פרשת עקב פרשת שמע ופרשת והיה והיה אם שמוע

[jewlover and arabhater]

בס"ד
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=223&id=469&q=פרשת עקב
פרשת עקב / פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע
הרב ש. יוסף וייצן

נערך על ידי הרב


מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד


א. מה בין פרשת ואתחנן לפרשת עקב
ספר דברים פותח בנאום ארוך של משה רבינו, נאום המשתרע על למעלה משלוש פרשיות. ככל נאום ארוך אנו מנסים לעשות סדר בנאום ארוך זה.
פרשת דברים מתחילה בתאור היסטורי כשכל כולו מוביל לידיעה שמשה אינו עובר עם עם ישראל אל מעבר לירדן. ויהושע הוא שיעביר את ישראל את הירדן. הארוע המרכזי שמתואר בפרשת דברים זה חטא המרגלים.

אולם כשאנו קוראים את פרשת ואתחנן ופרשת עקב קשה לנו לזהות מה ההבדל בין שתי הפרשיות. לכאורה שתי הפרשיות מזהירות את עם ישראל שגם לאחר מיתת משה ימשיכו עם ישראל לקיים מצוות וללכת בדרך ה'. האם יש נושא המייחד כל אחת מן הפרשיות.
פרשת ואתחנן מסתיימת בפרשת קריאת שמע, ואילו פרשת עקב מסתיימת בפרשת והיה אם שמוע. פרשיות אלו לכאורה צריכות להכיל בתמצית את פרשיות ואתחנן ועקב. אנו מחוייבים לקרוא בכל יום פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע בכדי לזכור את הנאום הארוך של משה. מדוע מתאים שפרשת ואתחנן תסתיים בפרשת שמע ואילו פרשת עקב תסתיים בפרשת והיה אם שמוע.

ב. בעל פעור
פרשת ואתחנן מתחילה בהזכרת חטא בעל פעור. לאחר מכן רוב הפרשה מרחיבה על מעמד הר סיני. כיצד מעמד הר סיני עומד מול חטא בעל פעור.
ניתן לומר שפרשת ואתחנן היא פרשת כריתת הברית בינינו לבין הקב"ה. החשש שמפניו מזהירה אותנו התורה בפרשה זו היא מפני המגע עם הגויים. עם ישראל עומד להכנס אל ארץ ישראל וכניסה זו מפגישה אותו עם הגויים שיושבים בארץ ועם הגויים ששוכנים בשכנות. יש סכנה שעם ישראל יושפע מתרבות העמים.

החטא שמבטא את ההשפעה מן הגויים הוא חטא בעל פעור. עם ישראל הולך ארבעים שנה במדבר כעם לבדד שלא בא במגע עם הגויים שסביבותיו. רק בסוף שנת הארבעים עם ישראל מתקרב לארץ ישראל ומתחיל להפגש עם הגויים. הפגישה הראשונה שלו עם מואב ומדין מפילה אותו. ההליכה אחרי בעל פעור היא כבגידה בנאמנות לקב"ה. כבר בפרשת

פנחס עמדנו על השאלה מדוע דווקא בחטא בעל פעור שייך מושג הקנאה. הרי במהלך ההליכה של עם ישראל במדבר היו חטאים רבים. חלק מן החטאים נעשו בפרהסיה לעיני כל ישראל, א"כ מדוע דווקא בבעל פעור מתאים קנאה?

ההסבר לכך פשוט. כל החטאים היו כשעם ישראל נמצא במדבר שלא לעיני הגויים. החטאים נחשבים כנעשים בתוך הבית. הפעם הראשונה שעם ישראל נפגש עם הגויים זה לקראת הכניסה לארץ. כאן עם ישראל דומה לאישה שיש לה בעל ופוגשת בבעל אחר האם היא הולכת אחריו או נאמנה לבעלה. ההליכה אחרי הגויים היא כבגידה של אישה בבעלה. לכן כאן מתאים כמו בפרשת סוטה שהבעל מקנא לאישתו.

ג. מעמד הר סיני - התיחדות
ההתמודדות כנגד בעל פעור היא על ידי זכרון מעמד הר סיני. במעמד הר סיני נכרתה הברית בין ישראל לבין הקב"ה. התורה מדגישה שאופי הברית שנכרתה במעמד הר סיני, היא מאד מיוחדת. אם אצל הגויים יכול להיות נאמנות כפולה. המאפיין את הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה היא ההתיחדות.

התורה טורחת להסביר את ההבדל בין עבודת הגויים שעובדים לפסל ולמסכה, לבין עם ישראל. הם יכולים לעבוד הרבה אלוהויות. אולם, במעמד הר סיני, עם ישראל למד שאין אפשרות לשתף עבודה זרה בעבודת ה'.
ספר דברים פרק ד:

(לה) אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ:
(לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:


ד. שמע ישראל
פרשת ואתחנן מכינה את עם ישראל מפני ההתמודדות של פגישה עם הגויים. הכניסה לארץ היא מבטלת את החיץ שהיה בין ישראל לבין הגויים. החיץ בזמן המדבר נעשה על ידי הקב"ה, ענני הכבוד הם אלו שהיוו כמחיצה בין ישראל לבין הגויים. עתה, כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל מחיצה זו תתבטל. במקום מחיצה אלוקית זו נתבע מעם ישראל ליצור מחיצה מכח נאמנותם אל ה'. זאת אנו עושים בכל יום בקריאת שמע.

הזכרון של מעמד הר סיני כמעמד המחייב התיחדות עם הקב"ה. הפרשה שמזכירה לנו את מעמד הר סיני כמעמד מתמשך ולא חד פעמי היא פרשת קריאת שמע. בפרשת שמע אנו מכריזים כל יום " ה' אחד". המשך פרשת שמע היא מצוות אהבת ה' והקבלה האישית להיות נאמן בכל מחיר לברית האהבה שביננו לבין הקב"ה. "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". מסר זה הולך איתנו לכל אשר נפנה "בשבתך בביתך בלכתך בדרך בשכבך ובקמך" - על היד, על הראש, ועל מזוזות הבתים. פרשת שמע היא הפרשה שבא אנו משמרים את הברית שנכרתה איתנו במעמד הר סיני.
מתאים שסוף פרשת ואתחנן תכלול מספר ציווים המחייבים אותנו להשמיד את כל הגויים היושבים בארץ ישראל.

ספר דברים פרק ו :

(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:
(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

עיקר הציווי בפרשת ואתחנן מופנה לדור הראשון שנכנס לארץ. הפגישה עם הגויים היא נקודת המבחן. אם עם ישראל יכנס לארץ ישראל ישמיד את הגויים היושבים בארץ ישראל ויהפוך את ארץ ישראל למעין מדבר שבו היינו מנותקים מאומות העולם אין סכנה לעזיבת הברית עם הקב"ה. אולם אם הדור הראשון לא יצליח לבנות את המחיצה בין ישראל לבין הגויים יש סכנה שתווצר מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים.

ספר דברים פרק ז:

(ב) וּנְתָנָם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:


ה. ורם לבבך ושכחת
פרשת עקב מתמודדת עם התמודדות אחרת. עם ישראל יבוא וירש את הארץ. הקב"ה מביא אותנו לארץ ישראל ארץ שתאיר פנים לעם ישראל ויהיה הרבה שפע וברכה. המפגש עם הרווחה הכלכלית יכול לגרום לגבהות לב. וממצב של גאווה המרחק לשכחת ה' הוא מאד קצר. בעיה זו בדרך כלל אינה בעיה של הדור הראשון שנכנס לארץ זו בעיה של הדורות שמרגישים עצמם כבר בטוחים מבחינה חומרית.
ספר דברים פרק ח:

(יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ:
(יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה:
(יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:

כיצד מתמודדים עם חטא זה? על כך עונה משה בדבריו בפרשת עקב.

ו. ואכלת ושבעת
שלש דרכים להתמודד עם חטא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. יש לצוות על מעשה שיגרום לכך שלא ניפול בחטא השכחה. שנית יש להתמודד חזיתית כנגד מחשבת הגאווה. שלישית יש להסיר את הסיבות שגורמות את חטא השכחה.
כל הדרכים האלו מוזכרות בפרשת עקב. ראשית אנו מצווים על מצוות ברכת המזון לאחר כל אכילה.
ספר דברים פרק ח:
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:


ז. זכירת ההליכה במדבר
הדרך השניה היא בדרך המוסר שמביאה את האדם לענווה על ידי כך שהוא עומד מול עצמו בראי. בפרשתנו מזכירים לעם ישראל סידרה של חטאים שעשה עם ישראל במדבר.
ספר דברים פרק ט:

(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהֹוָה:
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְהֹוָה וַיִּתְאַנַּף יְהֹוָה בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:

מלבד הזכרת החטאים יש להיזכר שכל העשירות באה לנו מאת ה'.
ספר דברים פרק י:

(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:


ח. ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה
הסיבה לשכחת ה' היא השפע והברכה שיש בארץ ישראל. כל עוד שאדם יודע לייחס את הברכה אל הקב"ה, הברכה לא רק שלא מרחיקה את האדם מהקב"ה אלא להפך היא מקרבת. כל ברכה שהקב"ה נותן לאדם זה ביטוי להארת פנים שהקב"ה מאיר לאדם. אולם אם מתייחסים לברכה כברכה טבעית זה גורם לשכחת ה'.
על כך אומרת התורה שהדבר שמייחד את ארץ ישראל היא היכולת לזהות שהברכה לא באה באופן טבעי אלא הברכה באה ישירות מאת ה'.

ספר דברים פרק יא :

(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

ארץ מצרים היא הארץ שבה היכולת לטעות ביחס לברכה הוא הגדול ביותר. אולם ארץ ישראל באופי האקלים שלה זועקת שהברכה היא מאת ה'. מצד אחד אין צורך במאמץ אנושי בכדי להשקות את הארץ. אולם מצד שני הברכה תלויה בהחלטה של הקב"ה.
כל עוד שעם ישראל הלך במדבר לא היה חשש שמא נשכח את ה'. התלות המוחלטת של עם ישראל בקב"ה החדיר בעם ישראל את הידיעה שהלחם בא מאת ה'

ספר דברים פרק ח:

(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא:
(ג) וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהֹוָה יִחְיֶה הָאָדָם:


ט. והיה אם שמוע
פרשת והיה אם שמוע מחדדת את אותה נקודה. שכחת ה' נובעת מהביטחון החומרי ומהתחושה שניתן להסתדר ללא פנייה אל הקב"ה. על כך אנו אומרים בפרשת והיה אם שמוע שהמשמעות של שמיעה אל ה' היא בכך שאנו מקיימים את ציווי הקב"ה "לעובדו בכל לבבכם"- שעליה אמרו חז"ל שזו המצווה להתפלל. התפילה היא הדרך לבטא שאין אנו יכולים לזכות בברכה אם אין אנו פונים אל הקב"ה. המשך הפרשה מלמדת אותנו שארץ ישראל היא במידה מסוימת דומה למדבר. אין לחשוב שארץ ישראל יש בה ברכה טבעית. הראיה לכך שברגע שעם ישראל גולה מן הארץ ארץ ישראל הופכת למדבר. כמו שבארבעים שנה במדבר היתה ברכה גדולה לעם ישראל למרות היותו במדבר. הברכה אינה תלויה בחוקים הטבעיים שיש בארץ אלא הברכה תלויה בהשראת השכינה שחלה על העם (במדבר) או השראת השכינה שחלה על האדמה.(בארץ ישראל).

י. עול מלכות שמים ועול מצוות
חז"ל אמרו שפרשת שמע ענינה קבלת עול מלכות שמים ופרשת והיה אם שמוע היא קבלת עול מצוות. פרשת שמע כפי שבארנו היא ההכרזה על כריתת הברית שבין ישראל לאביהם שבשמים. בפרשת והיה אם שמוע מתחילה הפרשה בקבלת עול מצוות.
נראה שעול המצוות שמוזכר בפרשת והיה אם שמוע נותן לנו טעם מרכזי לריבוי המצוות. המפגש עם הברכה הגדולה בארץ היא פגישה עם עולם שאין בו פגישה עם שם ה'. המצוות על כל צעד ושעל זו המערכת שמבטאת את נקודת החיבור שבין כל דבר במציאות לדבר ה'.

כך אנו מבינים את דברי חז"ל שעיקר ערכם של המצוות היא בהיותנו בארץ ישראל. כשאנו נמצאים בגלות אנו נמצאים במדבר, שם אין צורך לגאול את עולם החומר שמנתק אותנו מדבקותנו בה'. עם ישראל לא חיי חיים המחוברים בחומר. לא רק שאין צורך במצוות אלא גם אין אפשרות לקיים את המצוות. החומר של חו"ל כל כך רחוק מה' וכל טמא, שאין שם ה' יכול להתגלות בחומר של חו"ל. אולם בארץ ישראל גם יש צורך וגם יש יכולת לקיים את המצוות.
אשרינו שזכינו להיות בארץ ישראל ולראות בחזרת שכינה לציון.