בס"ד
http://hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=9229 " שרשרת של חרוזים אינה חשובה שרשרת אלא אם כן יש קשר בתחילת ובסוף החוט. אם אין קשר ולו בקצה אחד יתפזרו החרוזים לכל עבר. החיים שלנו הם שרשרת. "
המוות חלק מהחיים
למלה מוות יש קונוטציה שלילית, בתי חולים, צינורות.. אך הוא חלק מחיינו ואינו פוסח על אף אדם.
11/09/07 אליעזר היון
למלה מוות יש קונוטציה שלילית, בתי חולים, צינורות, ואנשים גוססים, מוות הוא דבר שכלם -כביכול- מנסים לברוח ממנו ולבסוף נופלים במערכה משהו כמו 'הוא נאבק עם המוות עד שלא יכל לו', או המוות 'גבר' עליו בסופו של דבר, השאלה היא האם יתכן כי אנחנו ביקשנו את המוות לעצמנו, האם אנו חפצים בו? האם זה בכלל אפשרי?
אדם הראשון כידוע, אכל בעצת אשתו מעץ הדעת ובכך גזר על עצמו ועל כל המין האנושי מיתה. למה הוא אכל? מסתבר כי הפיתוי היה רב, כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעינים ואז, ותתן גם לאישה עמה, ויאכל.
אולם מהתבוננות בפסוקים מתברר כי האדם יכל להחזיק בחבל בשתי קצותיו כלומר גם לאכול וגם להישאר בחיים, שהנה בהמשך הפסוקים אומר הקבה:
ויאמר ה' אלוקים, הן האדם היה כאחד ממנו וכו' ועתה פן ישלח ידו , ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעולם. וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן וכו'. כלומר לאדם היתה אפשרות לטעום טעימה קלה מעץ החיים קודם האכילה מעץ הדעת, ובכך להבטיח לעצמו חיי נצח, 'ביטוח חיים', למה הוא לא עשה את זה?
פרסומת
לדעת פרשנים, בחר האדם בדרך זו דווקא בשביל להבטיח לעצמו את המוות, כלומר האדם היה חפץ במוות, ורוצה היה לטעום ממנו. מדוע? כי המוות הוא חלק מהחיים, אם הוא לא היה מישהו היה ממציא אותו, שכן מה היה קורה אילו הוא לא היה?
אי אפשר לדעת, אבל הנה מספר נקודות למחשבה: מי היה מרגיש כי הוא 'חייב' ליצור משהו, להמציא משהו, לפתוח דרך חדשה בעבודת ה' כאשר הזמן הוא בלתי מוגבל? מה היה מקשר בין חולית חיים אחת לחברתה, או במלים אחרות זה שאדם טוב היום אינו אומר שהוא יהיה כך גם בעוד 387 שנה שהרי אין מקשה אחת של חיים? שרשרת של חרוזים אינה חשובה שרשרת אלא אם כן יש קשר בתחילת ובסוף החוט. אם אין קשר ולו בקצה אחד יתפזרו החרוזים לכל עבר. החיים שלנו הם שרשרת.
הלידה והמוות הם הקשרים שבשתי הקצוות, הם נותנים משמעות לחיים וסיבה לחיות בשביל משהו. יש סדר ויש מטרה, מתוכננות תוכניות ובגיל הבגרות היציאה למסע מתחילה כאשר היעד הוא הקירבה המקסימלית לחיי רוח, לדאות מעל החומר ולהתקרב לה', הענין הוא שהזמן מוגבל ומעלינו תלויה הידיעה כי צריך למהר ולהספיק.
הידיעה הזו, היא שהופכת את החיים לקרב המתפרס לעתים, על שנים רבות, כאשר הנסיון הוא לגבור על מחסום הזמן, והחומר. זה מה שיוצר אלמנטים של יצירה, של מלחמה. אלא שבמלחמה הזאת הסוף הוא ברור, העיתוי שלו לא, וזהו גוף הענין, או במלים אחרות: האינטראקציה הזו בין סוף ברור, לאי וודאות בקשר לזמן, היא המאפשרת לכל אחד –ברף שלו- להגיע גבוה ככל הניתן.
