לעתים אני נתקל בסרטונים של יקירנו חיים בן פסח בו הוא אומר את המילה "פלסטין" כשהפ' דגושה ולא רפה, ועל כך נשאלת השאלה - הכיצד יש להגות? הרי זו מילה זרה!
ובכן, כשמתסכלים על מילה זרה ורוצים להגותהּ בעברית, יש הנוהגים בד"כ לפנות לשפת המקור "ולשאוב" את ההגייה ממנה, כך למשל במילה "פילוסופיה"(מיוונית: אהבת החכמה) הרי הפ' הראשונה אינה דגושה אלא רפה כמו ביוונית, אולם אנו מוצאים מקורות עתיקים כמו התרגום של ר' שמואל בן תיבון לספרו של הרמב"ם "שמונה פרקים - הקדמה לפירוש מסכת אבות" שבה דווקא המילה אינה פילוסופיה אלא פּילוסופיה, כלומר הפ' דגושה, כמו כן לעיתים המילה אף משובשת כמו המילה: "ליסטים" אשר משמעותה שודד, גזלן ומקורה ביוונית כ"ליסטיס"(אמנם שיבוש קל, אך עדיין שיבוש).
הבה נניח שאכן אנו רוצים לשאוב את המילה "פלסטין" משפת המקור בלי שגיאה מזערית, ובכן עלינו לפנות למקור של המילה הזאת - אבל השאלה היא מה המקור - הרודוטוס או האימפריה הרומית? המילה "פלסטין" או ליתר דיוק "פלשתינה" הופיעה לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס בן המאה החמישית לפני ספירתם, הוא כנראה השתמש במונח בצורתו היוונית לתיאור ארץ פלשת, אך רק לאחר מרד בר כוכבא(המרד הסתיים בשנת 135 לספירתם) קיבל המונח חיזוק משמעותי, אדריאנוס קיסר רצה למחוק כל זכר להמצאותו של העם היהודי בארץ ישראל ולכן החליף וביטל את שמה של פרובינקה יודאיה(IUDAEA) והקים אותה מחדש בשם אחר: פרובינקיה סוריה פּלשתינה(SYRIA PALESTINAE), מונח שעם הזמן התגלגל ל-פּלסטין או אם תרצו פּלשתין בשפות האירופאיות השונות כדוגמת - אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית ורוסית.
המוסלמים, משום שאין ביכולתם להגיד את האות פ בצורתה הדגושה אלא רק בצורתה הרפה או כאות ב' דגושה, כששמעו את המונח פלסטין לראשונה היה נדמה להם כי פ' רפה בתחילה ועד כך הוא נהגה היום בקרבם כ"פלסטין"(FALASTIN).
אז חזרה לשאלתי - איכה יש להגות? אכן די לברבורים - אגיד לכם איכה: בשום צורה
