כתב נושא: פרשת השבוע-שלח לך(הלאומיות החילונית של המרגלים)  (נקרא 2791 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק jewlover and arabhater

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 5996
בס"ד
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=50&id=13876&q=

הלאומיות החילונית של המרגלים
הרב חגי לונדין

נערך על ידי הרב


מוקדש להצלחת
עם ישראל


כל שנה, שבת 'שלח-לך' משמשת כפלטפורמה לעיון מחודש בערכה של ארץ ישראל ובמאבק עליה. כל שנה מחדש, שלא במפתיע, מתלהט הדיון האקטואלי: מאבקים על מאחזים; פסקים שערורייתיים של בג"ץ ביחס לבנייה ביש"ע - כל אלה אינם נותנים לנו לשכוח את חטא המרגלים.

עם זאת, השנה ברשותכם הייתי רוצה להציג זווית אחרת בפרשה.

מנין שואב עַם כוח להילחם בעד ארצו? אצל אומות העולם ארץ נקראת 'מולדת' - היא הולידה אותם. העם מסתכל במבט לאחור ומבין כמה היה לו טוב ונעים בארצו: 'כאן סבא שלי גדל וכאן אבא שלי נטע עץ'; אנו נלחמים על הארץ שלנו - כי אנו נלחמים על המולדת, על 'אמא אדמה'. העבר החוויתי הוא הכוח המניע. אם זהו אכן המבט, ניתן להבין את המרגלים. הם מביטים על ארץ ישראל ולא רואים בה מולדת. מבחינתם, עברם המשותף התגבש במצרים ולאחר מכן במדבר. נכון שאבותיהם אי-שם בעבר הרחוק ישבו פה בארץ, אך להם עצמם, בזיכרון הקולקטיבי הקרוב, אין שום חוויות משותפות מארץ ישראל להתרפק עליהן. כאן לא היה ביתם: "ניתנה ראש ונשובה מצרים" (במדבר יד, ד) - שם לפחות גדלנו, שם לפחות יש לנו זיכרונות, נעימים יותר או פחות; למי יש כוח להילחם על כברת ארץ חדשה שכבר באו אחרים ותפסו אותה?

הם באמת צודקים! מי שמנסה לבנות את הזיקה לארץ ישראל על פולקלור משותף, על זיכרונות נעימים של 'כאן ביתי פה אני נולדתי', ועל גיבוש סביב המדורה נוסח הפלמ"ח ושירי רחל - יגלה עד מהרה שיש לטענות הללו 'טווח נשימה' קצר מאוד. לאומיות חילונית המבוססת על זיכרונות של ציונות בת מאה וחמישים שנה לא נותנת מספיק מוטיבציה; אדרבה, אם הולכים על כיוון של חוויות-עבר משותפות - הזיכרונות הקולקטיביים של עם ישראל עוצבו באלפי שנות גלות ולא בארץ ישראל (זו אולי הסיבה שבגינה נוהרים ישראלים כה רבים 'לטיולי שורשים' בארצות בהם טבחו את סביהם וסבתותיהם; נושא לדיון כשלעצמו).

הכיוון צריך להיות אחר: מיד אחרי תיאור חטא המרגלים, הפסוקים בפרשת 'שלח-לך' מדברים על הבאת קורבנות לבית המקדש (שם, טו). מה הקשר? לכאורה פסוקי הקורבנות אמורים להיות מרוכזים כולם בספר ויקרא?

אנו לומדים מכאן דבר חשוב: הקשר שלנו לארץ ישראל איננו מבוסס רק על נוסטלגיה רגשית של עבר משותף אלא על עתיד, על בית המקדש. כדוגמת קשר נישואין, בו היחסים בין האיש לאישה אינם מושתתים על חוויות-עבר משותפות, אלא על קשר נפשי שילך ויופיע בפועל בעתיד - כך גם הקשר בין עם ישראל לארצו. אנו קשורים לארץ הזו ונילחם עליה לא רק בגלל ש'כיף לחיות פה', כי 'יש פה אחלה נוף', ובגלל ש'כילד שכשכתי רגליים בכינרת' - אלא שבינינו ובין הארץ קיים קשר נשמתי עמוק שיופיע במלואו בעתיד, בבניין בית המקדש, בהקרבת הקורבנות. אנו נלחמים על הארץ בשל קדושתה.


כיצד בונים קשר מסוג זה? בקורבן! לא במקרה הפסוקים בפרשת 'שלח לך' מדברים אודות הקורבנות. קורבן משמעותו קירבה והקרבה, קורבן זה מסירות נפש. ככל שאני אהיה מוכן יותר למסור את הנפש על הקדושה הזו כך גם הקשר יופיע בפועל. ככל שישראל יעסקו יותר בקורבנות, כלומר בפיתוח יכולת למסירות נפש - כך הם יהיו זכאים יותר לשבת בה, שייכים יותר אליה; ובכך יבוא התיקון לחטא המרגלים.

אנו חייבים להפסיק להשתמש רק בטרמינולוגיה של עבר: 'חוויות ישראליות', 'נוף' ו'זמר עברי'. עלינו לאמץ טרמינולוגיה של עתיד: 'קדושה', 'בית המקדש', 'מסירות נפש'. אלו המינוחים הצריכים להישמע כעת בשיח הציבורי. וסליחה על הפנאטיות.

היום כולם יודעים שהרב כהנא צדק!

מנותק jewlover and arabhater

  • חבר(ה) V.I.P
  • חבר(ה) בכיר(ה) של כבוד
  • *
  • הודעות: 5996
בס"ד


חטא המרגלים ותיקונו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

נערך על ידי הרב


מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל


יש להתבונן מה ניתן ללמוד מחטא המרגלים לימינו אלה.
המרגלים פותחים ואומרים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ". כלומר, אמנם נכון, הארץ טובה, אבל לא נוכל לנצח את העמים היושבים בארץ. לעומת זאת כלב אומר: "עלֹה נעלה וירשנו אותה כי יכוֹל נוכל לה". לכך המרגלים משיבים: "לא נוכל לעלות", ומוסיפים, בשונה ממה שאמרו בתחילה, שהארץ בכלל לא טובה, "ויוציאו דבת הארץ", והוסיפו כי זו "ארץ אוכלת יושביה".
מתברר כעת, שהסיבה היא לא רק מפני העם החזק, אלא כי הארץ עצמה איננה מוצאת חן בעיניהם, לכן יהושע וכלב חוזרים ואומרים: "טובה הארץ מאד מאד", זו ארץ חלב ודבש. מדוע הם צריכים להדגיש זאת? הרי לא על כך לכאורה הדיון, הרי הדיון הוא האם יש לישראל כוח להלחם ביושבי הארץ, שהרי העובדה שהארץ טובה כולם מסכימים, וכך אמרו גם המרגלים בתחילה, שהיא ארץ "זבת חלב ודבש". אלא כנראה שכל מה שאמרו בתחילה היה כדי שיתקבלו דבריהם, אבל בעצם הם לא באמת חשבו כן, ולא היו מעוניינים בארץ.
כך גם מעיד עליהם הכתוב בהמשך, שהם מאסו בארץ, ככתוב: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה ". וכך גם נאמר בתהילים (ק"ו): "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו". נמצא כי חטא המרגלים היה בזה שהוציאו דיבה על הארץ, שהארץ אינה טובה, וכפי שאומר הכתוב: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ד'", הם נענשו, לא על זה שלא האמינו בקב"ה אשר יכול להלחם להם נגד העמים שבארץ, אלא על שהוציאו דִיבה על הארץ, שדִברו לשון הרע על ארץ ישראל, ארץ חמדה.
חכמינו ז"ל אמרו שמתחילת הליכתם, הלכו המרגלים בעצה רעה. הם לא רצו להיכנס לארץ, ומפני שלא רצו, כל מה שראו פרשו לרעה. אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להיכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר ד' בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ-ישראל, ארץ האבות, ארץ הקודש. ומתוך האהבה לארץ היו אומרים כי אמנם העם היושב בה חזק, אבל הארץ נפלאה היא, ואי אפשר בשום אופן לוותר עליה, כי רק בה יוכל עם ישראל להגיע לשלמותו, רק בה יוכל להוציא את כוחותיו הרוחניים אל הפועל, ולכן כל קושי לא יכביד והיו מצהירים שאנו מוכנים להתמודד עם הקשיים, כי אי אפשר בלי הארץ הזו, ובודאי ריבונו של עולם יעזרנו, כי אי אפשר אחרת.
ומכאן להיום . הגישה לעניינה של ארץ-ישראל היא הקובעת את מידת הנכונות להתאמץ על שלמותה של הארץ, וככל שנדע יותר את מעלותיה וסגולותיה של ארץ-ישראל, כן נהיה מוכנים יותר להקריב למענה, וככל שיותר נקריב, כן נזכה בה.
______________________________
היום כולם יודעים שהרב כהנא צדק!