ייאוש?! אין בן דוד בא עד שיתייאשו!
הגמרא במסכת סנהדרין מתארת את מצב הייאוש שישרור טרם הגעת גואל צדק. לאחר עמונה רואים את זה בחלקים רבים מהעם. בקריאה מחודשת של הגמרא, ניתן לראות כיצד רבותינו תיארו בדיוק את המצב שבו שרוי עם ישראל ברגעים אלה, כמעט בפרוטרוט, והבטיחו לנו שדווקא אז - יבוא משיח בן דוד!
קשה בימים האחרונים למי שמצוי בקרב עמו, שלא להתרשם מכמות הייאוש הטוטאלית שנחתה לאחרונה, לאחר מה שקרה בעמונה, על חלקים נרחבים מהמחנה האמוני בעם ישראל. אותם יהודים שמכח אמונתם החזקה הלכו והתיישבו כדי לקיים מצווה קדושה, ולמען בטחון עם ישראל, שבבת אחת הגיעו להתפכחות קשה מאשלייה שבה היו שבויים במשך תקופה ארוכה מאוד. מה שקרה בעמונה, הבהיר באופן חד משמעי היכן עומדים הדברים, מבחינת מדינת ישראל לעומת עם ישראל.
על כל פנים, מי ששומע את הדברים הנאמרים, את הציניות הקשה מנשוא של אנשים שככל הנראה איבדו כמעט כל תקוה לטיפה של הגיון בכל הטירוף מסביב. קראתי ידיעה לא מזמן בערוץ 7 על נפילת טיל הקסאם בתחנת הכח רוטנברג באשקלון, וראיתי גם שם את רוח הדברים. תגובות הגולשים נעו בין "עכשיו קדימה יעלו בעוד מנדט" או "עכשיו הם יעלו בעוד 3 מנדטים" ועד ל"הלוואי שלא יהיה חשמל לכל המדינה הזאת - זה מגיע להם".
כמויות השנאה האדירות שמופנות כלפי החלק האמוני שבעם (ולא משנה איזה סוג של כיפה יש עליו, כך או כך - הסיבה לשנוא אותו תימצא ע"י התשקורת המסיתה וחבריה בשלטון), חילחלו בעמונה אל המוח ואל הלב של הציבור האמוני המתיישב, שמתחיל להבין באחרונה ש"לא ‘אתחלתא דגאולה’ ולא בטיח", או כפי שהוגדר לאחרונה "נהיה אזרחי ישראל כמו יהודים אזרחי ארצות הברית. נחגוג את יום העצמאות כיום חילוני, אך נוותר על ההלל".
אתחלתא דגאולה
הקרע שהיה מאז קום מדינת ישראל בין שני חלקי הציבור האמוני, או שני סוגי הכיפות אם תרצו, נבע בעיקרו מהדברים שהנחו את שני הציבורים. ציבור אחד ראה בעצם הקמת מדינת ישראל את "אתחלתא דגאולה", התחלת הגאולה של עם ישראל, בעוד שהציבור השני ראה במדינת ישראל כמשטר גלותי, ואפילו עויין לפעמים. האמירה ש"נהיה אזרחי ישראל כמו יהודי אזרחי ארה"ב", שנשמעת יותר ויותר בקרב מחנה המתיישבים האמוניים, מוכיחה שבעמונה חלחל לכל חלקי הציבור האמוני באשר הוא, כי מדינת ישראל אינה אלא עוד שלב בגלות, ולא אתחלתא דגאולה, כפי שהוכח דה-פקטו בעמונה, באלימות קשה ביותר שביצעו כוחות "מדינת ישראל" נגד יהודים, שזכו במקומות רבים לכינוי "פוגרום", ואף הוצגו בגאווה באתרים אנטישמיים בעולם…
אבל דווקא הייאוש הזה, וחלחול ההכרה שאין מדינת ישראל מהווה "אתחלתא דגאולה", דווקא הייאוש הטוטלי הזה, שגורם לאנשים לא לראות תקווה בעתיד הנראה לעיין, דווקא הייאוש הזה הוא הסמל האדיר ביותר לקראת "אתחלתא דגאולה" אמיתית, גאולה שמקורה במלכות בית דוד ובקיום מצוות התורה. הזוהר הקדוש מציין בכמה מקומות ש"קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא" (הקב"ה והתורה וישראל הם אחד), וכל נסיון לפגוע באחד, הוא כמו פגיעה בכולם גם יחד. פגיעה בתורה - גורמת לפגיעה בישראל (בעם ישראל ובארץ ישראל), והיא כביכול כאילו פגיעה בקב"ה, ואותו כנ"ל גם בכיוונים האחרים.
לכן, אי אפשר לשמור על ארץ ישראל, כל עוד לא נשמרת ומקויימת תורת ישראל, ולא זו בלבד, אלא שרודפים את התורה ואת מקיימיה בכל מקום, כפי שנעשה עוד בתחילת שורשי המדינה ע"י מייסדיה. השלושה הללו (הקב"ה התורה וישראל) הם בלתי נפרדים, ואי אפשר לפגוע באחד - מבלי לפגוע בשני. רק מלכות בית דוד המיוסדת על תורת ישראל תוכל להביא לאחדות של עם ישראל וארץ ישראל. כל שלטון הפוגע בתורת ישראל, אינו זכאי לשום תמיכה כלשהי מאף יהודי אמוני, שומר תורה ומצוות, ובוודאי שאין לכנותו בשם "אתחלתא דגאולה". את כל הדברים הללו כולנו (כולל אותי) למדנו בדמעות בעמונה, מפני שכמו שאומרים בצבא "מה שלא הולך דרך הראש, הולך דרך הרגליים", ובמקרה הזה אפשר לומר: "מה שלא הולך דרך הראש, הולך בפיצוץ הראש באלות".
אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה
חז"ל מספרים לנו במסכת סנהדרין (צ"ו ע"א) מספר תנאים שחייבים להתקיים לפני בוא משיח בן דוד. הנה הקטע השייך לעניין הזה מתוך הגמרא:
לשון הגמרא
רש"י
לשון ימינו (לפי רש"י)
…דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא.
כלו הפך לבן טהור הוא: כשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות, תבוא גאולה.
:…כמו שאמר רבי יצחק: משיח בן דוד לא יגיע, עד שכל השלטון יהיה כופר. אמר רבא: וההוכחה לכך מהמקרא היא מהפסוק: "וראה הכהן, והנה כסתה הצרעת את כל בשרו, וטיהר את הנגע: כולו הפך לבן - טהור הוא" (ויקרא יג, יג), כי הפסוק מדבר על צרעת שהיא מחלה המטמאת את האדם הלוקה בה, אך אעפ"כ, פשט הכתוב אומר שאם כל בשר האדם מכוסה בצרעת - אז הוא דווקא נחשב טהור! לכן, דווקא כשכל השלטון הופך להיות כופר - אז מגיע זמן בוא משיח בן דוד.
תנו רבנן כי ידין ה’ עמו וגו’ כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות.
דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים.
דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס.
דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב" - כביכול אין סומך ועוזר לישראל.
כי ידין ה’ עמו: להביא להם גאולה.
כי יראה כי אזלת יד: שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן.
יתמעטו התלמידים: שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב.
שתכלה פרוטה: והיינו אזלת יד, שיהיו בידים ריקניות.
כביכול: כאלו יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה.
אין עוזר ואין סומך לישראל: שיהיו שפלים למאד, ואומר אין עוזר וסומך שיהיו מתייאשין מן הגאולה.
רבותינו פירשו את הפסוק "כי ידין ה’ עמו, ועל עבדיו יתנחם, כי יראה אוזלת-יד ואפס עצור ועזוב" (דברים לב, לו) בהקשר לגאולה כך: משיח בן דוד לא יבוא עד שיהיו הרבה "מוסרים" בישראל ("מוסרים", דהיינו אנשים המוסרים יהודים או נכסי יהודים בידי גויים. וכדאי להזכיר שבימינו אין ליהודים עשות דין ב"מוסר", כפי שפסק החזון איש (יורה דעה, סי’ ב, סוף סעיף ט"ז), אלא דינו ייפרע בידי שמיים בלבד), והם יצליחו.
פירוש אחר של רבותינו לפסוק הנ"ל בהקשר לגאולה: משיח בן דוד לא יבוא עד שיתמעטו תלמידי החכמים שמצליחים להחזיר את עם ישראל בתשובה להחזירם למוטב.
פירוש אחר של רבותינו: משיח בן דוד לא יבוא, עד שירגישו אוזלת יד (ר’ רש"י על ‘שתכלה פרוטה’), שהם כבר לא מסוגלים להשפיע על מהלך הדברים, בגלל שירגישו שאין להם שום דבר ביד…
פירוש אחר של רבותינו: עד שיתייאשו מהגאולה, שיהיו שפלים מאוד, והראיה היא ממה שנכתב באותו פסוק: "ואפס עצור ועזוב", שזה מדבר על המצב שהם ירגישו בו, שכביכול הקב"ה כבר לא עוזר להם ולא סומך אותם, כפי שנעשה עד אז.
ומכאן אפשר לראות, בראיות ברורות, מגמרא מפורשת של רבותינו, שכמעט תיארו לנו במדוייק מה אנחנו עוברים מול העיניים בימים האלה. השלטון בישראל, לאחר הקמת "קדימה" אכן עובר למצב שלא היה בו מעולם - מצב שכל הקמת ממשלה עתידית (עפ"י הסקרים דהיום) לא תצטרף אפילו ח"כ אחד של שומרי תורה ומצוות, ויוכלו להקים ממשלה ברוב ברור, שהינה כופרת כולה בתורה, בעם ישראל - ובארץ ישראל. זה אחד הדברים שזורעים הכי הרבה ייאוש בקרב חלק מהמחנה, אבל עפ"י הגמרא - זה הדבר שהכי צריך לשמח אותנו, כי ברגע שהממשלה תהפוך כולה לכזאת שאין לה דבר עם עם-ישראל או עם תורת-ישראל, הרי שהמצב הזה בדיוק מורה שה"נגע" מטוהר - ותבוא הגאולה דווקא אז! בייאוש הכי גדול - כנגד כל הסיכויים!
ממשיכה הגמרא ודנה בסימן הנוסף שעד שיתקיים לא יוכל לבוא המשיח, והוא - מסירת יהודים ונכסי יהודים לגויים. מה שהתחיל כבר בגוש קטיף, ונמשך בעמונה, ואמור ר"ל להמשיך הלאה. ושימו לב שהגמרא אומרת שיתרבו ה"מוסרים", כלומר - בעם ישראל יתרבו אותם אנשים שהם בעד מסירת ארץ ישראל לערבים (קרי: בוחרי קדימה ושות’). ייאוש טוטאלי?! לא! הגמרא ממש מתארת את המצב של היום ואומרת לנו - דווקא זה סימן המובהק לגאולה!
ממשיכה הגמרא הלאה, ומדברת על חוסר ההצלחה שיהיה באותה תקופה להחזיר אנשים בתשובה. הדברים האלה מזכירים ממש את הדברים שהובאו בשם הרב חוזה הצונאמי (בעדכון מפרשת ויגש) "והוא אמר שהוא עוקב אחרי העניין הזה מקרוב ומבחין שאין כמעט אנשים חדשים שחוזרים ממש בתשובה, כמו שהיה פעם, ושזה עכשיו קשה מאוד לחזור בתשובה".
ממשיכה עוד הגמרא, ואומרת שהמצב יהיה שירגישו פשוט שאין להם שום דבר ביד, והם לא יכולים יותר להשפיע. כל מערכת הבחירות הזאת - והסקרים - מתארים בדיוק את המצב הזה. האנשים רואים שפשוט זה לא חשוב מה הם יצביעו, ואיך הם יתנהגו, אלא הכל מכור מראש. אין כאן בעניין הזה "מי שמצביע משפיע" - כי הכל סגור. שוב - אצלנו זה נראה ייאוש - אבל מצד הגמרא זה סימן ברור נוסף לגאולה.
מסיימת הגמרא את העניין, ומסבירה שבאופן ברור מה שיקרה הוא ייאוש של הציבור מהגאולה, ייאוש מישועה, ייאוש מאפשרות שהדברים ישתנו בקרוב, בגלל שהם "שפלים מאוד" - מושפלים בכל במה, תחת הסתה קשה מתוזמרת היטב, כשהם מוצגים כאויב (והאויב, אגב, מוצג כמובן כידיד). הייאוש הוא גם כביכול, כפי שמובא ברש"י, מהקב"ה, ואת זה ראינו כבר בגוש קטיף, שהתרסקה כל הציפייה שהקב"ה לא ייתן לדבר כזה לקרות בארצנו ע"י יהודים - ואכן דבר כזה קרה, והגאולה לא באה, למרות שרבים וחשובים אמרו שדווקא אז תגיע גאולה עם ניסים גדולים. הייאוש מהגאולה הפך לקשה ביותר דווקא לכן, וזאת בדיוק הסיבה - שהגאולה ממש ממש בפתח!
ואחרי שקוראים גמרא כזו נפלאה ונהדרת, שנראית לקוחה ממש מהיום, אי אפשר שלא לברך ולשבח את בורא עולם:
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו! הוא יפתח לבנו בתורתו, וישים בליבנו אהבתו ויראתו, לעשות רצונו - ולעובדו בלבב שלם. לא ניגע לריק - ולא נלד לבהלה. יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שנשמור חוקיך ומצוותיך בעולם הזה, ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא. למען יזמרך כבוד ולא ידום - ה’ אלוקיי, לעולם אודך!
ה’ חפץ למען צדקו - יגדיל תורה ויאדיר!
ויבטחו בך יודעי שמך - כי לא עזבת דורשיך ה’!
ה’ אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ!
חזקו ויאמץ לבבכם - כל המייחלים לה’!