הרוח הנצחית-מאמר מצויין עלהתופעה הבלתי מוסברת...מעניין

[jewlover and arabhater]

בס"ד
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=9167
הרוח הנצחית 
התופעה הייחודית והבלתי מוסברת של נאמנות העם היהודי לאלוקיו העסיקה רבים במהלך ההיסטוריה. 
11/09/07  עת לחשוב גיליון 78 / ב. יוספי 
 
התופעה הייחודית והבלתי מוסברת של נאמנות העם היהודי לאלוקיו העסיקה רבים במהלך ההיסטוריה. הכיצד נשאר עם ישראל נאמן לאלוקיו למרות הניסיונות הבלתי פוסקים להניאו מדרכו ולהעבירו לדת אחרת בכוח וביותר כוח, מרתפי עינויים וגירושים, והרי עם עתיק ימים זה בילה וראה באובדן אמונות להם היו אלפי ומיליוני מעריצים, מאמינים ועובדים. והנה הם כולם שייכים לעבר, ומלבד שרידים ארכיאולוגיים לא נותר מהם מאומה.

הרי גם הם עברו אותו מסלול, כה מוכר- אויבים התגברו עליהם, שלטו בארצם וכפו ואילצו אותם לקבל את האמונה – הדת החדשה. באיומים ובכוח הזרוע, בתוספת אכזריות ועונשים על כל הממשיך את דרך אמונתו הקודמת הצליחו בתוך תקופה קצרה או ארוכה להשכיח את העבר, והעם הכבוש נכנע לתכתיב הכובשים המנצחים.
 
וכך היו דברי היוונים כאשר כפו על העם היהודי בארץ ישראל לקבל עליהם את אמונתם. וכפי המובא בספר חשמונאים א' מא- סב: ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמר אך תורה אחת וחקה אחת לכל יושבי ארצנו: ויעזבו כל עמי הארץ את חקותיהם ויעשו כאשר צוה אתם המלך: ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת: וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה ויצום ללכת בדרכי גויי הארץ: לבלתי הקריב עוד עלה ומנחה בקדש ולבלתי הסך נסך לה' ולהפר את השבתות ואת המועדים:
 
לחלל את המקדש ואת הכהנים ולהקים במות ובתים לאלילים ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה: ויצו לבלתי המול להם כל זכר ולשקץ את נפשותם בכל דבר פגול להעבירם מחקות אלוקים ולשנות את דרכם: וכל איש אשר ימרה את פי המלך מות יומת: אלה הדברים אשר העביר כל מדינות מלכותו ויפקד פקידים על הארץ לעשותם: וישלח לכל ערי יהודה ויצום לזבח זבח: ויסוגו רבים ממצות ה' ויצמדו לגוים ותשחת כל הארץ לפניהם: ויהי הם נגשים את העם ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט:
 
 ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש בחמישה עשר יום לחודש כסלו ויקימו שקוץ משומם על מזבח ה' ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב: ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים וישרפו אתם באש: וכל אשר נמצא אתו ספר ה' וכל השומר את פי ה' הכו לפי חרב כאשר צוה המלך: כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחדשו בהקבץ העם אל הערים: ובחמשה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נכח מזבח ה': והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך: את העוללים חלו בצוארם ואת המלים אתם הרגו בחרב ויבזו את בתיהם: ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' וישמרו מאכל כל דבר טמא: ויבחרו את המות משקץ את נפשותם ומחלל את ברית ה' וימותו: ויהי קצף גדול על כל ישראל.
 
וכך עברו מן העולם הדתות האליליות, כאשר עם נלחם בעם אחר, כפה את דתו ואמונתו על האחרים, וחוזר חלילה, עד אשר התגברה הקיסרות הרומאית, ומשקיבלה עליה את הנצרות, אילצה את כל המדינות הכבושות ונתיניהן לקבל את אמונתה, והתפשטה הדת בעולם כולו. כאמור, כל המסלול ההיסטורי הזה שתקף לגבי כל יושבי תבל, אינו פועל כאשר מדובר בעם היהודי. הכוח לקיים תורה ומצוות, למרות כל הקשיים והרדיפות, רק בתקופתנו תחת השלטון של הנאצים הארורים וברוסיה מתחת המגף הסובייטי מסרו יהודים את כל אשר להם, רכושם, חירותם, ואף את חייהם כדי לשמור מצוות התורה.
 
הרוח שעומדת מאחרי כל זה היא רוחו של מעמד הר סיני, בו הגיע עם שלם, לא בודדים ויחידים, אלא מיליוני אנשים, לדרגת נבואה, שהיא האפשרות המקסימאלית לקשר שבין הבורא לנבראים. הנבואה אינה דיבור לחושים, ואינה נשמעת באוזניים כלל דיבור, אלא משותפת היא להכרתו- תודעתו של האדם. הנשמה הרוחנית אשר בקרבו מתאחדת עם הבורא שנפח באדם את הנשמה, שהיא כביכול חלק ממנו יתברך. ועל כן מצאנו תיאורים על מעמד נפלא זה המוציאים אותו כליל מתחום הראיה והשמיעה המוכרים לנו.
 
 וכן נאמר: וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן. ואמרו חכמים במדרש: רואים את הקולות ולא שומעים, שראו מה שלא ניתן לעין רגילה לראות, וזה כמובן במחזה הנבואה. אמת מוחלטת זו היא שנותנת לכל אחד ואחת מבני העם את הודאות והביטחון המוחלט כי אין אנו ממירים את אמונתו באחרת בכל מצב.
 
 וכך כתב הרמבם באגרתו המפורסמת: (אגרת הרמבם) ליהודי תימן בעת שכפו עליהם השליטים בארצם להאמין באסלם, ועשו זאת בגזרות ובאיומים, וזמן השמד כפי שנקרא היה עת קשה וצרה ליעקב: ...וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שציוונו הקבה לזכרו תמיד וגם הזהירנו מלשכחו אותו וצוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו הוא מה שאמר (דברים ד' ט' יוד) רק השמר לך ושמר נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחרב באומר –
 
וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והידורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקבה שנאמר (דברים ד' לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וגו'- ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו- והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש בה ושתראה כבודו עין בעין ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה ויגיע לנו עי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חו וכשיתגבר יד האנס שכן כתוב (שמות כ' כ')
 
כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו- כלומר שזה הנגלה עליהם בעניין זה כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בכם באחרית הימים שלא יזח לבבכם ולא תחטאו- ואתם אחינו היו על בריתכם קיימים ובדתכם מחזיקים ועל אמונתכם נוהגים ועומדים. גם החבר בבואו להסביר למלך הכוזר את אמונת היהדות וביטחוננו המלא באמיתותה, מרחיב ומדגיש את חשיבות ומרכזיות מעמד הר סיני במערכת החשיבה וההשקפה היהודית.
 
מתוך ספר הכוזרי: פז, החבר: הנה ישראל שראו בעיניהם את המופתים שעשה משה לעיניהם, האמינו אומנם במדרגתו האלוקית, אבל עדיין נותרו בלבם ספקות [ביחס למהות הנבואה בכללה]. הם התקשו להבין איך ידבר האלוקים עם האדם. היה מקום לחשוב, שהיוזמה לחוקי התורה באה מאדם והם פרי רוחו, ורק אחר כך ילווה אליו עזר משמיים. ופקפוק זה נבע מחמת הקושי ליחס לבורא המופשט מכל גשם, את עניין הדיבור שהיא פעולה גשמית. אומנם רצה ה' להסיר ספק זה מליבם, [לכן צוום להתכונן להתגלות האלוקית].
 
פרסומת 
 
 
   
 
 ההכנה כללה, התקדשות פנימית וחיצונית. לחיזוק ההתקדשות הפנימית נצטוו לפרוש מהנשים, וגם לעשות הכנה נפשית לשמוע דבר אלוקים. [וההתקדשות החיצונית הייתה כיבוס הבגדים]. כעבור שלושת ימי הכנה, ולאחר אותות ומופתים שקדמו למעמד הר סיני, והם הקולות, הרעמים והאש שסבבה את ההר, התקדשה האומה. הגיעה למדרגה נבואית, ואף הכשירה עצמה לשמוע דבר ה' פנים בפנים. ואז השמיע ה' להם בלשון צחה את עשרת הדברות הכוללות את יסודות ושורשי הדת והתורה.
 
 ואחת מהדברות היא מצות שבת, שכבר קדמה מצוותה בירידת המן. האש שסבבה את הר סיני נשארה בעינה גלויה לעיני העם ארבעים יום, וראו את משה נכנס לתוכה ויוצא ממנה. את עשרת הדברות לא קיבלה האומה במסורת מיחידים או מנביא כי אם מאת האלוקים בעצמו. אך בני ישראל לא עצרו כוח כמשה להמשיך לראות את המראה הגדול הזה, והאמינו העם מיום זה ואילך כי לדיבור שדבר ה' עם משה אין למשה שום יזמה ומחשבה, אלא תחילתו מהבורא יתברך. ואין עניין הנבואה כפי שתארו אותו הפילוסופים, שהוא מזיכוך הנפש והתדבקותה בשכל הפועל הנקרא רוח הקודש, או במלאך גבריאל, והם יעזרוהו ויוסיפו לו השכלה.
 
 וייתכן שיהיה נדמה לאדם בשעה זו כשהוא במצב של נים ולא נים, או כשהוא חולם, כאילו משהוא מדבר עימו, ושומע דבריו בנפשו בלבד ולא באוזניו, ויראהו במחשבתו, אך לא בעיניו, ועל סמך זה יאמרו כי הבורא דבר עימם. השערות אלו נתבדו על ידי המעמד הגדול בהר סיני. לדיבור האלוקי הצטרף גם מכתב אלוהי, והוא שני לוחות הברית בהם חקק ה' את עשרת הדברות שמסר למשה. והלוחות היו עשויים מאבנים יקרות [ובהם חקוק כתב מופלא], וראו ישראל שהכתב הוא כתב אלוקי, כמו שהבינו שהדיבור ששמעו בהר סיני היה דיבור אלוקי.
 
על פי מצות ה' עשה משה ארון, והקים את המשכן הידוע, אשר נשאר אצל בני ישראל במשך כל תקופת הנבואה קרוב לתשע מאות שנה, עד שמרדו ישראל באביהם שבשמיים, ונגנז הארון, ובא נבוכדנאצר וכבש את יהודה והגלה את יושביה. לסיום, הנה כן כפי שביקש הרמבם באגרתו לגדל את ילדינו על המעמד הזה, ובכך נרתק את שלשלת האמונה למען הדורות שיבואו. 
 
 
" הכיצד נשאר עם ישראל נאמן לאלוקיו למרות הניסיונות הבלתי פוסקים להניאו מדרכו ולהעבירו לדת אחרת בכוח וביותר כוח, מרתפי עינויים וגירושים, והרי עם עתיק ימים זה בילה וראה באובדן אמונות להם היו אלפי ומיליוני מעריצים, מאמינים ועובדים. "
 

[sarit]

תודה על המאמר מאמר חזק ביותר