אשמח אם תרחיב, מהם ההבדלים?
תודה.
בעיקר בטקטיקה וזיהוי האויב, ברמת הטקטיקה אני חושב שכדי להשיג את השלטון צריך ללכת דרך האליטה בעלת חמש נקודות הכח- הון, אקדמיה/אנשי רוח/מכוני מחקר, תקשורת, משפט, ארגונים חוץ פרלמנטריים (NGO) ולא דרך הפוליטיקה (שהרב כהנא זצ"ל בעצמו הוצא משם בדרך נבזית בעיקר דרך המישור המשפטי).
ברמת זיהוי האויב, אני חשוב שהליכה על הטיקט הלאומי היא שגויה ומוטעית ורק פוגעת במטרותינו, דבר שאגב לא יביא אותנו להגיע למטרותינו קצרות הטווח וארוכות הטווח כאחד, הזיהוי צריך להיות על בסיס דתי, קרי: האיסלם! המוסלמי הוא האויב, אמונתו של האדם היא כלי השיפוט, ולא מוצאו האתני.
יכול אדם להיות ערבי ודתו נוצרית, בהאית או דרוזית, עם זה אין לי בעיה כל עוד הוא לא פועל נגד העם היהודי והמדינה, אבל מוסלמי צריך להיות מזוהה כאויב באופן קטגורי, בשל הדברים שהאיסלם מטיף להם, ובשל העובדה שיש פה מלחמת דת גלובאלית ולא מלחמה לאומית טריטוריאלית מצומצמת.
