http://hayamin.org/forum/index.php/topic,29179.0.html "בטרור נעשיתי מנצח" - הטרור כפועל יוצא של האסלאם Israelipatriot ורון בן מיכאל/רק_כךהאסלאם סולף על ידי "קיצוניים" - תפיסה זו הינה התפיסה הרווחת בקרב הציבור, דעה זו היא הבל. אין טעות גדולה, ומסוכנת, מהתפיסה הזאת, שהיא לא יותר מניסיון חברתי שמוכיח שהתשקורת ההמונית והוליווד מסוגלים ליצור "עובדות" במוחינו ללא שמץ של ספק או ביסוס.
על מנת להבין את האויב, את יעדיו והאם מדובר בקומץ או ברוב צריך לעיין בקר'אן, בחדית', בסירה ולראות היאך הפסוקים/ציטוטים האלה מתגלמים במציאות והכיצד המוסלמים מפרשים את אותן פסוקים/ציטוטים.
למשל, כשמוסלמי נע במטרה "להישחט" בדרכו של אללה כשבאמתחתו מטען חבלה בהתאם ל-9:111- או כשמוחמד עטאה דיקלם את 8:60 לפני שריסק את מטוסו שהוא חטף אל תוך מגדלי התאומים, הפסוק להלן:
הכינו כוח לקראת ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו טרור בלב אויב אלוהים ואויבכם, ובלב אחרים מלבדם אשר לא תכירום, אך אלוהים יכירם, כל אשר תוציאו למען אלוהים, תושב לכם תמורתו במלואה, ולא תקופחו.
מאז ה-11 בספטמבר יושמו למעלה מ-16 אלף פיגועים על ידי מוסלמים. בלונדון, במדריד, במומבאי וגם כן כאן אצלנו, והכל ללא יוצא מן הכלל הוא פועל יוצא של האסלאם כפי שיוצג להלן.
זכרו את אשר אדונכם הודיע למלאכים: "הינני עימכם: הכניסו נחישות למאמינים: אני אטיל אימה בלב הכופרים: ערפו את צווארם וקצות אצבעותיהם".
"לאחר שקראת את מכתבי, תמשיך עד שתגיע לנקהל, בין מכה לאל ת'איף, ארוב שם לקורייש וגלה מה הם זוממים" - מכתב זה הופקד בידיו של עבדאללה בן ג'האסה שיצא לאסוף מודיעין על הקורייש כשלצידו 8 מוסלמים. עבדאללה חש שמשימה זו תהיה מסוכנת, וציין שמוחמד אסר עליו ללחוץ על מי שאינו רוצה למות, ברצון אללה. לבסוף, הם נתקלו בקורייש והרגו את כולם ביומו האחרון של ה"
רג'ב" - החודש הקדוש, ע"פ אבן אסחאק. בדרכם חזרה הם הניחו בצד חמישית מהשלל לבעלותו של מוחמד, אולם הוא סירב לקחת אותו, להיות קשור אליו, ולו בשום צורה שהיא, ואמר: "לא ציוותי אתכם להילחם בחודש הקדוש, קרי: ה"
רג'ב". לאחר מכן הוא חזר בו בשל העובדה שזכה "לגילוי" חדש שבה הובהר לו שהתנגדותה של הקורייש עולה בחומרתה על חטאיו של בן ג'האסה ואנשיו וכן מוחמד לקח את השלל, לעצמו. זוהי דוגמא מיני רבות לחוק לפיו פסוק מוקדם שסותר לוגית פסוק מאוחר יותר מוחלף במאוחר והופך את המוקדם ללא רלוונטי במישור המעשי ע"פ סורה 2 פסוק 106 בקר'אן, עקרון ה"
אלנאסח ווא-אלמנסוח'" (הבטל והמבוטל).
בנוסף, אבן אסחאק מציין שלאסלאם ישנו 3 שלבי התפתחות כאשר שלבו האחרון הוא במהותו התקפי (כאשר ההגנתיים הורדו אליו בזמן היותו במכה, כאשר ניסה להתחנף ליהודים, הנוצרים ועובדי האלילים, כדי לשכנע אותם להצטרף לדתו החדשה, וההתקפיים לאחר ה"
היג'רה" (הגירה) לאלמדינה, שם הספיק לצבור כוח רב דיו בכדי ליזום מלחמות התקפיות) על מנת לשעבד או לאסלם את "הכופרים" בהתאם לקר'אן 9:29 להלן:
הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אללה ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת - אלה אשר ניתן להם הספר (קרי: יהודים ונוצרים) - עד אשר הם ישלמו את הג'יזיה במו ידיהם, בעודם מושפלים.
אם כן, סורה 9, סורת "ההצהרה" היא הסורה האחרונה מבחינה כרונולגית בקר'אן (יש לגבי זה מחלוקת ויש טענה שהיא אחת לפני האחרונה וש-110 היא בעצם האחרונה), כלומר, מילתו האחרונה של מוחמד וכן היא מבטלת כל פסוק או סורה שמשתמע ממנה סובלנות כלפי "לא מאמינים". אזי 9:5 הוא פסוק החרב, שמחייב את המוסלמים להלחם "בכופרים" בכל אתר ואתר ובכל תכסיס של מלחמה הינו רלוונטי, כנ"ל 9:29 (פורט לעיל), 9:111 – שהפיגועי התאבדות הם פועל יוצא שלו וכו', כולם רלוונטים.
הונאת הכופרים כחלק מהג'האד- קר'אן 3:28 מחייב את המוסלמים לא לקחת את ה"לא מאמינים" כחברים, שכן מי שעושה זאת אין לו דבר עם אללה, ואולם רשאים הם לעשות כן במצב שבו יימצא המוסלמי בסכנה אם יגלה על כוונותיו הג'האדיסטיות, ואבן קאת'יר מציין שהפסוק עצמו מתיר למוסלמי להסתיר את עקרונות דתו ויעדיו אם הוא נמצא בעמדת נחיתות, הוא קורא לזה "הצגה", ראו גם 16:106.
- אל טברי מציין שאם מוסלמי נמצא תחת ריבונות לא מוסלמית הוא יכול להיות נאמן "ללא מאמינים" עם לשונו ובד בבד לטפח עויינות פנימת כלפיהם. על מנת להוכיח את זה הוא מצטט את אחד מאנשיו של מוחמד, אבו דארדה: "תנו לנו לחייך לפניהם של כמה אנשים (כופרים) כאשר ליבנו מקלל אותם". זה אינו צריך להכות בתימהון אף אחד שכן מוחמד הוא "דוגמת מופת", שחלה החובה לחקותו ע"פ קר'אן 33:21 והוא לכשעצמו הונאה את אויביו כמו במקרה של המשורר היהודי כעב אבן אלאשרף שנרצח ע"י מוחמד בין משלאמה. משלאמה יצא אל עברו של אלאשרף במטרה להטעות אותו, הוא החל לגנות את האסלאם והמשיך עד שאלאשרף בטח בו, לאחר מכן משלאמה הופיע עם עוד מוסלמי והם חיסלו את אלאשרף והביאו את ראשו למוחמד, הוא בכה, הוא צעק, "אללה אכבר".
במקרה אחר, ב-"
גזווה אלח'נדק", דהיינו קרב התעלה, כאשר אחד מאנשי הגטפאן, נעים אבן מסעוד, החליט להתאסלאם בסתר, מבלי שאנשיו ידעו על כך. הוא נשלח על ידי מוחמד לקורייש ולבנו קורייזה בכדי ליצור חוסר אמון בינהם על מנת לשבור את המצור על אלמדינה. בעצם הוא סיכסך והטעה כל צד, לקורייזה הוא הציע לבקש שבויים מהקוריייש על מנת להבטיח שהקורייש יגנו עליהם ולקורייש הוא אמר שהקורייזה יבקשו שבויים כדי לתת את ראשיהם למוחמד מעצן זה שהם רוצים להתפייס עם מוחמד, לכאורה.
ג'יהאד פיזילג'האד הפיזי ישנן 3 התגלמויות כאשר שתיים מהן הן במהותן הגנתיות מכיוון שמדובר בג'האד כנגד מדינות
"דאר אלאסלאם" שלא מיושמת בה ה"
שריעה" (החוק האסלאמי) או שאותה מדינה לא נתונה לשליטה מוסלמים, קרי ישראל, ספרד וכו'. לג'האד הגנתי אין צורך בח'ליף וחלה החובה על כל מוסלמי ליישמו (
פארד אלעין). הג'האד ההתקפי (צריך ח'ליף) הוא כנגד מדינות לא מוסלמיות שלא היו בשום נקודה היסטורית כלשהי תחת שלטון מוסלמי, ג'האד זה מופנה כלפי מדינות ה
"דאר אלחרב". על פי ה
מד'הב (אסכולת החוק האסלאמי), דהיינו:
חנבלים,
מלאיכים,
חנפים ו
שאפעים, הג'האד כנגד הכופרים חייב להימשך עד אשר אין ולו דת אחת מלבד דתו של אללה (קר'אן 8:39).
אם כן, חובת הג'האד עומדת על כנה עד ששליטתו של האסלאם על העולם תושג, ואבן ח'לדון מחזק את זה בכך שהוא מציין שב"
אומה", דהיינו, הקהילה המוסלמית הגלובאלית, הג'האד היא חובה דתית בשל האוניברסליות של המשימה המוסלמית, קרי: ליישם את ה"שריעה" ולאסלם את הכופרים בדרכי הטפה ("דעווה") או בכוח (התאסלמות או מוות) או לשעבד תחת ה"ד'אהימה" את "עמי הספר". במילים אחרות, שלטון לא מוסלמי אינו לגיטימי ע"פ הדוקטרינה האסלאמית.
הוא גם מזכיר את הסכם "חוד'יבייה" (על מנת לשלול שלום אמת עם כופרים) שבה מוחמד התחייב להפסקת אש של עשרה שנים עם הקורייש בתמורה לזה שהם איפשרו לו לבצע את "החג'" (העלייה למכה). ההסכם הופר ע"י מוחמד כאשר הוא סירב להחזיר אישה בשם אום כולת'ום שערקה (בניגוד להסכם) לאלמדינה. אפוא הוא מציין שיעדיה של ה"הודנה" (הפסקת האש) הינם בכדי להתחזק מספיק למערכה הבאה בהתאם לדוגמתו של מוחמד (תזכורת 33:21) שאמר, ע"פ חדית' אלבח'ארי כרך 7, ספר 67, מספר 427, "אם אני לוקח שבועה ואחר כך מוצא משהו טוב יותר, אני עושה את מה שטוב יותר ומפר את השבועה". יאסר ערפאת אמר כשחתם על אוסלו הידוע לדראון עולם שההסכם נחתם בהתאם לחוד'ייביה, להסכם שנרקם בין הקורייש.
...אללה הוא הטוב שברמאים
החיים בצל הד'אהימה- ליהודים ולנוצרים מותר לשמור על דתם וזהותם, אם כי תחת מגבלות קשות, מגבלות אלה כוללות איסור על הקמתם או שיקומם של בתי כנסת/כנסיות למעט מקרים חריגים ביותר, קוד לבוש משפיל, ענידת אנפילאות או נעל שונה בכל רגל על מנת להקל על המוסלמי ברחוב לזהות את ה"ד'ימי" ולהשפילו בהתאם ל -9:29, "בעודם מושפלים".
- הד'ימי חייב לשלם גם ה"ג'יזיה", מס גולגולת וגם כן ח'ראג'. לד'ימי אסור להינשא למוסלמית אך למוסלמי מותר להינשא לד'ימית.
- אם ד'ימי יהודי יתבע ד'ימי נוצרי והנוצרי יחליט להתאסלם אזי התביעה תבוטל וזה נכון גם במקרים אחרים אם הד'ימי רוצה להימנע מעונש.
- לד'ימי אסור לבנות כלפי מעלה כי אם רק כלפי מטה (בהתאם לקר'אן 9:33 לפיו האסלאם נעלה על כל הדתות האחרות).
- הד'ימי חייב להלין כל מוסלמי שעובר ליד ביתו למשך 3 ימים אם המוסלמי יחפוץ בכך.
- הד'ימי אינו רשאי להשתמש במתקנים ציבוריים כגון שרותים ובירזיות (הכופרים אינם נקיים - נג'יס - ומוגדרים כ"מתועבים שבחיות" ע"פ קר'אן 98:6).
- הד'ימי אינו יכול לאייש תפקיד שבה הוא נותן הוראות למוסלמי.
- אם היהודי/נוצרי ימאן או יעבור על אחד מהחוקים שהוצגו לעיל (וישנם עוד חוקים) אז יש עילה להורגו בהתאם לחדית' אלמוסלם 4:2:92.
קצת חומר למחשבה.
נושא: "בטרור נעשיתי מנצח" - הטרור כפועל יוצא של האסלאם (נקרא 1107 פעמים)