הכוונה בבתי כלא פרטיים היא שהממשלה יוצאת במכרז ובסופו נותנת לחברות פרטיות (מגוונות, לאו דווקא אחת) לנהל ולהקים בתי כלא.
הממשלה נותנת סכום עבור אסיר לבעלי בתי הכלא והם אחראים על כל השאר.
המטרה היא לחסוך כספים ובירוקרטיה ע"י העברת בתי הכלא מהמדינה לידיים פרטיות שאמורות להיות מיומנות יותר בניהול.
בד"כ לצד ההפרטה, קיים פיקוח ממשלתי על בתי הכלא בכדי לראות שזכויות האסירים אינן נפגעות. מדי כמה שנים יוצאים במכרז חדש ואז יתכן שחברה מסויימת תחליף אחרת, באופן זה קיימת תחרות בין החברות ועל כן הן מעוניינות לרצות את הממשלה.
בתי כלא פרטיים קיימים בעולם והנה מספר מודלים:
בצרפת - ישנה הפרטה חלקית של בית הכלא עצמו כאשר ידיים פרטיות אחראיות על בניית מתקן הכליאה, התחזוקה שלו והשירותים שמסופקים לאסירים (מזון, ביגוד וכו').
באנגליה - ישנה הפרטה כמעט מלאה של בית הכלא כאשר המדינה מפקחת על היזם באמצעות "נציג שירות בתי הסוהר" שאחראי על שיפוט וענישה של אסירים, אך פרט לכך מפעיל הכלא אחראי על הכל (גם על הסוהרים והמשמעת בכלא לדוגמא, בניגוד למודל הצרפתי).
בארה"ב - הפרטה מלאה. היזם אחראי על הכל; החל מהקמת בית הכלא ועד לשיפוט וענישה של האסירים הנדרשת לניהול בית הסוהר. בארה"ב קיימים גם בתי כלא ממשלתיים בנוסף לפרטיים. המודל האמריקאי, נחשב לרווחי ביותר.
נימוקים עיקריים של המצדדים:
- חיסכון למשלם המיסים על בסיס עקרונות כלכליים (תחרות).
- הפחתת הצפיפות בכלא; בשל בנייה מהירה וחסכונית יותר על גורמים פרטיים.
נימוקים עיקריים של המתנגדים:
- הסוהרים אינם איכותיים כיוון שהקיצוצים המרכזיים שהיזם מבצע הוא בהכשרתם ושכרם. מכאן, שהאסירים נפגעים.
- קשה לפקח על בתי הכלא ועל כן עולות תהיות לגבי טיב המשמעות.
- לחברות פרטיות יש בעיה להתמודד עם התקוממויות כיוון שלסוהרים ולצוותים לא אכפת.
- מעל לכל, ניצבת שאלה מוסרית, האם לא מוטלות אחריות על המדינה בטיפול באסירים ושיקומם, ושאין להכניס שיקולי רווחים פרטיים לבתי הכלא.