בס"ד
אתר אחרית הימים טרח להביא לפני כמה שנים הקלטה של שיעור מפי מרן כבוד הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א. השיעור עסק בדפים רבלנטיים ממסכת סנהדרין לגבי תהליך הגאולה וביאת המשיח. השיעור ניתן להורדה ולהאזנה מתוך אתר אחרית הימים בקישור הזה.
החלטתי שאת הדברים החשובים, שלא תמיד קל לשמוע בהקלטה, כדאי להוסיף בתור טקסט. הקלדה היא לא הצד החזק שלי, אבל היה נראה לי שזה חשוב מספיק. את התוצאה אתם מוזמנים לקרוא (מומלץ לעשות את זה במקביל להאזנה לשיעור):
"אני ה’ בעיתה אחישנה"
- אם זכו: אחישנה. לא זכו: בעיתה. "בעיתה" עדיין לא הגיע, לא הגיע הזמן…
כמו שכתוב בגמרא: משמיים לא רוצים שיהיה בעיתה. רוצים כל דבר בזמנו. אם לא בזמנו אז יהיה עוד פעם גלות ועוד פעם צרות. כמו שהיה בזמן מצריים.
במצריים הקב"ה אמר 400 שנה. ראה הקב"ה שכשל כח הסבל, שלא יכולים לסבול 400 שנה. אם היו [נשארים] 400 שנה כבר לא היינו נגאלים לעולמי עד. למה? למדו מהמצרים תועבות "ארץ מצריים אשר ישבתם בה, לא תעשו" (ויקרא יח ג). היו (המצרים) כולם רשעים, ו(ישראל) למדו מהטומאה שלהם. ועובדי עבודה זרה, והיו ככה כמו הגויים.
אמר הקב"ה: אם אני אחכה דקה אחת יותר, ייכנסו (ישראל) לחמישים שערי טומאה ואין להם תקנה לעולמי עד. לכן הקדים הקב"ה "בחצות הלילה" בדיוק.
כל השעבוד שהיה קשה, הכי קשה, 86 שנים. כל השעבוד היה 86 שנים. (קודם) היו גם כן, גם כן סבלו, אבל לא שעבוד קשה בפרך כמו שהיה, 210 שנים. אבל כתוב 400 שנה, לא 210 ולא 80. למה זה, אם כן, פחות? ראה הקב"ה שאי אפשר (להמתין): אם ייכנסו בחמישים שערי טומאה לא ייגאלו לעולמי עד. אז לכן אמר הקב"ה: "אהיה אשר אהיה". אהיה עימכם בגלות הזה ואהיה עימכם בגלות אחר. אמר לו (משה) למה לי להדאיב את ליבם (של ישראל), להגיד להם שיהיה עוד פעם גלות אחר? לא אגיד להם. אמר לו (הקב"ה): טוב, "כה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם" (שמות ג, יד). לא תאמר להם שיהיה עוד פעם גלות. לא תאמר להם. אני גואל אותם.
נמצא, אם הקב"ה גואל לפני הזמן, את התשלום צריך לעשות אחר כך. אז מה יהיה הסוף? בסוף יבוא משיח ויהיה סוף וקץ לכל צרותינו, לא שעוד פעם יחזור, ועוד פעם ייגאלו וישלימו את החסר.
לכן אמר: זכו - אחישנה.
(אם) יש להם זכות, לא יהיה להם קטרוגים. לא יהיה עליהם קטרוגים. אני אחיש להם את הגאולה, אגאל אותם וגמרנו.
אבל אם לא זכו - בעיתה.
(אם) לא זכו, יש להם קטרוגים. אז - בעיתה. בזמן שיהיה אני אגאל אותם. אם לא אז אנחנו נדחה את זה "בעיתה". השם ירחם עלינו. מה אנחנו יכולים לדעת? "מי יעמוד בסוד השם".
אז ר’ אליעזר אומר: אם (ישראל) עושים תשובה - נגאלים. אם לא - לא נגאלים.
קם ר’ יהושע אומר לו: מה זה, "אם לא - לא נגאלים"?! הרי הוא (הקב"ה) הבטיח לישראל שיגאל אותם. יעשו תשובה לא יעשו תשובה. אם יש זמן אז גמרנו. בין יעשו (תשובה) בין לא יעשו. אלא - מה עושה הקב"ה? באמת ייגאלו כשיתקבלו בתשובה, כמו שכתוב בפסוק: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה והשבות אל לבבך". אז כתוב שם "ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו, ושב השם את שבותך ורחמך". משמע שיחזרו בתשובה.
אומר לו (ר’ יהושע): כן נכון. אמת. יחזרו בתשובה, אבל מה עושה הקב"ה, אם הם בעצמם לא מתעוררים בתשובה מה יעשה הקב"ה? ישאיר אותם בגלות?! אלא מעמיד להם מלך קשה כהמן, מלך רשע שיתאכזר אליהם, ואז כולם יחזרו בתשובה. אחרי שיחזרו בתשובה - יגאל אותם. מלך קשה כהמן. זה שם דבר זה "המן" ימח שמו וזכרו. סמל של השונאים של ישראל. אבל יש המן שני, המן שלישי. היטלר גם כן מה היה, פחות מהמן?! ימח שמו וזכרו מה היה היטלר? מלך קשה כהמן. זהו. אבל לעולם יחזרו בתשובה.
אשרינו, מה טוב חלקנו, בדור שלנו לאט לאט מתרבים בעלי תשובה. לא היה כך בדורות הקודמים. כשהיה אחד חוזר בתשובה היה (שמחה) בתופים ובמחולות, שפלוני חזר בתשובה. היום, ברוך השם, בן פורת יוסף, רבים בעלי תשובה. "מרבים העם להביא" (שמות לו, ה).
בצפת, היה מישהו שהיה בצפת - ישיבה של 150 איש. כולם בעלי תשובה. היו קודם חילוניים. לא ידעו כלום מהתורה. כולם חזרו בתשובה. ויש שם אחד (שממונה) עליהם "אשר ייצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" יש הרב רפאל כהן, יש עוד כאלה אנשים צדיקים שכל עיניהם כל מעיינם: איך להשיב אנשים בתשובה. להחזיר אותם בתשובה בשביל שיהיו לומדים תורה. כל היום כולו יושבים ולומדים תורה. ברוך השם. בלי מספר. אי אפשר לספור אותם. בכל ערי הארץ יש. בכל מקום יש בעלי תשובה. הקב"ה שתל בכל דור ודור, בכל עיר ועיר שתל שם צדיקים שהם יחזירו אותם בתשובה. בעזרת השם. אם ישראל יחזרו בתשובה אז "קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות".
[המשך הגמרא בסנהדרין צז-צח:]
תניא אידך ר’ אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר (ירמיהו ג): ‘שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם’
אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיהו נב): ‘חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו’. ‘חינם נמכרתם’: בעבודה זרה; ‘ולא בכסף תיגאלו’ - לא בתשובה ומעשים טובים (לא צריך כלום).
אמר לו רבי אליעזר לר’ יהושע והלא כבר נאמר (מלאכי ג): ‘שובו אלי ואשובה אליכם’.
אמר ליה רבי יהושע והלא כבר נאמר (ירמיהו ג): ‘כי אנוכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון’.
אמר לו ר’ אליעזר והלא כבר נאמר (ישעיהו ל): ‘בשובה ונחת תיוושעון’ (שובה זה תשובה).
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר (ישעיהו מט): ‘כה אמר ה’ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו’.
אמר לו רבי אליעזר והלא כבר נאמר (ירמיהו ד): ‘אם תשוב ישראל נאום ה’ אלי תשוב’
אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר (כל אחד מביא פסוק) (דניאל יב): ‘ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי’." - זמן, זה, כשקבוע זמן זה בין שעשו תשובה בין שלא עשו תשובה ייגאלו.
"ושתק רבי אליעזר"
"ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו): ‘ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא’"
הנה, סימן של הגאולה, התחלת הגאולה כשרואים פירות טובים, מתחילה עוד פעם הארץ להוציא את הפירות שלה, כמו שכתוב: "ארץ זבת חלב ודבש". זבת חלב ודבש - יש לה פירות עסיסיים. פירות טובים. אם יהיה דבר כזה, זה סימן תחילת התשובה. התחלת הגאולה.
הרמב"ן, ר’ משה בר נחמן, היה גאון לא רק בתורה, היה חכם גדול, פילוסוף גדול. בזמנו, זה היה לפני 700 שנה, בשנת ה"א כ’ הוא בא לארץ, ולפני זה הוא היה בספרד, טולדו.
המלך שם, של ספרד, באו הרשעים הכמרים הנוצרים, והתחילו כל הזמן לטפטף לו במוח שלו. מה? שיסכים לערוך ויכוח בין חכמם של ישראל, נציג של עם ישראל, ונציג של הנוצרים. מי שינצח חייב לקבל את דתו של השני. לפיכך אמר להם לישראל: תבחרו לכם אחד. את מי הם יבחרו? אמרו לרב הגדול שלהם, שהיה הרמב"ן. ר’ משה בר נחמני. העמידו להם שם, הרשעים האלה, איזה אחד רשע, כומר שונא ישראל, ועמדו על הבימה, והתחילו להתווכח ביניהם. המלך היה אובייקטיבי. לא מתערב, לא עם זה ולא עם זה. והיה שומע את הויכוח שלהם. אבל, כל מה שדיבר, היה שמו פלבו, ימח שמו, זה הכומר הזה, פלבו, כל מה שאומר לו פלבו, הרמב"ן תוקע לו באבי-אביו, מביא לו ראיות, מביא לו ככה, וכולם היו רואים שידו של הרמב"ן על העליונה. בכל הויכוח הזה ידו על העליונה. עכשיו המלך לא היה יכול להתאפק. מלך, זה לא יפה שיתערב בויכוח שלהם. אבל, יצא מכליו. (אחרי) התשובות החדות של הרמב"ן - לא יכול להתאפק יותר. קם מכסאו והתחיל למחוא לו כפיים. המלך לא מוחא כפיים לאף אחד. קם והתחיל למחוא כפיים. הכמרים שהיו שם נוכחים במקום, לא מצא חן בעיניהם. מה המלך הוא חד-צדדי? המלך לטובת היהודים? הורע בעיניהם. אבל המלך לא שם להם לב. בסופו של דבר, גמרו את הויכוח, קם המלך מכסאו, בא וניגש לרמב"ן, לחץ לו ידיים: "לא ראיתי חכם שהמליץ טוב על דתו כמוך. יישר כוחך". כך אמר לו, לפני כולם, לפני הכמרים, כולם רשעים כולם שונאי ישראל, וכך המלך אומר לו.
גמרו את הויכוח כל אחד חזר לביתו. למחרת קורא אותו בחשאי, בצנעה, קורא אותו המלך שיבוא אליו, תיכף דחוף, שיבוא אליו. בא אליו הרמב"ן לראות מה רוצה ממנו המלך. "כן אדוני, מה יש?". אומר לו: "שמע חביבי, אני ראיתי אותך שאתה אדם ישר, שאתה איש אמת, הדת שלכם אמת. הוגנב לאוזני שהרשעים האלה, הכמרים, מרוב קנאתם ממך מתנכלים אליך, רוצים להרוג אותך. אנא, תעשה טובה, תיסע מהר ותברח לך, תעזוב את המקום הזה. אני אוהב אותך, רוצה את טובתך. תברח לך. ואני נותן לך ארנק מלא זהובים להוצאות הדרך. שיהיה לך חיים טובים, תרוץ!".
אמר הרמב"ן, אם כבר נגזר עלי שאני אגלה ממקומי, אחזור לארץ ישראל. מה לי ללכת לדור במקומות אחרים. קם ונסע לארץ ישראל. הגיע לכאן [בשנת] ה"א (חמשת אלפים) כ’. לפני כ- 740 שנה. תחילה הלך לעכו, לא היתה שם קהילה מסודרת, לא מצא חן בעיניו, אח"כ בא לירושלים. הביאו לו, קודם כל השלטון שהיה בארץ היו כאן ערבים, "על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו" (תהלים קל"ז), כולם היו פה ערבים. המושלים ערביים, כולם היו, כל החקלאים כל האוצר, הכל בידם של הערביים. עיף ויגע הגיע לירושלים, באו הגישו לו פירות. ברך עליהם והתחיל לאכול. איזה פירות! איזה טעם! הכל - עסיסיים, ממש זבת חלב ודבש.
התחיל לבכות. "רבינו, למה אתה בוכה?". אמר: "ארץ ישראל קדושה, תתן פירותיה לרשעים האלה, לערבים הפראים האלה? תתן להם שהם יהנו מהפירות האלה?" ישראל לא פה נמצאים כולם נמצאים בגלות.
מצא מניין בדוחק פה, בירושלים. מניין בדוחק. שני אנשים צבעים, שהמקצוע שלהם היה צבעות, הם ארגנו מניין ועשו לכבודו של הרמב"ן. אין כלום, ירושלים חריבה. ארץ ישראל שוממה. נותנת את הפירות שלה, אלה הפירות הטעימים האלה, לפראים האלה, לגויים?
אח"כ חזר, התבונן מעט, אמר: "ישתבח שמו הקב"ה, כל מה שעושה - לטובה עושה. אגיד לכם משל למה הדבר דומה. אישה אחת יהודיה צדקת ילדה בן, והיתה אוהבת אותו כנפשה. בן יחידי שלה, והיתה מניקה אותו. והנה הילד הזה בגיל חודשיים חלה מחלה קשה. הרופאים אמרו שצריך לשים אותו בבית חולים, לאשפז אותו. אי אפשר לטפל בו בבית. לקחו אותו לבית חולים. היא נשארה ככה, בלי הילד. שלחה לשכנה שלה, היה לה כלבה אחת, והביאה גורים, גורים קטנים. היתה מבקשת אותה: תשלחי את הגורים שלך. בשביל מה? אני רוצה להניק אותם מהחלב שלי. מה את טפשה? מניקה כלבים? בשביל מה לך גורים של כלבים להניק אותם? אמרה: אם תישאר ככה - החלב ייפסק. כל זמן שזה נמשך, כל פעם אם היא מניקה אז החלב נמשך. אני מקווה עוד ארבעה-חמישה ימים יצא הילד מבית חולים, ויהיה לי חלב להניק אותו. אם אני אפסיק ולא אניק, תוך יומיים שלושה יתיבש החלב ונגמר. לא אוכל יותר להניק אותו, במה אאכיל אותו? לכן, תעשי טובה, תשלחי לי גורי כלבים, כלבים כשיש להם שיניים הם נושכים, אבל אלה גורים עדיין אין להם שיניים. היתה שמה אותם על הדד שלה והיו יונקים ממנה. לא כוונתה בשביל להניק כלבים, היא אישה נורמלית, אישה חכמה, היא רוצה בשביל שהחלב יימשך. ואח"כ כשיבוא הבן שלה תמשיך להניק אותו בשמחה ובטוב לבב.
זה המשל. הנמשל: ארץ ישראל כמו האישה הזאת. ארץ זבת חלב ודבש. אם היה נפסק החלב ודבש הזה מארץ ישראל, יבואו אח"כ קיבוץ גלויות, יבואו כל ישראל לארץ ישראל - אין מה להאכיל אותם. איך, זאת ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש? לכן מוכרחה להמשיך. לתת בינתיים לגורי כלבים האלה. שיאכלו שיזדקנבו, כל זה לטובת עם ישראל. יחזרו עם ישראל - יימשך להם זבת חלב ודבש". זה מה שאמר, עליו השלום, הרמב"ן.
זה קץ מגולה, זה קץ של הגאולה: ענפיכם תישאו ופריכם תשאו. תשאו עוד פעם - למה? להחזיר עטרה ליושנה. יבואו ישראל למקום ולנחלה. ארץ זבת חלב ודבש.
רש"י הביא בפסוק בישעיה, יש שם:
"כִּי-נִחַם ה’ צִיּוֹן נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-ה’ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה"
הוא אומר כך: "כי ניחם ה’ ציון" - נחמה. מה הנחמה? "ניחם כל חורבותיה" - בזמן שהיא חריבה רואים טיפה של נחמה, מה? "וישם מדברה כעדן" - מדברה, מדבר שמם, הארץ כולה שוממה, אין ישראל שמה, כולם בגלות. "וישם מדברה כעדן" - יש פירות טובים, פירות עסיסיים, "וערבתה כגן השם" - ערבה, מדבר וערבה, שומם. בכל זאת - "כגן השם". למה? בשביל מה? בשביל הגויים? "ששון ושמחה יימצא בה" - בעתיד יימצא בה ששון ושמחה, כשיחזרו הבנים לגבולם, יחזיר (הקב"ה) את ישראל (ויעשה) קיבוץ גלויות, ואז: "תודה וקול זמרה". רש"י הביא את הפסוק הזה.
"אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס"
(כלומר,) יהיו (ב)עוני, חוסר-כל, ואז יבואו ימות המשיח. כמו עכשיו: המצב הכלכלי ירוד מאוד, איך עושה לנו שר האוצר כל מיני גזירות קשות ורעות על משפחות ברוכות ילדים, על כל הדברים האלה. "תכלה פרוטה מן הכיס" - יש להם איזה פרוטה (ש)נותנים להם, הפרוטה הזאת תלך, שלא יישאר, יישאר עוני וחוסר כל. ואז יבוא המשיח. הלוואי שיבוא המשיח. "שתכלה פרוטה מן הכיס" - את זה אנחנו כבר רואים, (אבל) עדיין את המשיח לא רואים. רוצים שגם יהיה המשיח, שיבוא אחרי זה.
"אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר: וכרת הזלזלים". מלכות הרשעה רוצה לומר.
"אמר זעירי.. אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר: כי אז אסיר מקרבך עליזי גאוותך, וכתיב: והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה’":
גם זה רמזים של הגאולה. יהיה עם עני ודל, ואחר כך יחסו בשם השם.
"אמר רבי שמלאי בשם רבי אליעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל השופטים והשוטרים הרשעים שבישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדילייך ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה ".
שופטים רשעים, דנים נגד התורה, הם נותנים חסות לרפורמים, נותנים הצדקה לרפורמים, עשו כל מיני דברים, זה בדיוק אלה, עד שיכלו השופטים הרשעים שבישראל, ואח"כ יבוא בן דוד. המשיח מחכה, עומד ליד הפתח, מחכה לנו. אחרי שהקב"ה יעביר את אלה האנשים, אנשי השלטון האלה שהם שונאים את התורה, כל מיני גזירות קשות ורעות גוזרים עלינו.
"אמר עולא: אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תיפדה - ושביה בצדקה".
(כלומר,) לעשות צדקה עם העניים. ממשלה שהיא באמת נותנת למשפחות ברוכות ילדים, היא עושה צדקה. בלי צדקה - אין לה קיום, אין לה זכות קיום בכלל. כל אלה המשפחות ברוכות ילדים - כולם עניים, עניים מרודים, כל אחד יש לו שמונה או תשעה ילדים, כשהוא קונה חליפה - הוא צריך לקנות לכולם. קונה נעליים - צריך לקנות לכולם. קונה כובע - צריך לקנות לכולם. אפשר לתת לאחד, ולאחד לא יתן? לא יכול לעשות דבר כזה. מאיפה יביא את כל הכסף הזה? מן הגורן? מן היקב? מאיפה יביא? ע"י העזרה הזו שנותנים לכל הפחות, זו עזרה קטנה, חצי אחוז ויש פה מסכנים שאין להם מה לאכול. וגם את זה רוצים לעשוק אותם. לעשוק את העניים האלה. הלוואי שהיה להם חוכמה, לאנשים האלה שלנו, שר האוצר וחבריו, שהיו מבינים מה שהם הולכים לעשות. אוי…..
"אמר רבי יוחנן: אם ראית דור שמתמעט והולך, חכה למשיח, שנאמר: ואתה עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. ואמר רבי יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר: כי יבוא כנהר צר, רוח ה’ נוססה בו, וסמיך ליה: ובא לציון גואל. אמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. דור שכולו זכאי, דכתיב: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, דור שכולו חייב דכתיב, וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, למעני למעני אעשה. אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: כתיב בעיתה, וכתיב אחישנה. זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה".
אם זכו, אם יש להם זכות לישראל, "אחישנה" - ימהר לנו (הקב"ה) את הגאולה. ואם לא, לכל הפחות "בעיתה", בזמנה.
רבי יעקב מדובנא אומר על זה משל. במצרים כשנגאלנו זה היה בהקדם, כמו שרצה הקב"ה. לא חיכה עד (שיעברו) ארבע מאות שנה, רד"ו שנים - עשה חשבון מיום הולדתו של יצחק, ועשה את זה ארבע מאות שנה. ישראל, כשהם תפסו את הדבר הזה, ראו שלא כדאי. לא כדאי הדבר הזה, בשביל מה יגאל אותנו (הקב"ה) אם לא הגיע הזמן? אם לא הגיע הזמן - עוד פעם יהיו לנו צרות, כמו שהיה - נגאלנו ממצרים, מה הרווחנו? ישבנו מעט קט בארץ ישראל וחרב בית המקדש, עוד פעם גלות ע"י נבוכנדנצאר הרשע, ואחרי זה טיטוס הרשע. אם כן, בשביל מה לנו? שיהיה בזמנה - וגמרנו. אומר על זה משל:
פעם אחת תייר אחד בא מחו"ל, והתארח במלון שיש בו מסעדה, והיה ממהר. רצה לנסוע לתל-אביב, יש לו לעשות שם כמה עניינים. קם מוקדם, קרא שם לזאת האחראית, הטבחית, הולך אליה למטבח, אמר לה: "אני ממהר מאוד לנסוע, תעשי לי טובה, יש אוכל? תביאי לי מהר אוכל, אני אוכל את האוכל, וארוץ בשביל העבודה שלי". טוב, אמרה לו: "תשמע חביבי, אני לפני חצי שעה שמתי את האוכל על האש, זה לא מבושל". אמר לה: "אני מוכרח ללכת, אין לי ברירה, אני ממהר ללכת. אז מה, אני אשב בתענית עד הלילה?". טוב, קמה ושמה לו בשר, נושך אותו כמו פלסטיק, אהה בהה בהה, וזה לא נבלע, קשה לאכול.
למחרת בבוקר, הוא חזר בערב, וישן, ובבוקר הוא קם עוד פעם. אמרה לו: "אם אתה רוצה לאכול, יש לי פה אוכל כבר מוכן". אמר: "למה? אתמול בשעה תשע וחצי הבאת לי את האוכל, עכשיו תשע ורבע, כל שכן שזה לא מבושל". אמרה לו: "לא קושיה. היום ידעתי שיש לי עבודה, ולכן השכמתי בבוקר, קמתי מוקדם בשעה ארבע והתחלתי לבשל, בגלל שאני צריכה ללכת בעשר ולחזור לתל אביב, לכן הקדמתי היום". "אז למה אתמול לא היה מבושל?". "אתמול - אתה הקדמת, היום אני מקדימה. כשאני מקדימה, אז הכל בסדר. תאכל ותראה!". אכל, על הכיפאק, שולחן מלכים.
זה המשל. הנמשל: שם בזמן ישראל (בגלות מצרים) - הם הקדימו, מפני שאם לא היו נגאלים הם היו נטמאים בחמישים שערי טומאה, ואז לא היתה להם תקנה. לעתיד לבוא הקב"ה יקדים: "אני אחישנה" - לא אתם! אתם מצידכם מוכנים לחכות, אבל אני "בעיתה אחישנה" - אני אחישנה, אז ממילא האוכל מבושל, והכל טוב, אין לכם מה לחשוש.
זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה.
"אמר רבי אלכסנדרי: אמר רבי יהושע בן לוי: כתיב "וארו עם ענני שמיא" וכתיב "עני ורוכב על חמור"?! אם זכו - ענני שמיא. לא זכו - עני ורוכב על חמור".
יש שני פסוקים על בואו של המשיח. פסוק אחד אומר שהוא יבוא כמו עני שרוכב על חמור, אפילו סוס אין לו, קמצן, טמאע אבו-כמונה. יבוא לנו איזה עני אחד ויאמר הוא המשיח ויגאל אותנו…
יש פסוק אחר "עם ענני שמיא" - במטוס, מטוס עלא-כיפאק, מטוס פרטי, והוא יבוא ויגאל אותנו. אז במה הוא יבוא? יבוא במטוס או על חמור? אומר לך - אם זכו: עם ענני שמיא. אם זכאים, יש להם מצוות, יש להם מעשים טובים, יבוא לך במטוס. יבוא לך עם ענני שמיא, עם עננים של שמיים. ואם לא זכו - אם ישראל פשוטים, אין להם מצוות, אין להם מעשים טובים, אז יהיה עני ורוכב על חמור. כלומר, שגם הגאולה שתהיה (במקרה כזה) לא תהיה גאולה חשובה כל כך, יישאר עוני, יישאר מחסור, יישאר כל דבר, רק יגאל אותנו מהגויים, זה הכל. זה מה שהוא יעשה.
ברוך השם, בדור שלנו כמה יש מחזיקים בתורה, כמה יש שלומדים תורה, כמה חוזרים בתשובה, ודאי שישנה זכות "עם ענני שמיא". יבוא אלינו עם ענני שמיא. עם העננים יבוא לנו. ויגאל אותנו, שגם ישראל יהיו … של ישראל, "ביום ההוא אצמיח קרן לבית דוד".
"אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו משיח על חמור יבוא, אמר ליה: אני אשלח לו סוס".
שבור מלכא היה מהתל, אומר לו: "מה, משיח צריך להיות כ"כ עני מסכן? אני אשלח לו סוס אחד מהסוסים שלי, שיבוא, נראה אותו".
"אמר ליה: מי אית לך בר חיור?"
זה לא חמור רגיל, צריך חמור מיוחד, חמור מיוחד שיהיה יותר טוב מהסוס שלך. זה מה שאמר לו, השיב לו כמידתו.
"אשכחיה רבי יהושע בן לוי לאליהו הנביא הוה קיימי על פתחא דגן עדן. אמר ליה: אימת אתי משיח? אמר לו: כי ירצה האדון הזה. אמר רבי יהושע בן לוי: שניים ראיתי וקול שלושה שמעתי"
היה שם המשיח, אמר לו: כשירצה האדון הזה, יביא לכם הגאולה, מי האדון הזה? המשיח בעצמו. היה שם המשיח. אליהו הנביא היה משרת את המשיח. רבי יהושע בן לוי שואל אותו, מתי יבוא המשיח? אמר: כשירצה האדון הזה, כלומר המשיח. האמת, שהוא רוצה, אבל לא בידו. כשלא בא זמנו - זה לא טוב. כמו אותו המעשה של רבינו הקדוש:
הגמרא מספרת בבבא מציעא דף פ"ה: רבינו הקדוש היה מלמד תורה לישראל מבוקר ועד ערב, לא פסיק פומיה מגירסא. רגע אחד לא היה נח, כל ימיו היה שקוע בתורה.
בבוקר השכם, היה בא אצלו אליהו הנביא, מגלה לו סודות של השמיים: כך אמר על דבר פלוני, כך דבר פלוני, פותר לו כמה בעיות.
יום אחד היה ראש חודש, מחכה שיבוא אליהו הנביא, רוצה ללכת לשיעור, אנשים מחכים לו כבר בבית המדרש. מחכה ומחכה עד שבא אליהו. איחר.
אומר לו: למה איחרת היום? מה קרה לך?
- אמר לו: היום היה לי תפקיד קשה.
- מה התפקיד שלך?
- היום ראש חודש, הייתי חייב להעיר את שלושת האבות, שיעמדו ויתפללו על ישראל. הלכתי אצל אברהם אבינו, והערתי אותו, נטלתי לו את ידיו, והעמדתי אותו להתפלל. הוא גמר להתפלל, הלכתי אצל יצחק. גם כן נטלתי לו את ידיו, ועמד והתפלל. כשגמר להתפלל הלכתי אצל יעקב, זה לקח זמן: אברהם אבינו לא מתפלל מהר כמו שאר המתפללים, שכל שניה מסתכלים על השעון. אברהם מתפלל על הכיפאק, לאט לאט, בכוונה, זה לקח זמן, מה אני יכול לעשות?
אמר לו (רבינו הקדוש): למה עשית ככה? היית מעיר את שלושתם בבת אחת, ויעמדו שלושתם ויתפללו. מה, תחכה עד שיגמור אברהם, אח"כ עד שיגמור יצחק? השמש שלנו יותר חכם ממך, הוא קורא את כולם: "הלו, אברהם, יצחק, יעקב" ומעיר את כולם ביחד.
(ענה לו אליהו:) "לא, אסור לי לעשות ככה".
-למה אסור לך?
-מפני שאם שלושתם יתפללו ביחד, יתעוררו מידות הרחמים אצל הקב"ה, ויגאל אותנו, יביאו את הגאולה, ועדיין לא הגיע הזמן. אם לא הגיע הזמן - לא טוב.
- אמר לו: "דחילק, תספר לי על האוזן שלי בסוד, יש אנשים דוגמת אבות העולם בדור שלי? צדיקים חסידים שהם דוגמת אבות העולם?". אמר לו: "יש".
- מיהם?
- רבי חייא ושני בניו. יש לו שני בני תאומים, יהודה וחזקיה, שניהם היו חכמים גדולים, צדיקים גדולים. הם היו עוזרים לאבא שלהם. אבא שלהם פתח תלמודי תורה, היה הולך מעיר לעיר מכפר לכפר, ומלמד תורה לנערי ישראל, תינוקות של בית רבן, ובניו היו עוזרים לו. אלה הם בחינת אברהם יצחק ויעקב.
- תודה רבה שאמרת לי.
יום אחד מחליט רבינו הקדוש שהוא רוצה להביא את המשיח. הוא (אליהו) אמר לו שאם יהיו שלושת האבות ביחד - מביאים את הגאולה. הכריז צום: "יום שני הבא - צום, כולם צריכים לבוא לבית הכנסת הגדול". כולם באו, כל ישראל אנשים נשים וטף, התחילו להתפלל, והנה מינה רבינו הקדוש את רבי חייא, אביהם של השניים, שהוא יהיה החזן של הציבור, ושניים עומדים מימינו ומשמאלו, כמו שכתוב "ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד": משה רבינו באמצע, אהרון וחור מימינו ומשמאלו. כך רבי חייא באמצע, ובניו מימינו ומשמאלו, דוגמת אבות העולם, הם בחינת אבות העולם, שיעוררו את מידת הרחמים.
עמד רבי חייא בחזרה (חזרת הש"ץ של התפילה), התחיל להתפלל את החזרה, "אתה גיבור לעולם ה’, מחיים מתים אתה, רב להושיע, משיב הרוח ומוריד הגשם". היה חורף. "משיב הרוח" - איזה רוחות התחילו, רק כשאמר משיב הרוח. "מוריד הגשם" - איזה גשמים, גשמי ברכה!
בשמיים נעשה רעש גדול! "מה זה? זה רוצה להביא את הגאולה? עוד מעט יגיד ברוך אתה השם מחיה המתים, ויחיה את המתים? עוד לא הגיע הזמן! מי זה שהלך וגילה את הסודות האלה?"
אמרו "זה אליהו הנביא".
- "תביאו את אליהו ניתן לו פלאקה, שישים מכות, שישין פולסי דנורא"
וגזרו עליו: "לך מהר תפריע להם". ירד ונדמה להם כמו דוב של אש, כולם נבהלו. ווי! דוב של אש! כולם ברחו! זה יצא מהחלון, זה יצא מזה, לא נשאר מניין. מסתכל רבי חייא, מימינו ומשמאלו - אין מניין. הוא לא יכול להמשיך. הפסיק את התפילה.
אין נחת רוח לקב"ה שיגאל אותם שלא בזמנם. "אני ה’, בעיתה אחישנה". אם הקב"ה ירצה להחיש - יחיש, אבל שישראל יעשו תחבולות, יביאו רבי חייא, רבי חזקיה,
מי היו התנאים האלה? אלה בני אדם? אלה מלאכים! מלאכי מרום! כשנקבר רבי חייא, קברו על ידו את שני בניו. כשנפטרו יהודה וחזקיה בניו, יהודה היה הבכור, חזקיה היה הצעיר, וקרבו אותם - אחד מימינו ואחד משמאלו. כשנפטר רב הונא ריש גלותא, היה איש חכם גדול וצדיק גדול, "רב הונא ריש גלותא", לא סתם "רב הונא" שיש בתלמוד, "רב הונא" סתם שיש בתלמוד הוא תלמיד של רב ושמואל. "רב הונא ריש גלותא" היה בדורו של רבינו הקדוש, היה ריש גלותא. הוא נפטר בחו"ל, והעלו אותו לארץ ישראל להיקבר. מי הכניס אותו לקבורה? קם רבי חגי, אמר: אני מעולם לא ראיתי קרי, בן שמונים שנה היה, "מעולם לא ראיתי קרי - אני אכניס אותו", בטח בזכויות שלו.
לקח את הארון, שנמצא בו רב הונא ריש גלותא.. הגיע לקבר, צריך לחפור את הקבר, הוא שומע קול: יהודה הבכור אומר לחזקיה הצעיר: "חזקיה, רב הונא ריש גלותא עומד לידינו, קום מהר, תבוא תשב אתה לימיני, בשביל שיהיה המקום שלו בשביל רב הונא". עומד ומדבר איתו כמו שמדברים בחיים. הוא מת, הוא קבור, אומר לו רבי יהודה לרבי חזקיה: קום מהר, קום. כשקם יצא עמוד אש, תיכף ומיד רב חגי שם את הארון נגד עיניו כדי שלא יראה, הגמרא אומרת: מה שלא נענש רבי חגי ונשאר בחיים, בזכות זה שהעמיד את הארון נגד עיניו שלא יראה את האש. קם… איך יקומו? איך יבואו? זה מת! והוא קם בשביל לפנות מקום בשביל רב הונא ריש גלותא. אלה בני אדם אלה? אלה מלאכים אלה! מלאכי מרום יכולים לעשות דברים כאלה. אלה היו רבי יהודה ורבי חזקיה, שאמרנו שהם בחינת האבות, אברהם יצחק ויעקב.
כשאמר לו רבי יהושע בן לוי לאליהו הנביא מתי יבוא המשיח, אמר לו: "כשירצה האדון הזה". מי האדון הזה? זה המשיח. התקרב אליו. אמר לו, אדוני המשיח, תגיד לי מתי כבודו יבוא? אמר לו: היום! כך ענה לו, היום הוא יבוא. אהלן וסהלן! טוב, מצוייין. קם והלך.
למחר, נפגש עוד פעם רבי יהושע בן לוי עם אליהו הנביא, אומר לו: "מה אמר לך?" -"אמר לי: שלום עליך בר ליואי (בן לוי)". -אמר לו: "אשריך, בישר אותך, ובישר שגם אביך מנוחלי העולם הבא. בשביל זה הזכיר שמו של אביך (אחרת) היה אומר שלום לך, וגמרנו. ‘שלום עליך בר ליואי’, סימן שאתה ואביך מובטחים בגן עדן".
אמר לו: "אבל שיקר עליי, אמר שיבוא היום, עבר היום - ולא בא!". אמר לו: "היום - אם בקולו תשמעו" - אם תחזרו בתשובה. יש פסוק (בתהלים): "היום אם בקולו תשמעו", מה שאמר לך "היום" הוא התכוון לפסוק הזה. אם עם ישראל יחזרו בתשובה, בכל רגע הוא מוכן לבוא לגאול את ישראל.
"שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: מתי בן דוד יבוא. אמר להם: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות. אמרו לו: אין אנו מבקשים ממך אות. אמר להם: כשייפול שער של רומי וייבנה וייפול ולא יספיקו לבנותו עד שבן דוד בא. אמרו לו: תן לנו אות. אמר: לא כך אמרתי מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות? אף על פי כן. אמר להם: ייהפכו מי מערת פמיאס לדם, ונהפכו לדם. בשעת פטירתו של רבי יוסי בן קיסמא אמר להם: העמיקו את ארוני, שאין לך כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ואין לך כל ארון וארון שבישראל שאין סוס מדי אוכל בו. אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל תשעה חודשים, שנאמר: לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ויתר אחיו ישובון על פני ישראל"
תמלוך מלכות הרשעה על ישראל, בעוונותינו. מספיק הצרות שלנו. עוד תשעה חודשים.
"אמר עולא: ייתי ולא אחמיניה. אמר רבא: ייתי ולא אחמיניה"
(כלומר,) הלוואי שיבוא המשיח, אבל הלוואי שלא יהיה בדורי. אני לא רוצה לראות אותו. לא רוצה לראות אותו! למה? חבלי לידה של עד שיבוא המשיח - צרות גדולות יהיו לעם ישראל, ואני לא רוצה שיהיה בדור שלי את כל הצרות האלה. אין לי כח לסבול את זה. לכן, הלוואי שיבוא, אבל אני לא רוצה לראות אותו. שלא יהיה בדור שלי.
"אמר ליה אביי לרבה: מאי טעמא? אילימא משום חבלו של משיח, והתניא שאלו תלמידיו את רבי אליעזר מה יעשה אדם ויינצל מחבלו של משיח: יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר הא תורה, והא גמילות חסדים. אמר: שמא יגרום החטא, כדרבי יעקב בר אידי, דאמר רבי יעקב בר אידי: כתיב "הנה אנכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך" וכתיב "ויירא יעקב מאוד וייצר לו", שהיה מתיירא שמא יגרום החטא"
(הסבר:) תלמידיו של רבה שאלו: למה כבודו פוחד מהמשיח? שיבוא הדור של המשיח? אתה פוחד מחבלי משיח (שהם) כמו חבלי לידה, שיש צער וייסורים? נכון, אבל כבודו, ברוך השם, יש לו תורה וגמילות חסדים, וכתוב בברייתא: "מה יעשה אדם ויינצל מחבלי משיח (שלא יראה את כל אותם הצרות)? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים". כבודו, ברוך השם, הנה - תורה יש לו וגם גמילות חסדים. אמר להם: שמא יגרום החטא. כל מה שאנחנו עושים לא מספיק. אולי יהיה איזה חטא אחד, שיכריע את הכף. כמו שמצינו אצל יעקב אבינו: למרות הבטחה של הקב"ה שאמר לו "הנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך", אפילו הכי - כשבא עשו לקראתו עם ארבע מאות איש, "ויירא יעקב מאוד וייצר לו". למה פחד? הקב"ה הבטיח לו. אלא, שמא יגרום החטא. סוף סוף לפעמים יש חטא, יש קיטרוג למעלה בשמיים, וההבטחה היא על תנאי, על תנאי שיישאר בצדק, יישאר צדיק, אבל אם ח"ו יש איזה חטא, זה יכול לבטל את כל ההבטחה.
"כדתניא: עד יעבור עמך ה’, עד יעבור עם זו קנית. עד יעבור עמך ה’ - זו ביאה ראשונה. עד יעבור עם זו קנית - זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כמו ביאה ראשונה, אלא שגרם החטא"
(הסבר:) ביאה ראשונה זה עולי מצריים, שבאו וכבשו את ארץ ישראל, היו כל מיני ניסים ונפלאות, כבשו את ארץ ישראל לא ככה בחינם: שלושים ואחד מלכים, וגברה ידם (של ישראל) על כולם, את כולם הרגו, שום מלך לא עמד בפניהם.
ביאה שניה זה עזרא הסופר, בא רק עד שלקחו רשות מכורש, שיבנה את בית המקדש, "מי בכם בכל עמו ויעל", תעלו. הם התחילו לעלות, ואח"כ התחרט: אבל מי שעלה - עלה, ומי שלא עלה - יותר לא יעלה. התחרט. למה? גרם החטא. היו עוונות שקיטרגו למעלה בשמיים עליהם, ונמנעו.
היו ראויים ישראל לעשות להם ניסים, כמו שהיה בפעם הראשונה גם בפעם השניה, "עד יעבור עמך ה’, עד יעבור עם זו קנית", פעמיים (כתוב) "יעבור", פעם ראשונה זה לעולי מצרים, פעם שניה - עולי בבל. אבל - לא היה זה כמו זה. שם הכל היה בעוני. איזה בנין בנו - בנין קשה מאוד. הזקנים שחיו 90-100 שנה, הם זכרו את בנין הבית הראשון, כשראו את בנין הבית השני - התחילו לבכות כמו תינוקות. למה? איזה בנין זה? איפה הפאר? איפה ההדר? ההדר שעשה שלמה המלך? הכל היה … לבנים … לא טעם ולא ריח. היו בוכים. איפה זה ואיפה זה… למה? גרם החטא.
לא היו אותם ניסים ונפלאות. איפה יהושע בן נון? בדורו של יהושע בן נון כולם היו צדיקים. אף אחד מהם לא חטא. כולם היו צדיקים. כשעכן בן זרח חטא - תיכף נענש. הענישו אותו - וגמרנו - ותשקוט הארץ ארבעים שנה. כל ימי יהושע לא קרה שום מקרה. העמיד את השמש: "שמש בגבעון דום", כשהיה נלחם עם האויבים שלו, החשיך, הגיע הזמן של השמש לשקוע, ועדיין לא גמר את המלחמה, הוא היה באמצע המלחמה, איך יעשה? להפסיק באמצע זה יגרום שיגברו עוד פעם האויבים. לכן העמיד את השמש, אומר לו לשמש: שמש - דום! מה זה? תגזור אתה על השמש? מי בעולם עלה על דעתו שיאמר לו לשמש דום? "שמש בגבעון - דום, וירח בעמק איילון": ירח, שלא תעלה! תישאר במקומך! מה זה? קובע מעשי בראשית? זה יהושע. יהושע יש לו כוח, תלמידו של משה רבינו.
עזרא הסופר, עם כל גדולתו בחוכמה ותורה ויראת שמים - היה חטא. כשעלו ישראל היו ביניהם נושאים נשים נכריות, לא עלו כולם צדיקים, העולים שעלו מבבל, שבעים שנה ישבו שמה, נשכחה מהם התורה, התחתנו עם נשים נכריות, ועלו יחד עם הנשים הנכריות שלהם. בוודאי גרם החטא. החטא הזה גרם.
"וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמינה"
גם רבי יוחנן כמה שהיה חכם, כמה שהיה צדיק, כמה הרביץ תורה בישראל, אמר: הלוואי שיבוא המשיח, אבל שלא יבוא בדור שלי. אני לא רוצה לראות אותו. לא רוצה לראות אותו. למה? צרות וייסורים. חבלי לידה של המשיח. יהיו הרבה צרות, הרבה ייסורים לישראל. אוי….
"אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח. אמר רב יוסף: פשיטא, ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכיל להו? לאפוקי מדרבי הילל, דאמר: אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה"
היה רבי הילל, והוא אמר דברים מזעזעים! אומר בספר בן יהוידע שהוא מדבר על משיח בן יוסף. שני "משיח" יש, משיח בן יוסף שבא משבט יוסף, ומשיח בן דוד שהוא מזרעו של דוד. אלה שני משיחים. וכתוב בגמרא בסוכה שמשיח בן יוסף ייהרג, ואז יבקש משיח בן דוד מהקב"ה, יתחנן לפניו: "ריבונו של עולם, הנה המשיח בן-יוסף יצא לנקום בשונאי ישראל, ונהרג על ידם", עד שיאמר לו הקב"ה: "בני אתה"; "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד" - מבטיח לו שהוא לא ייפול. משיח בן יוסף נפל! אבל הוא לא ייפול. אבל, הנה משיח בן יוסף הולך (נהרג), הולך מהעולם. יש אומרים שכבר זה היה, כבר היה (בעבר).
"אמר רבי יוחנן: לא נברא לעולם אלא למשיח, ומה שמו? (דבי רבי שילה אמרי) שילֹה שמו, שנאמר: עד כי יבוא שילה, ולו יקהת עמים. דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, שנאמר: יהי שמו לעולם, לפני שמש - ינון שמו. דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו, שנאמר: אשר לא אתן לכם חנינה. ויש אומרים מנחם שמו, שנאמר: כי רחק ממני מנחם משיב נפשי"
משיח יש בו ארבע אותיות, ראשי תיבות של השמות האלה. לכל ישיבה היה להם ראש ישיבה, גאון עולם, צדיק וישר, כל תלמידיו היו מחזיקים אותו "רבינו, גאון עוזנו", היו מחזיקים אותו שהוא המשיח.
לכן, תראו: "דבי רבי שילה אמרי שילֹה שמו", הם תלמידים של רבי שילה, והם ראו בו גאון עוז, ראו אותו שהוא ראש ישיבה, מקים עולה של תורה, אז קראו את המשיח על שמו: "שילה שמו", זה הראש ישיבה שלהם, שילה.
השני זה רבי ינאי: "ינון שמו" ("לפני שמש ינון שמו"), עיניהם תלויות בראש ישיבה, שהוא הגאון, הוא יהיה המשיח.
אח"כ דבי רבי חנינה אומר חנינה שמו, "דבי" זאת אומרת מבית מדרשו, תלמידים שלו, אומרים: חנינה שמו ("אשר לא אתן לכם חנינה").
תלמידיו של רבי מנחם: "מנחם שמו", כל אחד מביא אסמכתא, מביא איזה פסוק, אבל עיניהם תלויות בראש הישיבה.
ראשי תיבות משיח זה גם כן ראשי תיבות של השמות האלה: מ-מנחם, ש-שילה, י-ינון, ח-חנינה. ארבעת השמות האלה כלולים בשמו של המשיח.
כך היו עיניהם תלויות בחוכמת התורה. רק התורה. וזוהי [המטרה] של משיח, שיחזיר עטרה ליושנה, ויחזיר את התורה לעם ישראל, כולם ילמדו תורה, כולם יתחזקו בתורה, "ועמך כולם צדיקים - לעולם יירשו ארץ", "לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך, וקראת ישועה חומותייך, ושערייך תהילה"!
(סיום השיעור המסורתי:) רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה’ חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר!
