תראו.. אני שמתי לב, שאנשים שספגו פגיעה נפשית קשה בילדות שלהם. הם נוטים להיות מאד צודקים בדברים מסוימים (יותר מאשר שאר
החברה) אבל יחד עם זאת מאד טועים בדברים אחרים (לא מצליחים להבין דברים בסיסיים, שרוב החברה כן מבינה.). זה המאפיין, לדעתי, של
כאב נפשי, שאח"כ גורם לשינוי צורת החשיבה לצורה לא נכונה (אבל יותר נוחה ללב האנושי), ואז... אתה בעצם נמצא בתקופה שבה הלב
מוגן, אבל המוח צריך לעבוד חזק עד שיבין מה הייתה הטעות בתפיסה, אשר גרמה לתחושת העלבון. ואז, כשמבינים, גם אין יותר עלבון.
אבל.. מה שהוא למד כאשר המוח היה (באופן זמני אולי) מחודד יותר, נשאר איתו. כלומר הוא גם הרוויח. יש גם רווח עבור אנשים שהיה להם
רע. יש דברים שאני יודע, ואני יכול להסביר אותם היום לבנאדם שחי במשפחה נורמלית, אני מקווה שהוא יבין, אבל אולי הוא לא יבין אף פעם,
כי הוא פשוט... לא עבר מה שעברתי. זה לא כה חשוב. כולנו במטרה אחת: להפוך את החיים לכמה שיותר טובים.
אנשים היום בצ'טים אומרים "כה" כשהם מתכוונים ל- "כן". מילא "חח", לזה התרגלתי (למרות שזה צריך להיות "קכככ", עם כ לא דגושה, כמו
במילה זכוכית). למלה "כה" במקום "כן" אני לא יכול להסכים בכלל: "כה" זה so או very וההגייה היא "ko". הצורה של "כה" בתור "כן",
ההגייה שלה היא "ke" (שזה "מה" בספרדית). אז זה חרטה! אני אוהב עברית. ואני לא מוכן לחרא הזה. ואם כבר ח.. כשאומרים את המילה
"חנון" עם 'כ לא דגושה', במקום עם 'ח', זה נשמע יותר אפקטיבי. וכנ"ל לגבי 'חרא'.
אני, כשהייתי בן 6, אבא שלי נתן לי סטירה כי שאלתי אותו "אבא, איך היה בעבודה". היו עוד דברים נוראיים שקרו. אבל.. הנורא מכל אולי, הוא
שהגעתי למסקנה שהם לא אוהבים אותי.
אבל הם כן. (אפילו האמא הפולניה. אני יודע את זה ולא מרגיש את זה, אמנם (אולי פרט לפעם אחת, או כמה פעמים? זכורה לי פעם אחת
שהיא כן התייחסה אליי בכבוד כמו אל אדם, ורוחה גם הייתה טובה.). עם אבא גם הרגשתי. לעיתים בודדות אבל הרגשתי. היה מאד מרגש,
כמעט מיותר לומר.)
הם פשוט מושפעים בצורה לא נורמלית לחלוטין, והסביבה מלאת ארס ממשיכה להזין אותם ברוע הזה (כאשר גם הם עצמם לא באו ממשפחות
תומכות, ולכן האהבה שיש בחברה, היא כל מה שיש להם. אבל האהבה בחברה היום...).
בקיצור, הקטע הזה שהראש נחלק לחלק אחד מאד צודק וחלק אחר שמאד טועה... זה טוב לחברה וגם רע לחברה, כמובן. העניין הוא, שתראו
למשל את הדברים שאמר אלוף השח רוברט ג'יימס פישר (בובי פישר). בובי צדק בהמון דברים, וראה אותם כמו חוזה עתידות, ומה לעשות...
גם אמר המון דברים שטותיים ואידיוטיים משהו (אנטי יהודי, אנטי אמריקאי, להחריד!). הוא חשב שהוא היה יותר חכם - הוא הרגיש שהוא רואה
דברים יותר נכון *בהכל*, ולא רק בחלק, (הוא היה בעד ה- 11 בספטמבר. - רע. הוא ניבא שהשחמט המקורי איבד מטעמו בגלל כל הפתיחות
שהומצאו לו, והמציא את "שחמט960"). עכשיו.. סוף סוף.. ברורה לי הסיבה לצינעה. - כי באמת יכול להיות שאתה טועה. והסיבה שאדם רואה
יותר חזק לצד אחד, והוא גם מוכיח לעצמו את זה בפועל במציאות (רואה בעיניים שאנשים נכשלים כי חשבו אחרת ממנו), הסיבה שהוא באמת
רואה יותר חזק לצד אחד, גורמת לו כמובן, באופן טבעי, גאווה: אני מיוחד (וזה נכון). אני מעל אחרים (חצי נכון). אני נביא (לא נראה לי..).
אני מודה שאני בעצמי יצא לי לחשוב שאני סוג של נביא או איזו דמות יוצאת דופן מאנשים אחרים. זה טבעי כשאתה רואה שאתה גם יוצא דופן
ואין עוד אדם שדומה לך. וכאשר אתה רואה שאתה גם צודק איפה שאחרים טועים... אז בכלל אתה בטוח שאתה יד ביד עם אלוהים או
משהו... (אז מה אם לא קיבלת סימן ממנו *מול אנשים אחרים*, כמו במעמד הר סיני.)
כילד, הייתה לי מן תחושה ש'אני יודע הכל' ו- 'אני לא אמות לעולם'. היה משהו כזה בראש של סחבק בכיתה ב' או ג' או א'.
אז יש שחמט 960, מי ששונא שח *בגלל שהוא הסתבך עם הפתיחות*, שילך לשחק שחמט 960.
יש גם את הדוגמה של אבא שלי: הוא יודע שג'ינס זה דרעק של בגד (זה בגד של כורה פחם. אני לא כורה. אז למה שאלבש את זה?). ושבקיץ
נכון ללכת עם סנדלים (למרות שהתקשורת כ"כ חזק ניסתה לשכנע ש- "סנדלים זה אאוט", אני זוכר - זאת אפילו לא הייתה רמיזה. הם ממש
אמרו את זה. והרבה.). אז הלכתי עם סנדלים, והייתי לא מקובל. (למעשה, הייתי הכי לא מקובל. תמיד בתחתית הסולם ממש. באסה. אתה
נתון לכל פגע רע מכל אפס שהוא. פשוט נורא. נורא!) אבל למדתי מה זה להיות בעל אופי. אותי לא צריך הרבי ללמד את המשל על '2 אנשים
הולכים עם חמור' - אני יודע זאת מניסיון חיים (כן, אני גאה בזה.). אח שלי אפילו למד משהו: בטלפון שמעתי אותו אומר לחבר "עזוב לקנות
ג'ינס מחנות, קנה מהשוק, זה אותו דבר." האח צודק. אבל אני יותר.
ג'ינס הוא גם אחד הנסיונות הכי מוצלחים של הכת החילונית לטשטש את ההבדלים המובהקים שקיימים בין גברים לנשים. מה קרה לנשים עם
שמלות או חצאיות? זה היה נורא.. יפה. נאמר זאת כך.
אני גם היו דברים שלא הבנתי פעם. אני מאמין שיש גם דברים שרוב האנשים עדיין מבינים ואני "אטום מלהבין אותם" בינתיים. אולי, אולי לא.
להיות צנוע זה בעצם.. להשאיר את האופציות פתוחות. פחות ביטחון זה נותן, אבל כשהאופציות פתוחות, אתה נהיה משכיל יותר כי אתה מעיז
לחשוב לכל כיוון, ואז... עם המסקנות מהחשיבה מגיע ביטחון גם. כך שזה בעצם:
ביטחון ברמה 5, אבל לכל החיים. או: ביטחון ברמה הולכת ועולה, אבל נכון לעכשיו הרמה היא 0.8.
