אף על פי שידוע שחצי אמת לעתים גרועה משקר גס, קיימים כוחות, הפונים לקהל הדתי בנושא "אי חוקיות של הקמת מדינת ישראל", מתוך שהם מטשטשים ומסתירים עובדות מאנשים שהם בלתי מודעים לנושא. הדבר נראה בלתי הגון, במיוחד לאור המסורת היהודית, שמקורה בגמרא. ידועות דעות של גדולי התורה הנראות לנו לעתים כסותרות אחת את השנייה ולעתים נראות כסותרות הגיון פשוט, ובכל זאת אין מעלימים אותן, היות ודבקות לאמת היא עיקרון בסיסי של תורתנו הקדושה.
ובכן, כתוב בגמרא שה' השביע את ישראל לא לעלות בחומה ( ז"א, לא לעלות ארצה כולם יחד בהמוניהם), לא למרוד כנגד אומות העולם, וכן השביע את אומות העולם שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי. [(כתובות, קיא, ע"א): ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את עובדי הכוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.] כשמתנגדי הציונות מביאים את הדברים האלה כהוכחה שהקמת מדינת ישראל היא בלתי חוקית, הם מסלפים עובדות: בקטע זה לא מדובר על הקמת המדינה, ונוסף לכך, אין זו הלכה . יתירה מזו, מאנשים שאינם בקיאים במורשת הרוחנית שלנו, מסתירים בדרך כלל את דברי רבי יוסי בר חנינא ממדרש שיר השירים האומר, שכאן שתי שבועות, אחת לישראל ושנייה לאומות העולם. הקב"ה השביע את ישראל לא למרוד באומות העולם, והשביע את אומות שלא יקשו עול על ישראל, היות ובזה יבוא קץ הימים בטרם עת", - [מדרש רבה שיר השירים פ"ב (ב,ז): "רבי יוסף בר חנינא אמר שתי שבועות יש כאן אחת לישראל אחת לאומות העולם נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכויות ונשבע לאומות העולם שלא יקשו עול על ישראל שאם מקשים עול על ישראל הן גורמין לקץ לבוא שלא בעונתו"]
יחס כזה כלפי דברי רבי יוסי בן חנינא הוא תוצאת קיום של התלות בין השבועות. תלות זו מצויה בתורה שבכתב וכן בתורה שבע"פ. נפסק בשולחן ערוך כי "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה".
דוגמא בולטת ביותר לתלות זו – ההסכם בין אברהם אבינו ובין אבימלך מלך פלשתים. הפרת השבועה ע"י אבימלך, שחררה את יצחק משבועתו של אברהם.
ספק אם ימצא אדם שקול-דעת, הסובר, שגויים אשר בצעו פוגרומים וג'נוסייד בעם היהודי בכל הזמנים, לא הפרו את שבועתם לא להקשות עול על ישראל. צלבנים, כנופיות חמלניצקי, גרמנים שהשתמשו ביהודים במקום חיות ניסוי לצרכי מחקר רפואי – לא רק ש"הגדישו את הסאה" בשעבוד היהודים, - עמים אלה בצעו מעשים, שאין להם הגדרה בשפת אנוש. יחד עם זאת, המסקנה שהפשעים של העמים נגד היהודים, משחררים את ישראל משבועתה, פוגעת קשות במתנגדים להקמת מדינתנו. כמובן, ע"י כך יש לגיטימציה למרד היהודים נגד הצורר, ואף להתנגדות לתוכנית הבריטית להשאיר את האוכלוסייה היהודית בפלשתינה המנדטורית בידי ערבים "רחמנים" – "יורשים רוחניים של היטלר".
שיחה ידידותית לפעמים נעשית כמעט בלתי אפשרית, כאשר אחד המשתתפים הוא קורבן למידע כוזב במתכוון. כך, אירועים טראגיים של עידן ההשמדה של יהדות אירופה ע"י הנאצים, משמשים את הפרובוקאטורים, כדי להכניס פילוג בעם. לשם כך הם משתמשים בשיטות פרימיטיביות, אך יעילות למדי, של הבלטת עניינים אחדים והסתרה מוחלטת של עניינים אחרים. שיטה זאת נושאת פירות במיוחד בעיבוד פסיכולוגי כלפי הקהל הדתי, שהוא ברובו אינו מודע לתחבולות נבזיות של תעלולני התקשורת. החומר המוגש על ידם בשיטה זו, בדרך כלל גדוש בציטטות משל רבנים נכבדים ומלא בצילומים שנבחרו במיוחד למטרה מסוימת, מה שמפעיל סמכות בעיני הקהל התמים.
לצערנו, אין מתנגדי הציונות מקבלים את האפשרות שניתנה לנו ע"י הקב"ה, עם הקמת מדינת ישראל - להתנגד לרצון רב של עמים מסוימים – "לשעבד את ישראל יותר מדי".
כאשר הם מפיצים דעה כוזבת על איסור הקמת מדינה יהודית, כביכול לפי הגמרא, הם מטשטשים פאן חשוב ביותר של המצב: הקמת מדינת ישראל, בשום פנים ואופן לא הייתה מרד נגד אומות העולם, אלא, דווקא, היה כאן ציות להחלטתם, לפי האישור של חבר-העמים ב-1920 ושל האו"ם ב-1947. אדרבא, אי-ציות להחלטות אלה, היה נחשב, ובצדק, כמרד נגד אומות העולם!
אופייני למסורת היהודית ריבוי דעות: היו אנשי תורה שלדעתם, לא היה צורך ואפילו אסור היה לעשות מעשים, למען שחזור המבנה המדיני שאבדנו לפני כאלפיים שנה.
מאידך גיסא, היו אנשי תורה שלדעתם, היהודים, תוך אמונה בסיוע של הקב"ה ותוך שמירת המצוות, חייבים לממש את זכותם החוקית להקים מבנה מדיני בארצנו (ועל ידי כך, דרך אגב, למנוע הפרת השבועה (השנייה) על ידי הגויים -" לא לשעבד את ישראל יותר מדי".)
תוך 2000 שנה, אף שהיה מימוש השיבה ארצה מסובך ומסוכן מאד, היו יהודים שהצליחו לעלות ארצה, ורבים מביניהם, תפסו את הגלות כעונש וכתיקון, אבל לא שללו הפסקתו, בדרכים שאינן אסורות ע"י התורה.
ליהודים תמימים שניזונים ממידע חד-צדדי, לא ידוע ששנים רבות לפני הרצל, היה רב מקובל וגדול בתורה – הרב צבי הירש קלישר זצ"ל, שקרא בספרו "דרישת ציון" להקים תנועה יהודית באופן דחוף, במטרה לשוב לארץ ישראל ולהקים שם מדינה יהודית שכמובן, יהיה ברשותה צבא יהודי.
רב זה, שסמכותו וקדושתו הייתה מקובלת על ידי גדולי התורה, היה החוזה הראשון של הרעיון הציוני. רבנים גדולים כמו ר' אליהו גוטמכר, ר' יהודה אלקלעי ואחרים, תמכו ברעיון הציוני, אלא שליהודים תמימים, מן השורה, אין הדבר ידוע כלל.
ביוזמתו תמכו לא אלה, שנאבקו ב"כפיה דתית", אלא יהודים נאמנים לתורתנו הקדושה. יהודים אלה הקימו מאות סניפים של התנועה הציונית הראשונה "חובבי ציון". באופן מקצועי, נסתרה מ"אנטי ציונים תמימים אלה" העובדה, שתנועה ציונית שנתנה דחיפה לשיקום הממלכתיות שלנו, נתמכה ע"י רבנים רבים כמו ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין, הישיבה הגדולה ביותר של יהדות ליטא. כמובן, שידוע היה לגדולי תורה אלה, אגדת שלש השבועות, וידועים היו להם דברי רבי יוסי בן חנינא. היו רבנים גדולים, לא מעטים, שאזרו אומץ להתכחש לרטוריקה האנטי-ציונית, והיו כאלה, שראו בהקמת מדינה יהודית עצמאית אחד מסימני הגאולה המתקרבת. לכן כאשר מצטטים רב זה או אחר, חשוב מאד לציין את התאריך בו נאמרו דבריו או, לפחות, לציין את התקופה, בה הם נאמרו . ועוד: כאשר מביאים דעות של גדולי התורה, רצוי להביא גם דעות אחרות של רבנים גדולים או, לפחות, להזכיר דעות כשרות אחרות בנושא. רק על בסיס יושר והגינות אפשרי דיון ידידותי ויעיל. היה מוגזם לדרוש, ואפילו אך לצפות שמחברי ספרים כאלה יביעו דעות, שאינן חופפות עם דעתם, אך לציין שיש גם דעות כשרות אחרות – חובתם.
נושא: ביאור מדוע הנטורי קרתא משקרים באומרו כי המדינה היא נגד התורה (נקרא 1938 פעמים)