בספרו 'מורה הנבוכים' חלק השני פרקים לב'-מח'
העלה הרמב"ם את הנושא על הכתב
מתוך:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/b15-2.htm#2[דרגת השופטים: רוח ה']
המעלה הראשונה:
תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר אלוהי יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת הסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה *7 לפעולה, וזה נקרא רוח ה', והאדם אשר ילווהו מצב זה, אומרים עליו שהוא צלחה עליו רוח ה' 8, או לבשה אותו רוח ה' 9, או נחה עליו רוח ה 10, או היה ה' עמו 11, וכיוצא בשמות אלו.
וזו היא דרגת כל שופטי ישראל אשר נאמר בהם באופן כללי, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם 12, וזוהי גם דרגת כל משיחי 13 ישראל החסידים.
ונתבאר זה בפירוט במקצת השופטים והמלכים, ותהי על יפתח רוח ה' 14, ואמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה' 15, ונאמר ותצלח רוח אלוהים על שאול כשמעו את הדברים 16, וכך נאמר בעמשא כאשר עוררתו רוח הקדש לעזרת דוד, ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו' 17.
[רוח ה' במשה]
ודע כי בדומה לכוח הזה, לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות, ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא משני הניצים 18. ומחמת תוקף הכוח הזה בו, אפילו לאחר שפחד וברח, כאשר הגיע למדין והוא זר ירא, כיון שראה דבר עושק לא יכל להימנע 19 מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו, כמו שאמר ויקם משה ויושען 20.
[רוח ה' בדוד]
וכך נתלווה עם דוד בדומה לכוח זה, מאז שנמשח בשמן המשחה, כמו שאמר הכתוב ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה 21, ולפיכך היה לו האומץ נגד הארי והדוב והפלשתי 22.
וכגון רוח ה' זו לא גרמה לאחד מאלו לדבר במאומה, אלא תכלית הכוח הזה לעורר אותו האמיץ לפעולה מסוימת. ולא לאיזו פעולה שתזדמן, אלא לעזרת עשוק, אם אחד גדול, ואם קבוצה, או למה שיביא לידי כך.
וכשם שאין כל הרואה חלום צודק נביא, כך אין כל מי שלווה אותו עזר לדבר מסוים איזה דבר שיהיה כגון רכישת ממון או השגת מטרה המעניינת אותו 23 ייאמר עליו שלוותה אותו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקדש, אלא אומרים כן במי שעשה מעשה טוב שיש לו ערך גדול או מה שמביא לידי כך, כגון הצלחת יוסף בבית המצרי 24 אשר הייתה סיבה ראשונית לדברים גדולים שאירעו אחר כך כפי שידוע.
[הרגשת האדם שחל בו משהו]
המעלה השניה:
היא שירגיש האדם כאלו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה, או תהילה, או בדברי תוכחת מועילים, או בדברים מדיניים או אלוהיים, [רסג] וכל זה בהקיץ ובמצב של שימוש החושים כרגיל, וזהו שאומרים עליו שהוא מדבר ברוח הקדש *24.
ובכיוצא בזה מרוח הקודש חיבר דוד תלים, וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים, בכיוצא בזה מרוח הקודש נתחברו. ולפיכך נקראים כתובים, כוונתם שהם כתובים ברוח הקדוש, ובפירוש אמרו מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה 25.
ועל כגון רוח הקודש הזו אמר דוד רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני 26, כלומר: שהיא דובבה אותו בדברים אלה.
ומן הסוג הזה היו שבעים זקנים שבהם נאמר ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו 27, וכן אלדד ומידד 28, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותמים הוא מן הסוג הזה, כלומר: שהוא כמו שאמרו שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש 29.
וכן יחזיאל בן זכריהו מן הסוג הזה, והוא האמור עליו בדברי הימים הייתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר ה' לכם וגו' 30.
וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מן הסוג הזה, לפי שבו נאמר ורוח אלוהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלוהים 31.
וכן עזריהו בן עודד אשר נאמר בו ועזריהו בן עודד הייתה עליו רוח אלוהים ויצא לפני אסא וגו' 32, וכך כל מי שנאמר בו כיוצא בזה.
ודע כי גם בלעם מן הסוג הזה היה בזמן כשרותו, ולעניין זה רצה באומרו וישם ה' דבר בפי בלעם 33, כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל עניין זה אמר הוא על עצמו שומע אמרי אל 34.
וממה שראוי להעיר עליו כי דוד ושלמה ודניאל הם מן הסוג הזה, ואינם מסוג ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני ודומיהם, לפי שאלו, כלומר: דוד ושלמה ודניאל, לא דברו ואמרו מה שאמרו כי אם ברוח הקדש.
אבל מה שאמר דוד אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל 35 ענינו שהוא הבטיחו על ידי נביא או נתן או זולתו, כמו ויאמר ה' לה, 36 וכמו ויאמר ה' לשלמה יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי 37, אשר זה בלי ספק 38 איום עליו על ידי נביא אחיה השילוני או זולתו.
וכן אמרו בשלמה בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלוהים וגו' 39 אין זו נבואה מוחלטת, לא כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור 40, ולא כמו ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה 41, ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה. כי כל אחד מאלה, אף על פי שבא אליו החזון בחלום, הרי אותו החזון מודיעו שהוא נבואה, ושחזון נראה לו. ובפרשת שלמה זו אמר בסופה ויקץ שלמה והנה חלום 42.
וכך בפרשה השנית, אמר בה וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון 43, אשר נתבאר שהוא חלום. וזו דרגה למטה מן הדרגה האמור בה בחלום אדבר בו 44, לפי שהמתנבאים בחלום אינם קוראים את זה חלום כלל אחר שמגיעה אליהם הנבואה בחלום, אלא מחליטים בהחלט שזה חזון, כמו שאמר יעקב אבינו כי כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום, אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזח וגו' 45, ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען 46, הרי שהחליט שזה חזון. אבל בשלמה אמר [רסד] ויקץ שלמה והנה חלום 42.
וכן דניאל תמצאהו אומר בסתם 47 שהם חלומות, אף על פי שהוא רואה בהם מלאך ושומע דברים, וקורא אותן חלומות ואפילו אחר ידיעתו מהן מה שידע, אמר: אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי 48, ואמר עוד באדין חלמא כתב וגו' חזי הוית בחזוי עם ליליא וגו' 49 וחזוי ראשי יבהלנני50, ואמר ואשתומם על המראה ואין מבין 51.
ואין ספק כי מעלה זו למטה ממעלת אשר נאמר בהם בחלום אדבר בו 44.
ולפיכך הסכמת כל האומה לסדר ספר דניאל מכלל כתובים לא מן הנביאים.
ולפיכך העירותיך כי סוג זה של נבואה אשר באה לדניאל ושלמה, ואף על פי שנראה בהן מלאך בחלום, הרי הם בעצמם לא מצאו שהיא נבואה בהחלט, אלא חלום המודיע דברי אמת, והרי הוא מסוג מי שמדבר ברוח הקדש, וזו היא המעלה השניה.
וכך בסידור כתבי הקדש לא עשו הבדל בין משלי וקוהלת ודניאל ותלים ובין מגלת רות או מגלת אסתר 52 הכל ברוח הקודש נכתבו, וגם אלה כולם נקראים נביאים על דרך ההכללות.
[ראיית משל בחלום]
המעלה השלישית:
והיא תחילת מעלות מי שאומר ויהי דבר ה' אלי, וכל שאר הלשונות שהם כפי העניין הזה, הוא שיראה הנביא משל בחלום, ובכל אותם התנאים אשר קדמו באמתת הנבואה 53, ובעצם אותו החלום של נבואה יתבאר לו עניין אותו המשל מה הוא המכוון בו, כגון רוב כל משלי זכריה 54.
[שמיעת דברים בחלום]
המעלה הרביעית:
שישמע דברים בחלום של נבואה מפורשים וברורים, ולא יראה אומרם כמו שאירע לשמואל בחזון ראשון שנראה לו וכפי שביארנו ענינו 55.
[דיבור עם איש בחלום]
המעלה החמישית:
היא שידבר עמו איש בחלום, כמו שאמר במקצת נבואת יחזקאל וידבר אלי האיש בן אדם וגו' 56.
[דיבור עם מלאך בחלום]
המעלה השישית:
שידבר עמו מלאך בחלום, וזה מצב רוב הנביאים כאומרו ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום וגו' 57.
[דיבור עם ה' בחלום]
המעלה השביעית:
שיראה בחלום של נבואה כאלו הוא יתעלה מדבר עמו, כמאמר ישעיה ראיתי את ה' וגו' 58, ויאמר את מי אשלח וגו' 59, וכדברי מיכיהו בן ימלא ראיתי את ה' וגו'. 60
[ראיית משלים בחלום]
המעלה השמינית:
שיבוא לו חזון במראה הנבואה ויראה משלים, כאברהם במראה בין הבתרים 61, לפי שאותם המשלים היו במראה ביום כמו שנתבאר 62.
[שמיעת דברים במראה]
המעלה התשיעית:
שישמע דברים במראה כמו שנאמר באברהם והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה 63.
[ראיית איש מדבר במראה נבואה]
המעלה העשירית:
שיראה איש מדבר עמו במראה הנבואה, וגם זה כאברהם באלוני ממרא 64, וכיהושע ביריחו 65.
[ראיית מלאך מדבר, כאברהם בעקדה]
המעלה האחת עשרה:
שיראה מלאך מדבר עמו במראה כאברהם בשעת העקידה*66, וזה לדעתי רום מעלות הנביאים אשר העידו הכתובים על מעמדם אחר בירור, מה שנתברר 67 משלמות הגיון [רסה] האדם כפי שמחייב העיון, פרט כמובן למשה רבנו.
אבל האם אפשר שגם יראה הנביא במראה הנבואה כאילו ה' מדבר עמו 68, הנה זה לדעתי רחוק, ולא יגיע כוח פעולת המדמה לכך 69, ולא מצאנו מצב זה בשאר הנביאים, ולפיכך ביאר בתורה ואמר, במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו 70, עשה הדיבור בחלום בלבד, ועשה למראה התחברות השכל ושפעו, והוא אמרו אליו אתוודע, לפי שהוא התפעל מן ידע, ולא ביאר שיש במראה שמיעת דברים מאת ה'.
וכיון שמצאתי שהכתובים מעידים על דברים ששמעם הנביא, ובאר שזה במראה, אמרתי על דרך ההשערה שאפשר שיהיו הדברים הללו הנשמעים בחלום, ולא יתכן כמותו במראה, הוא שיהא ה' הוא אשר ידמה לו שהוא מדבר עמו, כל זה לפי הפשט.
ואפשר שיאמר אדם שכל מראה שתמצא בו שמיעת דבור, יהיה תחילת אותו הדבר מראה, ואחר כך יגיע להעמקה ויהיה חלום, כמו שביארנו 71 באומרו ותרדמה נפלה על אברם 72, ואמרו זו הרדמה של נבואה 73, ויהיה כל דיבור הנשמע באיזה אופן שנשמע אינו אלא בחלום כמו שאמר הכתוב בחלום אדבר בו 70, אבל במראה הנבואה לא ישיג בו כי אם משלים או התחברויות שכליות, שתגבש עניינים לימודיים כעין אותם המוסקים על ידי העיון כמו שביארנו 74, והוא אמרו במראה אליו אתוודע 70.
והנה לפי ביאור זה האחרון יהיו מעלות הנבואה שמונה מעלות והרמה והשלמה מכולן שיתנבא במראה באופן כללי ואפילו דבר עמו איש כאמור.
ושמא תקשה עלי ותאמר, כבר מנית במעלות הנבואה שיהא הנביא שומע הדיבור מאת ה' שהוא מדבר עמו כישעיה ומיכיהו, והיאך יתכן זה, והרי יסוד הוא אצלנו שכל נביא אינו שומע את הדיבור כי אם באמצעות מלאך, זולתי משה רבנו אשר בו נאמר פה אל פה אדבר בו 75?.
תדע שהדבר כך, ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה, לפי שאינו שומע שה' דבר עמו כי אם בחלום של נבואה, ומשה רבנו מעל הכפורת מבין שני הכרובים 76 ללא שירות הכוח המדמה.
וכבר ביארנו במשנה תורה 77 הפרשי אותה הנבואה, ופירשנו עניין פה אל פה 75, וכאשר ידבר איש אל רעהו 78, וזולתן, הבן אותו משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.
הערות:
1. א, במראה אליו אתודע. ב, בחלום אדבר בו.
2. רבנו הבחין לכתוב "מרתבה" ו"דרג'ה" את הראשונה תירגמתי מעלה, והשניה דרגה. והבחנת רבנו ביניהן לדעתי היא כל שהוא נמצא באופן יציב באחת שהן הרי הוא במעלה מסוימת, וכל מי שהמצב הנמוך משמש לו חווק ושלב כדי לטפס בו וממנו הלאה הרי אותו המצב בשבילו דרגה. ור"ש ורי"ח תירגמו הכל "מעלה",
3. "מנהא". ור"ש רצה כנראה לפרש ותרגם "משתיהם".
4. ובר"ש "לקצת כללות" ולא דק.
5. בר"ש הושמטה "הנבואה". [רסב]
6. עזרא א א. וראה לעיל סוף פרק לו מחלק זה, ואשר שואלים על רבנו שלמד מפסוק זה בעוד שפשטו לדעתם כפי' רש"י וראב"ע לכלות השבעים שנה שדבר ה' ושמענום מפי ירמיהו, אינה שאלה, כי כאשר גלה ירמיה לבבל למ"ד שגלה, (לקמן פרק מו כתב רבנו שלג גלה ירמיה לבבל ולא ראה את פרת) או כאשר גלו ישראל אחרי מאורע ישמעאל בן נתניה פסקה נבואתו.
7. שמואל ב כג א.
*7. אפשר: ומשיבה.
8. כגון שופטים יד ו ויט. שמואל א י, ו. טז יג.
9. כגון שופטים ו לד. דברים הימים א יב יט. דברי הימים ב כד כ.
10. כגון במדבר יא כה וכו. ישעיה יא ב.
11. כגון שופטים ב יח. שמואל א ג יט. יח יב.
12. שופטים ב יח.
13. בר"ש "יועצי" וברי"ח "שרי" וכנראה שהמדפיסים שינו מאימת הנוצרים.
14. שופטים יא כט,
15. שם יד יט.
16. שמואל א יא ו.
17. דברי הימים א יב יט.
18. שמות ב יב-יג.
19. אפשר: לא התמהמה.
20. שמות ב יז.
21. שמואל א טז יג.
22. שם יז לד והלאה. ואם כי פעל דוד נגד הארי והדב להצלת שה מהעדר ואין השה קהל חסידים או אדם גדול, כי כאשר רוח עוז ורוממות זו מתלוה לאדם פועלת היא או פועל הוא בה בכל מקרה בלתי צודק בעיניו ככל בעל תכונה מסוימת. ויש שתשלל ממנו כשמשון בהתגלחו.
23. אפשר: המיוחדת לו.
24. ויהי ה' את יוסף. [רסג] בראשית לט ב.
*24. ראה גם אפלטון, פאידרוס פרק כד.
25. מגילה ז א. ושם ג א אמרו בדניאל איהו לאו נביא.
26. שמואל ב כג ב. וראה לעיל ח"א פרק מ. גב במדבר יא כה.
28. שם יא כו-כז.
29. יומא עג ב.
30. דברי הימים ב כ יד-טו.
31. שם כד כ.
32. שם טו א-ב.
33. במדבר כג ה.
34. שם כד ד. וראה לעיל פמ"ב הע' 11.
35. שמואל ב כג ג. וראה בהקדמת אבות פ"ז. מהדורתי עמ' שצד.
36. בראשית כה כג. וכדלעיל סוף פרק מא.
37. מלכים א יא יא.
38. כתב רבנו "בלי ספק" כי אחרי שעשה כל מה שנשמר עליו לפי פשטי הכתובים והתמסר למה שהתמסר לא יתכן שתשרה עליו אפילו רוח הקדש.
39. מלכים א ג ה.
40. בראשית טו א.
41. שם מו ב.
42. מלכים א ג טו,
43. שם ט ב.
44. במדבר יב ו.
45. בראשית כח טז. [רסד]
46. שם מח ג.
47. בר"ש "מתיר המאמר". ולא דק.
48. דניאל ב יט.
49. שם ז א-ב.
50. שם ז טו
51. שם ח כז.
52. שבה אמרו בפירוש שנכתבה ברוח הקדש.
53. שנתבארו לעיל בחלק זה פרק לו ד"ה ואחר ההקדמות הללו.
54. ראה לעיל פרק מג.
55. לעיל בסמוך סוף פרק מד.
56. יחזקאל מ, ד.
57. בראשית לא יא.
58. ישעיה ו א, וצ"ל ואראה את אד'. כי לא נאמר בישעיה כלל ראיתי את ה'.
59. שם ו ח.
60. מלכים א כב יט. דברי הימים ב יח יח. ותמיהת קרקש כאן תמוהה ביותר. והנחתו נגד כל הכללים וללא כל הגיון, גם מה שניסה לתרץ לקמן אינו כלום.
61. בראשית טו ט-י.
62. לעיל פרק מא.
63. בראשית טו ד.
64. שם יח א.
65. יהושע ה יג-טו. ושים לב לעיל פרק מב.
66. בראשית כב.
67. "תקריר מא תקרר" כלומר: [רסה] אחרי שנתברר לנו בלי ספק עד היכן הגיעה מעלתו הרמה של אברהם אביבו במושכלות, ושהגיע לשיא השלמות.
68. ראה לעיל פרק מב הע' *3, ומד הע' 2. ובשני המקומות הנ"ל כתב רבנו "יכלמה" וכאן "יכ'אטבה" ואין בעברית מילים המבחינות ביניהן כבערבית ולפיכך תרגמתי הכל דיבור.
69. כי אין המדמה מדמה אלא מסוג הדברים שהוא שקוע בהרהור בהם וכל מעייניו נתונים להן, וכדלעיל פרק לו ד"ה וכבר ידוע שהדבר, ומי שטרם נצרף ונזדכך הרהורו עד לרמה שנתבארה לעיל ח"א פרק נח קשה לומר שתשרה עליו רוח נבואה.
70. במדבר יב ו.
71. לעיל פרק מא.
12. בראשית טו יב.
73. בראשית רבה פרשה יז ו ופרשה מד יט.
74. לעיל בחלק זה פרק לח ד"ה ודע כי הנביאים האמתיים.
75. במדבר יב ח.
76. שמות כה כב.
77. בהלכות יסודי התורה פ"ז הל' ו. ובפירושו למשנה סנהדרין פ"י מ"א ד"ה והיסוד השביעי, מהדורתי עמ' ריב. וראה גם איגרת תימן מהדורתי עמוד לח. ולעיל ח"א פ"ג ופ"ד ופ"ה.
78. שמות לג יא. וראה לעיל ח"א פל"ז וח"ב פ"לב
