עקיבא הכהן, תושב יצהר שגורש מביתו בצו מנהלי, מספר כי המלחמה בשטחי יו"ש היא "כסף קטן" לעומת המלחמה בערים. הכהן שעבר מהגבעה ביצהר לגבעה הצרפתית בירושלים, מתאר את חיי היום יום בשכונה וגם מצביע על הפתרון.
עקיבא הכהן, תושב גבעת שלהבת י-ה ביצהר ואב לארבעה ילדים, גורש מביתו ומכל יו"ש למשך שנה בצו הרחקה מנהלי. הכהן שכר דירה בגבעה אחרת. בגבעה הצרפתית בירושלים.
בשיחה עם הקול היהודי מספר הכהן על המצב בשכונה, שלטעמו מסוכן הרבה יותר מאשר המצב בגבעות יהודה ושומרון.
"גיליתי שפה המלחמה היא לא בהכרח על העניין הבטחוני הפשוט, וההתמודדות היא לאו דוקא עם העבירות הפליליות של הערבים" אומר הכהן. "המלחמה כאן היא על הזהות של השכונה כשכונה יהודית. פה אנחנו לא מתמודדים רק עם ערבים שמבצעים פיגועים, אלא עם עורכי דין ורופאים ערבים שנכנסים לשכונה, ובאים עם הילדים להתנדנד בגינה הציבורית, וכך למעשה כובשים את השכונה בדרך שקטה".
"הכיבוש השקט"
בשכונת הגבעה הצרפתית מתגוררות כיום מאות משפחות ערביות. על פי הערכות, כחמישים מתוכן גרות בדירות הנמצאות בבעלות ערבית.
הכהן מספר כי מאז שהגיע לגבעה הצרפתית, פנו אליו תושבים רבים בכדי להתייעץ בנוגע לפעילות לשמירה על הצביון היהודי של השכונה. "חלק מהאנשים רצו לממן ולהקים מטה פעולה, חלק רוצים לעשות סיורים. איש נדל"ן ביקש ממני להכין לו רשימה של הדירות שבבעלות ערבית בשכונה והוא ידאג שיהודים יקנו אותן חזרה" אומר הכהן.
הכהן מביא לדוגמא את גן שעשועים הסמוך לביתו שמהווה מוקד חיכוך תמידי בין יהודים לערבים. "על הגן הזה יש מלחמה מתמדת. לפעמים זה בין ילדים, לפעמים זה ההורים, ולפעמים זה ערבים שיכורים שיושבים שם. זה אולי מצחיק אבל אפשר לומר שגני השעשועים הם שקובעים כאן את האופי של השכונה".
הכהן מספר כי לתושבי הגבעה הצרפתית התברר כי בשכונת עיסוויאה הסמוכה נבנה גן שעשועים, אך הוא הוצת בידי ערבים במטרה לאלץ את ערביי השכונה להגיע לגני השעשועים בשכונה היהודית הסמוכה.
לדבריו, בימי שישי ושבת הערבים ממש משתלטים על הגן, ובלילות מגיעים לאיזור צעירים ערבים, לעיתים שיכורים.
"גם אם תרצה לא תוכל להגיש תלונה"
אחד המקרים שמתאר הכהן ממחיש את יחס המשטרה לתופעה. "באחד הלילות הגיעו כמה צעירים ערבים לגן שליד הבית שלי. חלק מהם היו שיכורים וצעקו והתפרעו בגן" מספר הכהן. "כשעברנו לידם הם התחילו לקלל אותנו ולצעוק, "פה זה פלסתין, אני אקרע אותך" ועוד איומים כאלו ואחרים".
"בחור שהיה איתי הזמין משטרה ולמקום הגיעה ניידת עם שני שוטרים ערבים. השוטרים ערכו חיפוש ברכב שלהם ולא מצאו משהו לא חוקי, ואז אמרו לנו שמותר לערבים לומר לנו מה שהם רוצים וזה לא נחשב איומים. אמרתי להם שאם זה היה הפוך אז הייתי כבר עצור" אומר הכהן. "השוטרים התעצבנו ואמרו לי "אין בעיה, גם אם תרצה להגיש תלונה לא תוכל".
הפתרון: "גאווה יהודית"
אולם הכהן מתאר גם מציאות הפוכה, בה ערבים הנתקלים בגאווה יהודית, עוזבים את השכונה בבושת פנים. "באחת הפעמים שהיינו בגן, ערביה שמעה את אשתי מדברת על זה שיש בעיה שהערבים באים לגן שעשועים אצלינו. הערביה פנתה לאשתי ושאלה מדוע יש בעיה שהם נמצאים בגן. אשתי השיבה לה שזו שכונה שלנו ולא שלהם".
הכהן מספר כי הערביה אספה מיד את כל הערבים שהיו בגן. "הם עלו לרכבים ונסעו מהמקום תוך שהערביה צועקת בכעס שהיא לא רוצה להיות במקום שלא רוצים לקבל אותה" אומר הכהן.
הכהן שב ומדגיש כי "אנחנו צריכים לשמור על צביון יהודי, ואת זה עושים ע"י גאוה יהודית. זה לא חייב להיות במעשים גדולים אלא בצורת ההתנהלות. ראיתי שברגע שמגיע יהודי עם גאווה יהודית זה מעורר את כל היהודים באיזור, ומספיק שיהודים ידברו בתקיפות ויעמדו על שלהם, בשביל להעביר מסר שהשכונה הזאת שלנו".
מקור: "הקול היהודי"
