הלכה המופיעה בפ"ז מהל' בית הבחירה הל' ט"ו וז"ל:
הר הבית מקודש ממנה--שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית; ואין צריך לומר, טמא מת שהוא נכנס לשם. עכ"ל וכן הוא בפ"ג מהל' ביאת מקדש הל' ד'
ב. שוב אצטט לך מהרמב"ם בפרק ו' מהל' בית הבחירה הל' י"ד
לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית בנוי; ואוכלין קודשי קודשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה; ואוכלין קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומה: שקדושה הראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. ולמה אני אומר במקדש וירושלים, שקדושה ראשונה קידשתן לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן, לא קידשה לעתיד לבוא: לפי שקדושת המקדש וירושלים--מפני השכינה, ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו,לא); ואמרו חכמים, אף על פי ששוממין, בקדושתן הן עומדים. עכ"ל
הרמב"ם עלה להר הבית ביום ו חשון וקבע אותו יום לזיכרון לו ולמשפחתו. הדבר מפורסם וגם כתוב באגרות הרמב"ם (אגרות הרמב''ם, שילת, כרך א' עמוד רכ''ד)
מקור:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2697567&whichpage=&forum_id=771#R_5