ראשית שיהיה ברור שמה שטוב לבג"צ רע ליהודים. אבל טענה זאת אינה מספיקה ויש לבדוק אותה לפי האינטרס היהודי ולא לפי תחושת בטן. ובכן מה שונה בג"צ עמואל לעומת שאר הבג"צים?
1. בבג"צ עמנואל הייתה חריגה עקרונית וממשית מסמכות הבג"צ. (אין הבג"צ דן במעשי אנשים פרטיים אלא רק ומעשי מוסדות ציבוריים)
2. בפעם הראשונה הייתה הסכמה רחבה של כמעט כל אוכלוסית המדינה שהחלטת הבג"צ הייתה שגויה ולא חכמה.
3. בפעם הראשונה הייתה נכונות של כל הציבור האמוני והפטריוטי לצאת למאבק נחוש וחסר פשרות להביא לשנוי לא רק של הפסיקה אלא של בית המשפט העליון כולו.
לכן ראיה הסטורית הייתה כאן החמצה. וזאת יש להבין, מנהיג אמיתי יודע לזהות הזדמנות והופכה להצלחה. במקרה זה היו אומנם מספר אישים מהציבור הדתי הלאומי (האמיתי. המפז"ל אינה לאומית ולבטח לא אמיתית) שקראו לצאת למאבק ולהגיע איתו להנהגת המדינה אולם ההנהגה האמיתית של הציבור כולל כל האדמו"רים והרבנים לא ראו בכך אפילו אופציה.
ומשום כך ההסכם רע ליהודים מאחר והוא משאיר בבית המשפט העליון את הכת השמאלנית.