בס"ד
מאת דוד כהן
הרב בנימין זאב כהנא הי"ד - האיש ופועלו ליום השלושים ליום להרצחו
אי אפשר לספר על הרב בנימין זאב כהנא הי"ד, במנותק מאביו הרב מאיר כהנא הי"ד. בנימין חי בצל אביו. "הבן של...". אך הקשר ביניהם אינו רק בגלל שם המשפחה. הרב כהנא הוא אבא ומורה דרך לבנימין. למרות שהוא גדל בתקופה רבת הפעילות של הרב כהנא שנעדר רבות מן הבית, ומטבע הדברים זכה לראות את אביו פחות, בכל זאת יש זמן לקירבה הדדית. יש תקופה בה הם לומדים יחד בספר מסילת ישרים בכל בוכר. גם ממרחקים, ממאסרו בבית סוהר פדראלי בארה"ב, הרב כהנא מתכתב עם ילדיו, דואג להתפתחותם ומחזק את רוחה של המשפחה. הקשר של בנימין אל אביו ניכר גם על פניו. קלסתר פניו כקלסתר פני אביו, כיצחק הדומה לאברהם. דמיון קיים אף באישות: צניעות, שתקנות, ענוה... כל אלה שהיא תכונות בולטות אצל הרב בנימין, היו תכונות יסוד אצל אביו, תכונות שרבים לא הכירו ברב כהנא. ברם, בתקופה ההיא, טרם הכירו אף את תכונותיו החבויות של הרב בנימין, תכונות שעתידות לצאת מן הכח אל הפועל רק בסערת הנסיבות שאל תוכן יזרק. נסיבות שילוו אותו עד יום הלקחו אל גנזי מרומים.
בנימין, תלמיד הישיבה
המיכרו מתקוסת ה"ראשית", מכיר את בנימין תלמיד הישיבה. בחור שקדן בלימודיו, אשר במשך שנים התמיד במפעל הש"ס ונבחן על מסכתות רבות, ותמיד בהצלחה רבה. אגב, כפי שהצליח אף בשנה האחרונה לחייו בקורסים להיסטורית עם ישראל ותקופה בית שני באוניברסיטה הפתוחה. כי בתקופה האחרונה, ביקש הרב בנימין להשלים את החסר בלימודי קודש, להרחיב אופקים בלימודים כלליים, להמשיך במה שנקטע באיבו עם רצח אביו.
אך אנו עדיין עם בנימין תלמיד הישיבה, הלומד בהתמדה בישיבת מרכז הרב. שם, יחד עם החברותא מיכאל בן-ארי, נולד הרעיון להקמת ישיבה. ישיבה בראשותו של הרב כהנא, שתצמיח מניהים תלמידי חכמים כרב עצמו. שניהם פועלים להגשמת הרעיון אצל הר, ועף מייסדים אותה - על הנייר. לקראת שבת פרשת תולדות תשמ"ז,יוצא לאור הגליון הראשון של "כך היא דרכה של תורה", בהוצאת "תלמידי ישיבת הרעיון היהודי". הצגת הישיבה על הנייר כעובדה קיימת, מהוה מנוף. הגרעין מתגבש, ובאלול תשמ"ז נוסדת הישיבה. כי הרב כהנא לא היה רק כהנא , אלא הרב. כי התורה, שהיא היא הרעיון - חייבת להובל ןלעצב את הדרך.
בישיבת הרעיון היהודי, חבריו לספסל הלימודים עדים מקרוב לעדינות הנפש שבו. בנימין הוא ביישן, שתקן, כל דיבורו בנחת. אף למרות ביישנותו הטבעית, אינו מהסס להתנדב לעזור לתלמידים אחרים על מנת לחזקם. הוא מפגין מצוינות המראה דוגמא. ועם זאת הוא עניו וצנוע. ענינים חומריים לא כל כך מדברים אליו. אוכל מאט רק לשם חיזוק הגוף. בגדיו פשוטים וצנועים. וכמנהג הצנועים - מתלבש &מתחת לשמיכה. הוא ודעי יודה שהופעתו, לפעמים, מרושלת במעס, כדרכם של בחורי ישיבה. גם בענין זה, יאלץ להתגבר על ריחוקו הטבעי מהנשוא, ויהיה מוכרתח לשים לב להופעתו החיצונית, כדי שיוכל לצאת אל העם, כאביו...
רצח הרב כהנא
ביום ח"י בחשון תשנ"א, השתנו חייו של בנימין, שינוי שילווהו עד יומו האחרון. מי ינהיג את התנועה העדירה של הרב כהנא לאחר הרצחו? המובכה רבה. עת לעשות לה'. יש האומרים שבנימין הוא צאיר מידי (והוא מסכים). יש המזהירים שהוא לא מתאים (גם לזה הוא מסכים). ויש הלוחצים: הרב כהנא לא היה אקטביסט בלבד. בראש ובראשונה היה איש אמת,
איש הרעיון. על כן איש הרעיון צריך להוביל. רק אז יהיה סאם ותועלת ותוחלת לכל העוזרים איש הרעיון. על כן איש הרעיון צריך להוביל. רק אז יהיה סאם ותועלת ותוחלת לכל העוזרים ופעלתנים החשובים עם כל הכוונות הטובות. הרי הרב לא קרא "ערבים החוצה" מתוך "ביטחוניזם" קיצוני, אלא כנושא אחד חשוב ובוער מתוך כלול שלם של השקפה תורנית, מתוך שאיפה להפיכתה של המידינה למידינה יהודית אמיתית. רק כאשר המוביל משכיל לראות את המכלול בהקשרו ובמשקלו המתאים, אזי כל שאר הפרטים גם כן מועילים ותורמים לכייון הנכון. רק כך ניתן לנווט את ספינת התנועה אל חוף מבטחים, מול כל גלי הסטיות, הנסיונות והפיתויים. ידוע לו שלעת עתה, יש יותר כריזמאטיים ממנו, אך לא הכריזמה היא הקריטריון למנהיג היהודי. "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". אין מקום לענוה מזויפת. הוא מבין את כוחו ככהנא, והוא מבין את יכלתו כבנימין. כבן מחד, ובתלמיד נאמן מאידך. תלמיד מובהק של הרעיון.
עוד כהנא חי
בשלב זה אנו פוגשים את המנהיג. בראש ובראשונה, הוא לוקח על עצמו להוכיח קבל עם ועולם, שיש המשך. עוד כהנא חי! הנסיון בו הוא עומד, הקושי, גדולים מלתעד: התקפות מבחוץ, ביקורת מבפנים. בתקופה ראשונה וקשה זו שאחרי רצח הרב, מטבא הדברים מחקה בנימין את דפוסי פעולות של אביו הרב, וזאת כדי להוכיח רצף, המשכיות. "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו... ויקרא להן שמות אשר קרא להן אביו". כיצד שתקן וצנוע הנחבא אל הכלים מצליח להפוך בתוך זמן קצר לנואם מלהיב ובעל עוצמה בככרות! והתשובה בצדה: וכי אביו לא היה שתקן וצנוע ביסודו, שהתגבר כארי מעל טבעו העדין כדי לזעוק את דבר ה' ברבים? כך עם בנו בנימין. בנימין אף מקהה את שיני עצמו ללמוד אנגלית כדי לנאום אדמת נכר. ובכל זאת, כמה שכל זה היה נגד אופיו הטבעי עד כה! אך הוא מבין שאין ברירה, אין אחר. "במקום שאין איש השתדל להיות איש,. והוא מצליח ומתכלל. "וילך האיש וגדל עד כי גדל מעד", יש אומרים שהופעותיו בעצרות עם משרות אצלם תחשות "דה-ז"ה-וו", הרי הדמיון כל כך בולט. וקריאות ההמונים: כ-הנא! כ-הנא! שוב מהדהדות באויר.
שינוי כיוון
עצת ה', רק היא תקום. בשנת תשנ"ב רשימת "כהנא-חי" נפסלת מלרוץ לכנסת, וכשנתיים לאחר מכן, תנועת כהנא חי מוצאת אל מחוץ לחוק, כשממשלת ישראל מכריזה עליה כערגון טרור. מכאן והלאה חל מפנה באופי פעילותו. לא עוד עצרות עם והפגנות סוערות. בהמשך גם מתרחק מכלי התקשורת, ועף מבקר בחריפות את מחפשי החשיפה כשיטה }בהקשר זה אף מודה בטעויותיו{. בנוסף לכך, בנימין קורא נכון את מפת המציאות ויודע שזמנים השתנו. אי אפשר לפעול מתוך אינרציה כחיקוי נוסטלגי בלבד. הרב כהנא הפעיל את ההמונים, אך רק לקראת דבר אחר להטיל את הפתק הנכון בקלפי. העדר אופציה זאת מחייבת שינוי. יש להתמקד בהפצת הדעות הנכונות, את הרעיונות, את הרעין היהודי. יש להכות שורשים יותר עמוקים, לזרוע עכשיו את הזרעים שישאו פירות בעתיד.
לזהות את סכנות העתיד
כאן מתגלה הרב בנימין כאיש עם היכולת לזהות במגמות עכשויות, הנחשבות שוליות אצל אחרים, את הסכנות המוחשיות שוליות אצל אחרים, את הסכנות המוחשיות והעיקריות של העתיד. הוא פונה אל מי שאמור להבין את מלוא משמעות פסילתו מן הכנסת, "אל בני התורה, שומרי המצוות, וכל מי שתורה ישראל יקרה בעיניו". כותרת המסמך: "פסילת כהנא - פסילת היהדות", וכך הוא כותב: "הקפדנו שלא לומר דברים מעצמנו, אלא רק לצטט מלה במלה מן המקורות (כפי שהרב כהנא הצהיר שיעשה לאחר פסילתו רק לפני ארבע שנים)... הצהרנו
שלעולם לא נזוז במילה אחת מן התורה וההלכה, וכל מחיר לא יהיה גבוה מדי לזה... העימות הוא לא בין כהנא לועדת הבחירות, אלא בין תורת ישראל למתנגדיה, בין היהודים למתיונים כבימי קדם... ביהמ"ש העליון של מדינת ישראל קבע בהחלטה חד משמעית שהתורה הינה גזענות, וכי חוק התורה פסול במידנת ישראל. אלא שאנו ניצחנו כי שינינו... יחודינו בכך שעמדנו על האמת... אבל אכשיו אף אחד לא יוכל להתחמק... כל הצבור הדתי נמצא על הכוונת... לא רחוק היום בו יתקיים כאן המאבק הבלתי נמנע והגלוי נגד כל אחד מאיתנו שירצה לאחוז בתורת ישראל, תורת החיים. מי הבא בתור?". כל זה זמן רב לפני "המהפכה האזרחית" נוסח ברק.
הרב בנימין גם מפרסם מאמר מנומק היםב, בן 30 עמודים, תחת השם: "מלחמת התרבות". במאמר זה, שיצה לאור במסגרת הספר "ברוך הגבר" לזכרו של ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד, הוא מצביע ומתריע מפני מגמותיו של ביהמ"ש העליון והעומד בראשו. זאת לפני שמישהו השב שיש צורך בהפגנת ששים רבוא נגד "המהפכה החוקתית" של הברק השני. שוב אנו רואים את עומק הבנתו ואת חדות ראיתו בהבנת התמורות המתחוללות בישראל.
עם הנוער
בתקופה זו, מפנה הרב בנימין את עיקר מרצו אל התחום ההינוכי. לחנך את הנוער בערגון "נוער מאיר" (עד אשר גם ארגון זה מוצה אל מחוצ לחוק ורכז הנוער מורשע כראש ארגון טרור, שוה עורך להיזבאללה), ובעיקר הוא ממשיך לעצב ולפתח את ישיבת הרעיון היהודי בכפר תפוח. המטרה: הפצת הרעיון בטווח המיידי, וטיפוח נוער מעולה לטווח ארוך, כאשר מצטרפים חדשים מופנים למסגרת המתאימה להם: לתנועת הנוער או לישיבה.
הישיבה. היא היתא בבת עינו. בבית המדרש שבכפר תפוח, הרב בנימין מעביר שעורים בתנ"ך, במדרש, בכתבי אביו השונים: אור הרעיון, פירוש המכבי, ועוד. כמו כן, הוא מעביר שעורים, בעצם, דיונים פתוחים בין בני החבורה, תחת השם "ללמוד עתון" - התיחסות תורנית לאקטואליה. יש לו ניתוח ברןר, מסר חד. ולעתים, הוא מתלבט, בעצם מתייעץ. מתוך ענוותנותו הוא אינו מהסס ואינו מתבייש מלהתייעץ ולשמוע דעה של אחר. דיונים פוריים אלו, או הכנותיו אליהם, מוצאים את ביטויים בסופו של דבר, בכתביו השונים.
דרכה של תורה
אם בכתיבה עסקינן, אין מי שיחלוק על כך שבתחום זה טמון כשורנו העיקרי והבולט. הרב בנימין עוסק בהוצאת כתבי אביו לאור, וגם בחיבורים עצמאיים משלו. בשנת תשנ"ז הוא אף מחבר ומוציא לאור פירוש מקיף על ההגדה של פסח - הגדת הרעיון. אך ללא ספק, הבמה העיקרית לכתיבתו הם עלוני דרכה של התורה. אמנם בתחילת, המדורים השונים נכתבים על ידי תלמידי הישיבה, אולם עם הזמן, זה הופך להיות כלי הביטוי הבלעדי של הרב בנימין, כאשר הרוב המכריא של המאמים הם פרי עטו. כאן רואים את היצירתיות שלו, ההתחדשות שבו. מצד אחד כתיבתו נאמנה לרעיון היהודי כפי שהתווה אביו. מאידך, אין העתקה של דרשות משומשות מן העבר, אלא פוריות מחשבתית המאפשרת פיתות הבטים חדשים כנדבך נוסך על גבי יסודות ישנים. הרב בנימין מתמיד בכתיבה מקורית זו במשך 14 שנים רצופות וקשות. מסודות הצלחתו: הריחוק מפרפקציוניזים. הגהה - כן, ליטוש מושלם - לא. רק כך הוא מצליח להוציא מאות על מאוות מאמרים, מכתבים ותגובות. כתיבתו מהירה, ואת מלאכת ההקלדה הוא מבצע בעצמו במהירות הבזק (כשהמחשב הברשותו. השלטונות נהגו להחרים את מחשבו האישי באופן עונתי). הרב בנימין מצוי כל הזמן בכתיבה, יצירה, עריכה, הדפסה, פעם אף עסק בעיצוב גרפי לעליון הישובי בכפר תפוח. הרי הוא צבר כל כך הרבה נסיון בתחום, והשתדל להוסיף קצת פרנסה לביתו על ידי עבודה קטנה כזו מן הצד. והנה בעינינו זה היה זר ומוזר: הרב בנימין? מתעסק בענינים אחרים? שהרי כל עסוקיו תמיד בקודש - צרכי ציבור, עניני הרעיון.
אשת חיל מי ימצא
בד בבד עם מסירותו של הרב בנימין למשימותיו, אי אפשר שלא להעריץ את מסירותה של רעיתו טליה הי"ד. את מלוא ממדי פועלה ניתן לקלוט רק במבט לאחור, כי עז, המשימות הרבות שנטלה על עצמה פשוט נראו כטבעיות עבורה. היא היתה יד ימינו בלשון המעםה. חוץ מאחזקת הבית וחינוך ששת ילדיהם לתפארת, היא גם המזכירה והמשרד. מספר הטלפון הפרתי בביתה מפורסם בכל הארץ, וטליה חסה על זמנו של בעלה על ידי סינון שיחות ומשתדלת לתת מענה לכולם. בישיבה היא מבשלת, מפקחת על עיניני המטבח, עורכת קניות, בצעת שליחויות. היא זו ששוקלת ומביילת את מעטפות "דרכה של תורה". היא זו שנושאת בעול המשימות, וגם משלמת מחיר: ימים רבים נאלצת להיות מרוחקת מבעלה בעת נסיעותיו לחו"ל, ובתקופות המאסר. אך לא אשת חיל כטליה תתן לישיבה ולפעילות כולה לקרוס, דוקה בהיעדרו של בעלה היא פועלת במרץ ודואגת שכל המערכות יפעלו כסדרן, מבלי לפגום בסדרי ביתה. עליה ניתן לומר, כדברי רבי עקיבה: "שלי ושלכם - שלו הוא".
בני הנביאים
תכונה נוספת של הרב בנימין היא העקשנות, וזו מסייעת לו לחתור שוב ושוב אל יעדו - האמת. ודוקא על כן, לא מונעת ממנו עקשנוותו להשתנות. אדרבה - הוא עקשן בחתירתו לאמת, וכדי להגיא אליה יש לערוך בדיקה ובעקבותיה לחולל שינוי. יש להעביר ביקורת ולהסיק מסקנות. את החומר המופץ יש להתאים לקהל יעד, לצרכים המשתנים, ליעדים. עלון נוער מאיר כבר לא מתאים והא הופך ל"בנ הנביאים - בטאון ישיבת הרעיון היהודי בכפר תפוח". "בני הנביאים" - כך נקראו המתלמדים למשימות הנבואה, נביא" במובן המפיץ דבר ה, ברבים, בבטאון זה יש מאמרים ומדורים משלו וגם משל תלמידי הישיבה. החומר מעורר מחשבה, אפילו מעמיקה, אך מנוסח ברמה פשוטה ומכובדת. כמה התרחק מסגנונות גבוהים ומנותקים שאינם מסוגלים לתקשר ע הקורא המיועד! בטאון זה עוסק במגוון רחב של נושאים תורניים, ואקטואליה במבט תורני ומקורי, ולא רק בנושאים המזוהים כנושאים "כהניסטיים". יש להגיע לצבור יותר איכותי, להפיץ דעה נכונה ולא רק סיסמאות העבר, נכונות ככל שיהיו. להזכיר גם את החיובי אגב הדגשת השלילי בביקורת ותוכחה. הוא גם מפציר ונוזף בתלמידים: לא דייך להרצות דברי אמת צרופים הנעימים לעזנך. יש לזכור שרוצונך לקרב את בן שיחתך עוד שני צעדים לכיוון שלך, ולא רק לדבר לעצמך. וההשקעה הרבה נושאצ פרי. שינוי התדמית מכה גלים והתגובות החיוביות לא מאחרות לבוא.
דבקות במטרה
אל הישיבה, מצתרפים תלמידים חדשים ואיכותיים, והקבוצה מתייצבת ומתגבשת. הדבר גם מתחזק על ידי "מפגשי גיוס" במגרש הרוסים או תחנה הקישלה, כאשר בודדים נעדרים מן הישיבה מפעם לפעם על מנת לחזק את המאבק על הר הבית. ואין כמו בילוי מעצר עם נוער טוב ומסור כדי להרחיב מעגלי הכרויות והחלפת רעיונות. שבוע בתא המעצר מניב פירות: עוד שני תלמידים לישיבה. ובכל זאת, הרב בנימין א חוסך את שבטו. צריכים דבקות במטרה, הוא טוען. אין לסטות מהדרך שהצבנו לעצמנו, דרך הפצת האמת. הלוא גם אתה בעד ר בית, שואלים, וסך הכל נעדרים מידי פעם רק לזמנים קצרים בלבד? אך הרב בנימין הוא איש הדבק באמת. צריך לדעת מה עיקר ומה טפל, משיב. תן לאחרים לעשות, שהרי כמה אנשים בעולם נעמנים לרעיון היהודי במלואו? חובתך להשקיע מרצך בזה שהוא העיקר. ומתוך כך הדבר יתן כח גם לשאר המאבקים הפרטניים. כל פעילות אחרת הוא מדגיש, רק תפגע בחתירה למטרה העיקרית.
הרי כך ברך אביו הרב את בנו בנימין - שידע מה עיקר ומה טפל. כמה שברכה זו התקיימה בו בפועל! כמה עוצמה פנימית צריך כדי לחתור ליעד באופן מתמיד מבלי להתבלבל ולסטות בדרך. וכמה כאב לו על אנשים קרובים שלא השכילו להבחין בין מאבק טוב א', ונושא חשוב ב'. וענין קדוש ג', ולראות מהו סדר העדיפויות ומהו היעד המרכזי, כדי שכל רבד יבוא על מקומו בשלום. וכי אין זו מדתו של התלמיד חכם האמיתי? לא רק לדעת שזו מצוה וזו מצוה, אלא לדעת לעיזו מצוה נותנים זכות קדימה בכל רגע נתון. כזה היה בנימין.
בבית הסוהר
באופן אירוני, מעצרו הראשון של הרב בנימין אירע בהיותו תלמיד בישיבה, לאחר תיגרה יזומה עם ערבים ברובע המוסלמי - תגובתו הזעומה לפיגוע שאירע ביום הקודם. (בשמעו על מעצר בנו, הרב כהנא זרח מאושר והקדיש לאירוע נאום מעל במת הכנסת). בהמשך בתקופת הפעילות במסגרת תנועת "כהנא חי" ואח"כ בעקבות רדיפות חוזרות ונשנות מצד זרועות המשטר עד ליום מותו, הרב בנימין זכה לחקירות, מעצרים ואף מאסרים של חודשים על גבי חודשים. אולם אף בתנאים קשים, הפך המעצר לחויה. הזדמנות להתבוננות מעמיקה, כמובן בתוספת הערה מבדחת כדרכו. גם מאחורי סורג ובריח, תמיד נשא את יסוריו בשמחה ובגאון. וכמורשת בית אבא שפעם, באחד ממעצריו ומאסריו הרבים, תלה שלט על דלת תאו: "כמה טוב להיות יהודי טוב!".
בהקשר זה יש לציין את השתדלותו בכתביו ובעוד אופנים, למען האסירים הלאומיים כגון נחמיה משבאום, יורם שקולניץ, ועוד. פעם, לאחר שנגזרה עליו חצי שנה מאסר בפועל, הוא הפעיל השתדלויות שונות על מנת שישלח לאותו אגף בו ישב נחמיה בכלא רמלה, למרות שמשמעות הדבר עבורו היתה הרעה משמעותית בתנאי הכליאה. מיותד לציין שהשב"ס סירב, והרב בנימין נשלח לכלא מעשיהו, לרשת את מטתו של הרב לוינגר שהשתחרר אך יום לפני כן.
חשבון נפש
לקראת סוף שנת תשנ"ט, הרב בנימין מקבל החלטה קשה אך אמיצה: לסגור את ישיבת הרעיון היהודי בכבר תפוח. זהו עוד ביטוי לחתירתו המבוקרת אל היעד. הרב בנימין אינו סתגלן, ואם התלמידם וההנהלה מיצו את עצמם במסגרת זו, אין להחזיק את המסגרת רק לתפארת שמו. אך אין זה סוף פסוק לפואלו. לאחר שהוא דואג לקליטת התלמידים כקבוצה בישיבה אחרת, הוא פותח בירושלים את מרכז הרעיון היהודי. במקום הנינוח ישנה ספריה, קלטות ומתקיימים שעורי תורה לצבור הרחב. עד אשר המשטרה סוגרת את המקום על פי הפקודה למניעת פעילות טרור", וזאת מספר שבועות בלבד לפני הרצחו. הרב בנימין לא התעייף ולא התייאש, ופעל לקראת פתיחה מקום חלופי, אך הקב"ה לא סיפק בידו.
בשלהי תש"ס, הרב בנימין מבקש לשוחח איתי. אנו יושבים בביתי והוא פורס בפני את המצב לעת עתה. המשטרה שוב ביצעה פשיטה על ביתו והחרימה את המחשב וחומר רב נוסף. הוא מנצל את אי יכולתו להכין את דרכה של תורה באופן נסיבתי, להפוגה באופן עקרוני. לעריכת חשבון נפש. הרהוריו נוגעים ביסודות: למי אנו פונים בכלל הוא תוהה בקול. מישהו בכלל קורא את זה? התשובות ידועות לו היטב. מעז שהופסק דרכה של תורה, לא פסקו הטלפונים והלחצים שעליו להמשיך. אך לא מתוך הפופוליזים יפעל הרב בנימין. רק לאחר בירור יסודי והערכת מצב מחודשת לאן מיועדות פניו, רק אז יגש למלאכה. והוא אכן ממשיך. לקראת כנס העשור לרצח הרב כהנא, הוא מחדש את העליון בפורמט מחודש ונאה, עד לגליון פרשת ויגש תשס"א הנושא מספר 468. אותו נליון שהתפזר לכל עבר מתוך רכבו המחורר בכדורים, אותו גליון המוכתם בדם, והוא בן 34 במותו.
ברוך דיין האמת
בנימין זאב כהנא היה לא רק "הבן של...". הוא היה אישיות גדולה בפני עצמו, הוגה דעות עם שילוב נדיר של טוהר לב ומסירות נפש למען קידוש שם שמים. כמובן שכל זה רק מחדד את עוצמת האבידה. אולם דברי עידוד ונחמה ניתן לשאוב מתוך דברי הרב כהנא, כפי שכתב לפני הרצחו: "ברגע שהאדם מבין את תפקידו בעולם, ומבין שהחיים ניתנו רק כדי למלא תפקיד זה, וברגע שהאדם מבין כמה קצרים וארעיים הם החיים בעולם הזה, וכמה הבל וריק מסובבים אותו, מיד מגיע הוא להכרה שאין לפחד כלל, לא מיום המיתה ולא משעתה, כל זמן שהאדם הולך בדרך החיים...על ידי קבלת עול מלכות שמים ונכונות תמידית לקדש שם שמים על ידי מסירות נפש. כי אדם שהגיע לחיים נצחיים ע"י עשיית רצונו של מקום - מה יפסיד אם פתאום יצא מן העולם הזה? ...ואם ימות תינוק בן יומו, מה ההפרש בין מיתתו לבין מיתתו של זקן חלש וחולה? החיים המרביים של האדם הם רק קצת יותר ארוכים ממה שקוראים "מיתה שלא בזמנה". אורך החיים אינו אלא אשליה כאשר העיקר הוא איכותם: איך חי האדם, האם אמנם הגיה האדם לחיים האמיתיים כפי שהוגדרו ע"י הקב"ה" (אור הריון, פרק "החיים והמוות", עמ' קט).
"ואם אפילו בשעת רעתו ואבלו, מקבל אדם בישראל את גורלו ואת הקב"ה שגזרו עליו, בשמחה, אזי בודאי מקבל אותו הקב"ה בשמחה על שבטח בו והאמין בו. ועל זה באו שני פסוקים בהלים (קד: לא, לד) זה כנגד זה: "ישמח ה, בעשיו" - "אנכי אשמח בה". כאשר אדם מישראל שמח בה', אזי "ישמח ה' במעשיו", שבטחו בו וקבלו עליהם את הדין, בידיעה שכל דעביר רחמנא לטב עביד" (אור הריון, פרק "אמונה ובטחון", עמ' קפח).
למה יאמרו הגוים איה אלוקיהם
יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך
והותר לשכנינו שבעתים אל חיקם
חרפתם אשר חרפוך ה'
ואנחו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם
לדור ודור נספר תהילתך
נושא: הרב בנימין זאב כהנא זצוק"ל-הי"ד כנסו-לקרוא מעניין נורא (נקרא 1653 פעמים)