חברי כנסת ואישי ציבור ערבים השמיעו האשמות קשות כלפי המדינה בכנס לציון 50 שנה לטבח שהיה בכפר קאסם, ובו הרגו שוטרי מג"ב 49 מתושבי היישוב. ח"כ מוחמד ברכה: "היה מי שחשב שתחת הפחד מהטבח, ניתן יהיה להשלים את מה שלא השלימו ב-1948. זה עדיין נעשה היום ביפו. מנסים לגרש אנשים מהבית שלהם".
בכנס שנערך באוניברסיטת חיפה במלאת 50 שנה לטבח בכפר קאסם האשים יו"ר חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה, את ישראל בכך שהטבח בוצע במטרה להמשיך במה שהחלה ישראל, לשיטתו, ב-1948 - גירוש הערבים מהארץ.
לדברי ברכה, "היה מי שחשב שתחת הפחד מהטבח בכפר קאסם, ניתן יהיה להשלים את מה שלא השלימו ב-1948. זה עדיין נעשה היום ביפו. מנסים לגרש אנשים מהבית שלהם, מהאדמה שלהם, מהשורשים. אבל ב-1956 היו אנשים שהתביישו, שהרגישו לא נוח עם הטבח שהיה. היום, המיינסטרים של החברה הישראלית מצדיק מול כל מיקרופון ומצלמה את הריגתם של 13 אזרחי ישראל באירועי אוקטובר 2000".
בכנס נדונו היבטים שונים של הטבח שהיה באוקטובר 1956, ביום הראשון של מבצע קדש . בעקבות המלחמה בחזית הדרום הוכרז עוצר ביישוב, ואולם קבוצה של תושבים לא הספיקה לחזור לבתים עד לשעת העוצר. שוטרי מג"ב ירו למוות ב-49 מתושבי הכפר. 43 מתוכם - בהם נשים וילדים - נורו בידי חיילי יחידה אחת. לאחר המלחמה נשפטו אחדים מהחיילים ונדונו לתקופות מאסר ארוכות יחסית, אך זכו לחנינה לאחר זמן קצר. בעקבות האירוע נקבע על ידי בית המשפט המושג "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לה.
ח"כ ג'מאל זחאלקה (בל"ד): "אי אפשר לסלוח כל עוד הפשע נמשך. אי אפשר לבקש סליחה כאשר ידיך אינן נקיות. ההיסטוריה דורשת נטילת אחריות על הפשע, דורשת חשיפת האמת במלואה ותיקון עוול היסטורי עד כמה שאפשר".
את הכנס יזם המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה. בין הדוברים היו עדים לירי ולתהליכים שהתרחשו אחריו, וכן נדון ההקשר ההיסטורי שבו אירע הטבח - תקופת הממשל הצבאי. המושב האחרון עסק בפוליטיקה ובו השתתפו חברי הכנסת זחאלקה, אברהים צרצור (רע"מ-תע"ל), מוחמד ברכה והעיתונאי אורי אבנרי.
זחאלקה התייחס למושג "לא נשכח ולא נסלח", שאותו הזכירו משתתפים אחרים בכנס, וציין כי שיכחה תהיה בבחינת בגידה בקורבן ובאדם, ואילו הסליחה צריכה לבוא כאשר ידיו של מבקש הסליחה נקיות. "אין בציבור בארץ לא בשלות, לא אומץ ולא נכונות להתייחס באמת למשמעויות הפוליטיות של הטבח בכפר קאסם. במקרה הטוב מודים בעובדות ולא באשמה.
"האשמת המעורבים הישירים במקרה עצמו היא התחמקות מאשמה. הם לא באו מסקנדינביה. הם היו חלק אינטגרלי מהמערכת הצבאית-פוליטית בארץ, ערכיהם היו ערכיהּ, הקודים שלהם היו הקודים שלה, והם עשו את המעשה שעשו כחלק ממה שהתאים לקונטקסט הישראלי הכללי".
מי שאיזן את ההגמוניה השמאלית ששלטה בכנס היה אחד הסטודנטים שנכחו במקום, עמית שיקלי, קצין צה"ל המשרת בחטיבת גולני ולומד באוניברסיטה. בשלב שבו ניתנה זכות הדיבור לקהל, השמיע מניפסט ציוני שבו קבע כי הציונות, בניגוד לדעת הדוברים, לא הגיעה לארץ במקרה אלא כתוצאה משאיפה של 2,000 שנות גלות. לדבריו, לא זו בלבד שצה"ל מקבל אחריות על מעשה הטבח בכפר קאסם, אלא שזה נלמד בצה"ל תחת הכותרת "חרפת כפר קאסם".
"אני רואה את עצמי כמי שמעוניין לחיות בדו-קיום - איש תחת גפנו ותחת תאנתו", אמר שיקלי. "אני ציוני, אבל לא רואה את עצמי כמי שמטרתו מדינה נקייה מערבים, כפי שהדוברים מייחסים פה לציונות". שיקלי אמר כי החליט להגיע לכנס, כי הבין מרשימת הנואמים שמדובר בכנס של אנשי שמאל בלבד, וביקש להשמיע קול נוסף ושונה.
