בס''ד
כל אותם ליברלים ''נאורים'' שמתייחסים לתופעה הדוחה הזאת כאילו היא טבעית ונורמלית הם צבועים ודו פרצופיים! ואני יודע זאת מנסיון. אני לומד כרגע במכללה מסויימת בארץ, ואחד המרצים הוא שמאלני שבנו למד גם כן במכללה (נדמה לי שהוא גם פעיל שלום עכשיו) ואני זוכר שפעם אחת הוא נתן לי טרמפ הביתה, ובדרך שוחחנו על כל מיני נושאים.. ואז דיברו ברדיו על מצעד הגאווה, ואני הבעתי את סלידתי מהעניין. הייתם צריכים לשמוע איך האיש הזה התחיל לכעוס, הוא אמר שאני מדבר בצורה פרימיטיבית, צרת אופקים ובלתי מקובלת, הוא אמר שאנו חיים בעידן מודרני, ולהיות הומוסקסואל זה לגיטימי, טבעי ולא ראוי להתייחס לזה כסטייה בכלל.
סיימנו את השיחה.
לאחר שלושה-ארבעה חודשים, התגלה שבנו של המרצה הזה, אשר למד איתי ביחד, ''יצא מהארון'', הוא היה הומוסקסואל!
אבא שלו (המרצה ההוא ששוחח איתי)
היה בהתמוטטות נפשית טוטאלית, וזה ניכר בפניו ובדיבורו. בקולו ניתן היה לראות שהוא מדוכא, מאוכזב וליבו שבור. עד שהוא אפילו התפטר לאחר חודש!! חודש מרגע שנודע לו כי בנו הוא הומו!...
אז אני שואל את עצמי, מדוע היה אותו איש משכיל ''נאור'' וליברלי כל כך מאוכזב? הרי הוא בעצמו אמר שלהיות הומוסקסואל זה טבעי, לא?!?
זה רק מוכיח שגם אלה המנסים להתייחס לסטייה הגועלית הזאת כדבר נורמטיבי, הם שקרנים ודו-פרצופיים. מכיוון שבשורה התחתונה, איש מאיתנו לא היה מאחל שבנו יהיה ח''ו אחד כזה.
