עדויות קצינים בכירים בביהמ"ש מעלה תהיה חמורה בשאלת ההתנהלות הצבאית מול תופעת יידוי האבנים של מחבלי הרש"פ. האם סוכנו חיי אדם?
האם צה"ל פעל ביעילות נגד תופעת ידויי אבנים, שיש בה כדי לסכן חיי אזרחים וחיילים? מעדויות קצינים בכירים המובאות בהחלטה שניתנה אתמול בבית משפט השלום בירושלים, עולה ספק.
אתמול דחה בית משפט השלום בירושלים תביעת פיצויים שהגיש פלסטיני בעקבות פציעתו בשנת 93 מירי חיילי צה"ל. השופט רפאל יעקובי קבע כי התובע, מוחמד מליק הילאל עבדו, אז בן 15, נפגע במהלך פעילות מלחמתית, מירי מארב צבאי נגד מיידי אבנים בשכם ולא כפי שטען, במסגרת 'שיעור התעמלות' בחצר בית ספרו, טלאל.
בהחלטה ציין השופט כי מקובלת עליו עדות מפקד הכוח לפיה הנער נורה על ידי מארב של חיילים שהוכן בצומת רפידיה כדי למנוע את ידויי האבנים. מדובר היה במארב צבאי לכל דבר וענין, כתב השופט. למבצע קדמה הערכת מצב מודיעינית ואישור ברמת חטיבה. המבצע יצא לפועל לאחר תכנית מפורטת שכללה נוהל קרב מסודר, תרגולות, איפוס נשקים ותיאום בין הכוחות השונים.
עוד קבע השופט כי הפלסטיני שנפגע בשל מעורבותו בפעולה מלחמתית אינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו.
בדיון הובאה עדותו של אל"מ טל אשר קבע כי הפעולות השגרתיות שבהן נקט צה"ל למנוע התפרעויות וידויי אבנים 'לא היו יעילות'. בעדות אמר טל כי "רוב הפעילויות הגלויות שנעשו על מנת למנוע את זריקת האבנים, לא השיגו את מטרתן ונמצאו בלתי יעילות וזריקת האבנים המשיכה (לרבות סיורים רגליים ורכובים במקום, תצפיות על מנת להרתיע את המפגעים, ואף הצבתו של כוח באחד האזורים השולטים)".
אל"מ טל מוסיף בעדותו כי "תופעה זו של זריקת אבנים חייבה במצבים מסוימים ביצוע מבצע דוגמת המבצע שאושר".
עדות נוספת באותו הקשר היתה של מפקד הכוח שאישר "שפעילויות שונות שנעשו במטרה למגר את התופעה לא הועילו, ולא היתה דרך אחרת למנוע את הסכנה שנשקפה מידויי האבנים אלא בדרך של הפעילות המיוחדת".
מפקד הכוח נתן הסבר גם על השאלה, "מדוע, למרות שהכוח ראה את הנערים מתארגנים לקראת ידויי האבנים, ולכאורה יכול היה למנוע את ההתארגנות, לא פעל בשלב מוקדם זה, באמצעים פחות חריפים, אלא המתין עד לידויי עצמו, ואז פעל לפי נוהל פתיחה באש מקוצר"?.
לדבריו "מדובר היה במבצע מיוחד, ולא בפעילות שגרתית, ולו היה הכוח פועל בעת ההתארגנות ולפני הידוי, לא היה למבצע כל ערך, שכן קבוצת הנערים היתה מתפזרת, עוברת לסמטה אחרת, ושם מתארגנת שוב לפעילות זריקת אבנים. כמו כן, ביצוע נוהל מעצר חשוד מלא היה חושף את המארב בטרם עת וגם זה היה מסכל את מטרת המבצע. במקרה זה יידתה חוליית הנערים אבנים אל עבר אוטובוס דן, ממקום גבוה, וממרחק של פחות מ 10 מטרים. במעשה זה גרמה לסכנת חיים לנוסעיו. בפנקס הכיס נקבע כי ידויי אבנים לעבר רכב נוסע, בכוונה לפגוע בו, נחשב לסיכון ממשי ומיידי וכך גם נקבע שמצב זה אפשר לוותר על נוהל מעצר חשוד מלא ולירות מיד".
