זה שהמדינה היא נס – כבר אמרתי שזה כשלעצמו אינו הוכחה שה"מדינה" היא גם רצון אלוקי (גם אם כלפי חוץ זה נראה כאילו הכל קרה ברצון ה'), בייחוד מפני שהיא נוגדת באופן מפורש את התורה. אתה כל-כך מתלהב ומתפעם מניסים, שאתה שוכח את הרציונל האמיתי – התורה. אתה מסתמך אך-ורק על אידיאלים זרים. עד עכשיו לא הוכחת לי על-פי התורה, שהקמת המדינה היא רצון ה'. אני עוד מחכה לסימוכים רציניים בנושא.
"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (מתוך הגמרא מסכת חולין דף ז' עמ' ב')
כל דבר הקורה בעולם נעשה ברצון האלוקי, גם גרמניה הנאצית קמה מתוך רצון אלוקי גם דברים הנוגדים מפורשות את התורה מתרחשים ברצון ה' בלבד, או שמא אני צריך להזכיר לכבודו את הראשון! מי"ג עיקרי אמונה שעל כל יהודי לומר אחרי תפילת שחרית "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים", אי לכך ובהתאם לזאת, אם הקמת המדינה הייתה בניגוד לרצון ה', הרי שה' בעצמו היה מכשיל את המהלך עוד לפני שהחל, או גודע אותו בעודו באיבו.
יוצא מכך, שאם אתה (לא בדקתי האם אתה אכן מתפלל כל בוקר שחרית, ואם כן, אם אתה אכן אומר את י"ג עיקרי אמונה בפה) אומר בפה ובכוונה (שהרי לתפילה בלי כוונה, אין משמעות) את י"ג עיקרי אמונה (הכוונה כאן גם בעיקר לתפיסה של סאטמער, נטורי קרתא וכו') וכך אתה תופס את הקמת המדינה (בניגוד לרצון ה') שהרי אתה כופר!! בראשון מבין י"ג עיקרי אמונה, הבנת?
אני אלך איתך יותר רחוק, אם אתה תופס את הקמת המדינה כ"מעשה שטן" כפי שכתוב במפורש בספר "ויואל משה" של הרבי מסאטמער וכך אתה רואה את זה כראייתם של נטורי קרתא, סאטמער, תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק וכו' ולא כהראייה האגודאית, הרי שלא רק שאתה כופר בעיקר הראשון, אלא כל תפיסתך התיאולוגית היא כמו בנצרות! (שלשטן יש יכולת אקס-טריטוריאלית שלקב"ה אין ח"ו כל שלטון בו! ושהשטן הוא בעל יכולת בריאת יישויות מדיניות שהם, שוב, ח"ו בניגוד לדעת ה'!, ושכל המצב הרוחני בעולם הוא פועל יוצא של המאבק בין השטן לה' ושה' ינצח באחרית הימים בעזרת משיחו, תפיסה שמשותפת הן לנצרות והן לאיסלם, אבל בין זה ובין יהדות אין ולו דבר!).
אתה כל-כך נשען על ה"נס" כתירוץ להצדקת המדינה, שאתה גם ממציא לך כל-מיני חשבונות ל-"אילו לא הייתה לנו מדינה" מה היה מצבנו. נדמה לי שאני יודע את ההבדל בין ספקולציות לבין הוכחה. אתה טוען שמצבנו הבטחוני עדיף כאשר יש לנו מדינה וזה אולי מסתדר מצויין עם הרציונל שלך ושלי, אבל זה לא מייצג את השקפת התורה. אני עושה הבחנה בין "מלכות" לבין "ראשות". אם אתה מגדיר "מדינה" כ"ראשות"– שכל מטרתה לתעל את חיי התושבים החיים בטריטוריה מסויימת, לדאוג לצורכיהם במישור האירגוני, לנוחות, לאורח-חיים וכו', ו– כן, גם להקים צבא כדי להגן עליהם במישור הקיומי – ודאי שזאת חובה! גם החרדים, בעיקר החרדים! יגידו לך שבעניין "ראשות" הם מכירים באופן ברור שזה מחוייב, וזו הסיבה שהם כן משתתפים בשלטון אבל מתייחסים אליו אך-ורק כאל "ראשות", ולא מעבר- רק מה שצריך לקיום חייהם השוטפים ולימוד התורה
הנס הוא לא ההצדקה לקיום המדינה, אלא ההוכחה לקיומה (וכאן מקור הטעות שלך) ואי-קיומה גורר ניתוח לוגי קר של מה היה קורה אילו לא הייתה קיימת (נכון שזה ספקולטיבי משהו, אבל זה לבטח יותר חזק מלטעון שיהודים יחיו טוב מתחת לעול האיסלם כתפיסת סאטמער-נטורי קרתא והאלטרנטיבה שאתה מציע).
ההפרדה שלך לא נכונה וההגדרה שלך לא נכונה, מדינת ישראל היא במעמד מלכות כהגדרת חז"ל אבל איננה "מונרכיה" לפיכך אין היא עונה להגדרת חז"ל לגבי מהות הגאולה, השיטה השלטונית פה לא עונה להגדרות.
ההפרדה הנכונה היא בין "החומר" "לצורה" כפי שהרמב"ם מגדיר, קרי, בין- המדינה שהיא הכלי, המעטפת, שאין לה שום קדושה משום עצמה כלל, אלא הינה מכשיר ותו לא, בעוד "החומר" קרי, התוכן אותו אנו יוצקים לתוכה היא החשובה והיא זו המקבלת קדושה, ולכן אם אין המרחב הציבורי קדוש, אין המדינה קדושה וזה כשלעצמו עומד בניגוד לתורה אבל לא המסגרת שהיא הצורה, כדלהלן.
עד כאן חלק א' של התשובה, מיד יבוא חלק ב'...
