדמות הנראית.
הקשתית אף מגינה על העין מפני הארה יתרה. הפתח במרכז העין מתרחב או מצר, תלוי באור הנכנס – אם הוא קלוש או בהיר. בעזרת הקשתית מתווסת האישון אוטומטית לקוטר הרצוי, גם באור בהיר וגם באור קלוש.
בסיכום, פבלוב ידידי, אם אתה מאמין שתיבת המצלמה, העדשה, הבטנה השחורה, מכשירי המיקוד ושאר חלקי המצלמה נעשו על-ידי מתכנן, אז עליך להאמין שהוא הדין גם לגבי השכבה הסקלרוטית, העדשה, הקשתית, השכבה הכורואידית, הרשתית, השרירים והגידים המשנים את צורתה של העדשה.
אם אתה מקבל שהיה למצלמה מתכנן, ההגיון מחייב שתקבל שגם לעין האנושית היה מתכנן.
