http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118566.htmlhttp://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118567.htmlמארק אדלמן, 1923-2009 | ללכת בצד המואר של הדרך
מאת מיכאל הנדלזלץ
מארק אדלמן, מאחרוני המורדים בגטו ורשה, מת אתמול בגיל 90. אדלמן, שדגל בקיום יהודי במדינות המוצא ולכן חי בפולין עד יומו האחרון, הקדיש את מרבית שנותיו להנצחת הקורבנות ולמאבק למען זכויות האדם
תגיות: גטו ורשה, מארק אדלמן
מארק אדלמן. בניין בוער בגטו ורשה
תצלום: AFP
מארק אדלמן, מאחרוני המורדים בגטו ורשה, שפיקד על המרד אחרי שהמנהיג מרדכי אניליביץ' התאבד יחד עם מגיני הבונקר ברחוב מילא 18, מת בוורשה אתמול, בן כ-90. בפרסומים רשמיים, שנת לידתו היא 1923 - אך את התאריך הזה מסר כדי למנוע מהשלטונות בפולין הקומוניסטית, שניסו להצר את צעדיו בשל פעילותו הפוליטית, להוציאו לגמלאות בשנות השישים לחייו.
הוא נולד בעיר הומל שבבלארוס, וכשהיה ילד עברה המשפחה לוורשה. אביו, עליו לא ידע דבר, מת כשהיה בן שלוש. אמו היתה פעילה ב"בונד", תנועת הפועלים היהודית, והוא התחנך במסגרות הילדים והנוער של התנועה עד למות אמו, כשהיה בן 13.
כשפרצה המלחמה והנאצים כבשו את ורשה, שימש אדלמן תחילה שליח בבית החולים היהודי, שהועבר אחר כך לאזור הגטו. כשהוקם הארגון היהודי הלוחם בגטו היה חבר בקבוצת ההנהגה מטעם ה"בונד".
כשהנאצים שרפו את הגטו (אדלמן טען שמי שחיסל את המרד היתה האש ולא הנאצים), הוא יצא בראש הלוחמים ששרדו דרך תעלות הביוב לצד הארי שם המתינה להם משאית, וסר למרותו של שמחה רותם (קאז'יק) שיצא לצד הארי קודם לכן.
רותם, החי בישראל, אמר כי זאת
היתה אחת מאיכויות המנהיגות של אדלמן, קור הרוח ואמון מוחלט במי שניתנה בידיו סמכות הפיקוד. רותם, שהמשיך להיפגש עם אדלמן בישראל ובפולין, ראה אותו לאחרונה לפני כשבועיים. אדלמן, שנזקק לעירוי דם, היה צלול ובהכרה מלאה. הוא נפרד מידידיו מתוך מודעות מלאה לכך שקצו קרוב.
אדלמן השתתף גם במרד הפולני שהיה בוורשה ב-1944, ועם תום מלחמת העולם החליט להישאר בפולין, גם מפני שה"בונד" התנגד לתנועה הציונית וגם מפני שאמר כי עליו לשמור על המקום בו נספו ידידיו. הוא סיים לימודי רפואה, עבד כקרדיולוג בלודז' והנהיג חידושים רפואיים רבים.
מבקר חריף של ישראל
אדלמן שמר על קשרים קרובים עם ידידיו מימי המרד, אנטק צוקרמן וצביה לובטקין, ואף ביקר אותם בישראל, אך לא חסך ביקורת חריפה ממדינת ישראל על יחסה לפלסטינים. יחד עם זאת, במכתב גלוי לפרטיזנים הפלסטינים שפרסם ב-2002 הוא כתב: "טרור אורבני לא ניצח בשום מקום בעולם, וגם הצבאות הלוחמים בו לא ניצחו. המלחמה הזאת אינה יכולה להביא לשום פתרון. דם יישפך לשווא ואנשים ימותו משני הצדדים. אסור ליטול חיים סתם. הגיע הזמן שיבינו את זה".
הוא לא עזב את פולין גם בשנת 1968, בעת המסע האנטישמי נגד היהודים שם (אשתו, בנו ובתו עברו לגור בצרפת; אשתו מתה בשנה שעברה). הוא היה בין מקימי תנועת "סולידריות" ואחד מפעיליה המרכזיים, ואף הוחזק במאסר על ידי השלטונות הקומוניסטיים. הוא מעולם לא חשש להביע את דעתו בשפה בוטה, והקפיד להציג את הדברים בצורה עניינית, ללא שמץ של מיתיזציה או מליצות.
מיד עם תום המרד כתב את זכרונותיו מאותם ימים, שהתפרסמו בכמה שפות. לעברית הם תורגמו רק כעבור חמישים שנה. סיפורו נודע בעולם בזכות ספרה של חנה קראל "להקדים את אלוהים". ספרו האחרון, שרשמה מפיו פאולה סאוויצקה, נקרא "ותהי אהבה בגטו". בספר, שיצא השנה, הוא מספר על כך שאנשים בגטו לא רק מתו ולחמו, אלא גם חיו ואהבו, וזה מה שנתן משמעות לחייהם. הספר מסתיים בנוסח הדברים שנשא בכנס "זיכרון פולני - זיכרון יהודי" בשנת 1995, שם אמר "צריך לזכור מה היתה השואה. זה לא היה עניין יהודי. זה לא היה עניין של כמה מאות או אלפים של משתפי פעולה, ולא של כמה מאות גרמנים שרצחו במו ידיהם. זה היה עניינה של אירופה ושל הציווילזציה שלה, שיצרו את מפעלי המוות. השואה היא כשלונה של הציוויליזציה, והאסון הזה לא תם בשנת 1945..."
כשנשאל על ידי מראייניו בספר השיחות "חיים. פשוט כך" (2008) "מה לעשות כשהחיים קשים?", ענה: "לא לשים לב. להמשיך ללכת. אם אתה יודע מה טוב ומה רע, אז אתה פשוט הולך בדרכך. אף פעם לא חשבתי שהכל יהיה טוב. חשבתי שמשהו יהיה טוב. למשל: רוצים להרוג אותך, ואתה מצליח לברוח. וכבר טוב. כמו בשיר: העניין הוא לא להגיע למטרה, אלא ללכת בצד המואר של הדרך. פעם חשבו שזה תבוסתני. אבל הרי עבור כל אחד השמש מאירה משהו אחר. וצריך הרבה אמון באנשים, לאלה שאתם אתה הולך. זה העיקר. אם אין לך אמון, סימן שאתה לבד".
גיבור שלא זכה להכרת ישראל | משה ארנס
נושא: נפטר מארק אדלמן - גיבור מרד גטו ורשה ושולל הציונות (נקרא 3001 פעמים)