כמה פעמים אפשר להזכיר שישראל מוקפת אויבים המבקשים את נפשה ואחת היא מה תעשה וכיצד תנהג?
כמה פעמים אפשר להסביר שהנוסחה "שטחים תמורת שלום" היא מרשם לחיסולה של מדינת היהודים, שכן היא דורשת מישראל למסור לאויב את הדבר היחיד והיחיד שהיא חסרה-שטחים, ולקבל ממנו בתמורה את הדבר האחד והיחיד שהוא חסר-שלום.
כמה אפשר להסביר כי האיסלם הוא הרשע האולטימטיבי, יורש הנאציזם, וכי היהודים (כהרגלם) חוזרים לתפקידם המסורתי של השעיר לעזאזל, נייר לקמוס במלחמת עולם שלישית.
כמה פעמים אפשר לחזור ולהציג את הדרג המדיני של ישראל במערומיו, כחבורת חדלי אישים ההופכת את מעמדם קרדום לחפור בו והם חפים כליל מהבנה היסטורית ואסטרטגית.
כמה אפשר לחזור ולהזהיר מפני ההדרדרות של צה"ל, המנהל מזה שנים ללא תורת מלחמה והולך מדחי אל דחי בביצועיו?
כמה אפשר לחזור ולהתריע מפני הירידה החמורה בקרב הקצונה הבכירה של הצבא, חלקם עושי דברם של ראש ממשלה פלוני ושר בטחון אלמוני?
כמה פעמים אפשר להסביר כי אין כל דבר מוסרי ב"טוהר הנשק" של צה"ל? להפך, זו השחתה מוסרית המנוצלת בידי האויב ומקורה ברגש הנחיתות היהודי.
כמה פעמים אפשר לחזור ולהסביר שמערך המילואים של צה"ל ככוח לוחם מקצועי הוא הונאה עצמית?
כמה פעמים אפשר להתריע מפני התבוסתנות שהפכה לדוקטרינה ביטחונית המייצרת פילים לבנים דוגמת ה"חץ" או "גדר הבטחון" וכשלים אסטרטגיים בנוסח בריחה חד צדדית מלבנון ורצועת עזה.
כמה פעמים אפשר לחזור ולבאר כי אין ולא היו "ארגוני טרור" ערביים וכי החיזבאללה והחמאס הם יחידות בצבא הסורי/איראני וכי הפת"ח הוא ארגון מצרי הסר לפקודתו של הגנרל עומר סולימאן, שר המודיעין המצרי.
כמה פעמים אפשר לחזור ולהסביר כי הטיהור האתני שביצעה ישראל באוכלוסייתה הוא פשע נגד האנושות, מבצעיו הם פושעים, ובכך שומטת ישראל את הרציונל המוסרי לקיומה.
כמה פעמים אפשר לחזור ולהתריע מפני הטירוף שבהקמת יישות ערבית ריבונית בשטחי יו"ש אשר ייעודה היחיד-במוצהר ובגלוי- הוא להחריב את המדינה ה"ציונית" ולבוא במקומה.
כמה פעמים אפשר להתריע מפני נגע!!! השמאלנות, בעל בריתו של האויב ואחת היא אם מזדון אם מכסילות- שהשתלט על האקדמיה והתקשורת.
כמה פעמים אפשר לחזור ולטעון שאם היהודים החליטו להקים מדינה, עליהם לנהל אותה על פי כללים של מדינה ולא של קהילת ביאליסטוק או מגנצא.
כמה פעמים לחזור ולהתריע מפני מכבסת המילים האורווליאנית שהשתלטה על השיח הציבורי בישראל דוגמת: "העם הפלשתיני" ,"מחנה השלום", "תהליך השלום", "שטחים תמורת שלום", "לדבר עם האויב", "ארגון פת"ח הפראגמטי", "ירושלים הערבית" ושאר ההבלים שהם היפוכם הסימטרי של האמת כפשוטה.
ולבסוף, כמה פעמים אפשר לחזור ולקבוע כי בפני מדינת היהודים עומדות שתי חלופות בלבד, שתיהן בלתי סימפטיות, אך "זה מה יש": לחיות על חרבה או לא לחיות בכלל.