בס"ד
" במשך שלוש שנים צרו הרומאים על מצדה ולא הצליחו להכניעה כאשר קבוצת היהודים אשר ברחו מירושלים והרי יהודה תופסת את מצדה הם מוצאים בה מכל טוב, מחסנים מלאי בפרות וירקות, תבואות וקטניות, וכן מאגרי מים ובורות מים רבים. "
מ צ ד ה ?
אחת מהחידות הבלתי פתורות היא חידת מצדה. כיום מוכר הסיפור שארע במקום, ומשמש כרקע והשראה לטיפוח גבורה צבאית.
11/09/07 עת לחשוב / הרב שמחה אילן
''שנית, מצדה לא תיפול'' – מכריזים בפאתוס. מחד, יש כאן הכרזה על עליונות הכוח הצבאי הנוכחי, ויחד עם זה מושמעת כאן ביקורת על קנאותם ודבקותם של אנשי המקום באמונתם. ננסה במאמר הבא לדון מעט בנושא, ולהעיר ולהאיר מספר נקודות חשובות. ארץ חמדה ממצודה למצדה
בלב מדבר יהודה במרומי אחד המצוקים שוכנת לה מצודה, אשר נבנתה לראשונה בימי מלכי בית דוד בתקופת בית ראשון ועסקה בשמירת הדרך העולה אל שידרת ההר המרכזית והתחברה אל המסילה (דרך האבות) בסמוך לחברון ומשם לבית לחם וירושלים, וכן שמשה כבסיס צבאי קדמי הבולם כל מתקפה אפשרית מהשכנה המזרחית הממלכה האדומית.
בתקופת בית שני לאחר שיבת ציון חוזקה המצודה ע''י מלכי בית חשמונאי הגדיל לעשות המלך יוחנן הורקנוס שחיזק את שרשרת המצודות אשר נבנו במדבר באותה תקופה כקו הגנה מזרחי לממלכת בית חשמונאי ממצדה בדרום ועד דגון בצפון, וביניהם הרודיון קיפרוס הורקניה ועוד כמה מצודות משניות המלך הורדוס, ממוצא אדומי, משנה את שמה ממצודה למצדה, מבססה והופכה למקום מקלט לעת מרידה, היות ואת שלטונו תפס בכוח ועורמה וכל חייו היו חיי פחד שמא ישיבו היהודים עטרתם ליושנה וישיבו ממלכתם ואותו ידונו לתליה עיקר הפעולות הננקטת ע''י מהנדסי הורדוס הנם בהקמת מערכות לאגירת מים, מחסני מזון וחומת מגן, וכן בהקמת בתי מרחץ ובתי תענוגות.
מצדה בשנית לא תיפול
לטובת הקוראים אשר אינם בקיאים במעשה אשר ארע במצדה כפי שמלמדים אותו במרבית מוסדות החינוך האקדמיה והצבא, נספר בקצרה את אשר ארע על פיהם, ולאחר מכן נעלה את השאלות אחת אחר רעותה, ובכך נוכל לנסות בעז''ה להגיע לחקר האמת ככל שניתן.
במצדה חיו לאחר החורבן כ- 967 יהודים קנאים, אנשים נשים וטף, אשר הצליחו להימלט מתחת ידי הלגיון הקומי בראשותו של סילווה נציב יהודה. בראש קבוצת יהודים זו עמד מנהיג בעל כוח דיבור והשפעה וכן יכולת הנהגה עצומה ושמו אלעזר בן יאיר.
במשך שלוש שנים צרו הרומאים על מצדה ולא הצליחו להכניעה כאשר קבוצת היהודים אשר ברחו מירושלים והרי יהודה תופסת את מצדה הם מוצאים בה מכל טוב, מחסנים מלאי בפרות וירקות, תבואות וקטניות, וכן מאגרי מים ובורות מים רבים.
הרומאים הרואים שאין להם שום אפשרות לכבוש את ההר מידי הקנאים היהודים החלו בהקמת סוללת עפר גדולה בצדו המערבי של ההר, אשר יחסית נח יותר לגישה, וזאת ע''י עבדים יהודים ושבויי מלחמה על סוללת עפר זו הם העלו אייל מברזל אשר בו ינגחו את החומה, יפרצו פנימה, ויקימו את פקודת הקיסר – לא להשאיר אף שריד ופליט חופשי מבין היהודים, או למיתה או לשיעבוד וגלות לרומי הבירה.
לאחר שאייל הברזל מוכן וכן גם הסוללה, החל שלב ניגוח החומה והפריצה הדבר נעשה בערב פסח שנה שלישית לחורבן הבית. אלעזר בן יאיר אשר רואה כי הקץ קרב, ומעשה חייב להיעשות, מכנס את כל הגברים אל בית הכנסת במצדה ונושא בפניהם נאום חוצב לבבות. נביא בקצרה את דברי הנאום כפי שנכתב ע''י יוסיפוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) בספרו מלחמות היהודים ברומאים.
וכך הוא כותב: ''אלו הדברים אשר אמר אלעזר בן יאיר אל אנשי מצדה ביום ערב הפסח שנה שלישית לחורבן הבית ואלו דבריו אל חבריו: אוי אנשים גיבורי החייל, הן מאז ומתמיד קיבלנו על עצמנו לא לעבוד את הרומאים, וגם לא את אדונים אחרים, רק את הקדוש ברוך הוא לבד'' וכאן מגיע הקטע החשוב ביותר בנאומו ''והנה הגיעה השעה המצווה עלינו להשלים בידינו את רצונו בידינו (רצונו של הקב'') ולא נביא בשעה זאת בושה עלינו... והנה אני חושב כי צדקה עשה עמנו האלוקים כאשר נתן בידינו למותמות גיבורים בני חורין, דבר שלא יכלו לעשות אחינו...
על כן תמותנה נשינו בטרם ייטמאו, ימותו בנינו בטרם יטעמו טעם עבדות, ואחרי כן נעשה כל אחד לחברו טובה של גיבורים ומה יפה יהיה כאשר נעבור כבני חורין אל הקבר, ולפני מותנו נשחית את הרכוש ואת המבצר...
רק את האוכל נשאיר להם (לרומאים) כדי שהוא יהיה עד גם אחרי מותנו כי לא מתנו מרעב ומחוסר כי אם בחרנו במוות במקום חיים של עבדים'' וממשיך ומתאר יוסיפוס פלביוס (יוסף בן ממתיהו) את אשר אירע: ''לאחר שדיבר אלעזר בן יאיר, התפזרו הללו למשפחותם, וכל ראש משפחה חיבק בזרועותיו את בני משפחתו ושכב לידם, וקודם לכן הפילו גורלות ועשרה שיצאו בגורל שחט את כל 950 השוכנים בהר, ואחר כך הפילו גורל והיוצא בגורל הרג את תשעת חבריו והוא התאבד בהר המצדה''.
ומסיים יוספוס פלביוס את דבריו: ''את מה שאירע על ההר סיפרו לרומאים שתי נשים וחמישה ילדים שנחבאו ונמלטו מהמוות הנורא''. עד כאן הסיפור כפי שמסופר ונלמד בבתי הספר באקדמיה ובצבא, ובסופו עולה הסיסמה הידועה ''מצדה בשנית לא תיפול'' ועליה מגדלים דור מאז קום המדינה.
היה או לא היה
אך למעשה מתעוררות מספר שאלות ותהיות בנוגע לאמיתות סיפור זה כפי שמסופר עד עתה. מעשה מצדה אירע בתקופת התנאים חכמי המשנה, אך אין שום איזכור לכך לא במשנה, בגמרא, בברייתא או בתוספתא, בזמן שכל מעשי החורבן ולאחריו מוזכרים חלקם בפרוט וחלקם בקצרה, ולהתאבדות מצדה ממש פלא אף לא מילה אחת קטנה.
גם בספרי גאונים והראשונים מצדה לא נזכרת כמקום התאבדות ומעשה גבורה העובדה שגם היסטוריונים הרומאים ואחרים אשר כתבו על התקופה לא הזכירו את מעשה המצדה. המקור היחיד בה מוזכר מעשה המצדה הינו בספרו של יוסף בן מתתיהו ''מלחמת היהודים'', ומקור זה עומד בסימן שאלה עקב תפקידו של הכותב באותה תקופה כסופרו הצבאי של סילווה נציב יהודה.
גם סילווה נציב יהודה, כאשר מוסר את הדין וחשבון שלו לסנאט היושב ברומא, אודות הקרבות אשר נעשו אחרי נפילת הרודיו ומכוור, אינו פותח במשפט הקבוע ''לי ולאנשי שלום'', אלא מתאר קרב עיקש של יהודי ארץ יהודה, ושוב אין איזכור של מעשה מצדה. גם המעשה כפי שיוסף בן מתתיהו מתאר, מעורר כמה שאלות. הראשונה, הרי הוא לא עמד על המצדה, והכל מבוסס על דברי שתי נשים וחמישה ילדים.
איך הוא יודע לומר במדויק כל מילה שנאמרה בנאומו האחרון של אלעזר בן יאיר? והרי הוא בעצמו כותב עלפי עדותם שלנאום הוזמנו רק הגברים, ואילו הנשים נשארו בבתים וקיבלו מבעליהם את אשר נאמר הנאום כפי שמובא בנוי עם מוטיבים רומאים הלניסטים אשר אינם תואמים נאומים יהודים מאותה תקופה.
והשאלה הקשה מכולם באים בהר יושבים יהודים הקנאים לתורתם ודתם, איך יתכן שיעברו על לאו מפורש בתורה של רצח והתאבדות? אלו רק מקצת מן השאלות המעלות את החשד והחשש כי במצדה יתכן וקרה מעשה אחר לגמרי מזה שמסופר ע''י יוסף בן מתתיהו סופרו הצבאי של סילווה נציב יהודה יש והמעלים דעה השופכת אור חדש על סיפור מצדה, ויש אשר טוענים כי מעשה מצדה לא היה ולא נברא.
מי אתה יוסיפוס פלויוס?
מי היה יוסף בן מתתיהו? מוצאו ממשפחת כוהנים צדוקים, ולאחר הכיבוש הרומאי את ירושלים הוא עובר לגליל, והופך להיות מושל עיר המבצר יודפת במהלך המצור על יודפת אשר נמשך ע''פ דבריו 47 יום הוא מגיע לכלל החלטה כי אין אפשרות לנצח את הרומאים, אע''פ שנתוני השטח עומדים לצד הנצורים.
פרסומת
יודפת הגלילית תואמת במבנה הטופוגרפי שלה למצדה ומראש הר המוקף ערוצי נחלים ומצוקים ואשר מים ומזון לא חסרים, עומד המנהיג הלא הוא יוסף בן מתתיהו וקורא לבני עירו לא למסור נפשם בידי צבא הקיסר הרומאי אחי, עלינו להחזיר את נפשנו לבורא העולם (להתאבד) לפני שניפול בידי ערלים אלו אשר יטמאו נשותינו וילדינו.
יוסף בן מתתיהו מפיל גורל אשר לפי דבריו נעשה ע''פ רוח הקודש, ובו יוצא המנהיג כאדם אשר יישאר אחרון מכל אנשי יודפת וייאבד עצמו לדעת. ההרג מתבצע כמתוכנן, אך הסוף הנו רע ומר לעמנו: יוסף בן מתתיהו אינו מאבד את עצמו.
הוא ומשפחתו יוצאים את חומות העיר ומסגירים עצמם לצבא הרומי הצר על העיר וכאן עולה השאלה הגדולה: מדוע קציני הצבא הרומאי מקבלים מנהיג יהודי אשר עד לפני דקות ספורות נלחם בם בכל עוזו? התשובה ידועה, בתמורה לחייו מוסר יוסף בן מתתיהו את מפת הסתר של יהודי הגליל בה מפורטים מקומות המסתור ומקורות המזון והמים, וכן דרכי בריחה ותמורת מתנה שכזאת מסכימים קציני הצבא להשאירו יחד עם משפחתו בחיים, ולאחר זמן לא רב מתמנה אותו יוסף בן מתתיהו לסופרו האישי של סילווה נציב יהודה וא''י מטעם הקיסר הרומי, ומשנה את שמו ליוסיפוס פליוס.
בשלב זה עולה התמיהה הגדולה, האם סיפור מצדה וסיפור יודפת אינם דומים? האם ניתן לקבל עובדות אשר אינם מוזכרות בשום מקור אחר ואשר נכתבו ע''י אדם אשר בגד בעמו? ומעל לכל, האם לא ניסו להלביש את סיפור יודפת על מצדה וליצור מיתוס אשר דורות יגדלו עליו? אין ברצוני להשיב על שאלות אלו אניח את התמיהות פתוחות. אסיים באימרה מתוך הפסוק החותם את מגילת קהלת ''סוף דבר הכל נשמע''.
