בס"ד
ארך אפיך ורב חסד. פוקד עוון אבות על שילשים ועל רבעים (שלח יד-יח)
כלומר שהבנים משלמים בייסורין על עווון אבותיהם על דור רביעי אך את עוון חטא העגל כל דור ודור משלם ומתקן עד לביאת משיח צידקנו.
לכאורה קשה: מדוע בעצם אשמים הבנים בחטאיהם של האבות ולמה עליהם לסבול מכך? ואפילו אם הבנים חוטאים גם הם – "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם" – אין להם לשאת אלא את עוונם הם ולא את עוון אבותיהם?
ברם, אפשר לתרץ זאת על פי משל המובא בספר "משלי שועלים": פעם היה הזאב רעב עד מאוד וביקש לטרוף את השועל, אמר לו השועל: "מה יתן ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה שם עומד אדם גדול ושמן, מוטב כי תאכל אותו ותיהנה יותר". השיב הזאב: "הלא אסור עלינו לאכול בשר אדם וסופי להיענש על כך". אמר השועל: "אל לך לחשוש מזה, כי העונש לא יבוא עליך אלא על בניך, שכן אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה". נפתח הזאב לדברי השועל ופנה והלך אל האדם. תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול זעקותיו של הזאב מיהר השועל אל הבור. צעק אליו הזאב: "שקרן שכמותך! הן אמרת כי רק בני יענשו על חטאי"! נענה השועל והשיב לו: "שוטה שכמותך! עונש זה שבא עליך אינו בגלל חטאיך אתה, אלא בגלל חטאיו של אביך, אשר טרף אדם בשעתו". זעק הזאב בקול מר: "הייתכן? העלי לסבול בגלל חטאו של אבי?" השיב לו השועל בבת צחוק ערמומית: "זה רק עתה רצית לטרוף אדם, אף כי ידעת שבניך עתידים לסבול בגלל זה. על כן מוכרח אתה לסבול כעת בגלל חטאי אביך"...
מעתה מובן היטב מה שהבנים נענשים בגלל חטאי האבות, שכן אם גם הם חוטאים, על אף ידיעתם כי יגרמו בזה סבל לבניהם אחריהם, הרי ראויים הם לסבול בגלל חטאי אבותיהם, מידה כנגד מידה. אם "אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם" הריהם ראויים לכך שיהיה "פוקד עוון אבות על בנים"...
(מעיינה של תורה בשם פרדס יוסף).
__________________
ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה (יג, לב)
בגמרא מסכת ערכין (דף טו עמוד א) מובא: "אמר רבי אלעזר בן פרטא, בוא וראה כמה גדול כוח של לשון הרע. מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה!
פעם אחת הזמין רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים" תלמיד שיאכל על שולחנו בליל שבת. כאשר עמדו לברך "המוציא" ראה התלמיד כי החלות היו מלחם שחור, על כן עשה בידו סימן של מורת רוח.
הרגיש בזה ה"חפץ חיים" ואמר: לחם שחור הוא טוב מאוד ובריא מאוד, ואם אתה אומר שאין הוא טוב הנך מדבר עליו לשון הרע!
כי דבר ה' בזה (טו, לא)
בגמרא מסכת סנהדרין (דף צט) דרשו חז"ל על הפסוק: "כי דבר ה' בזה" זהו מי שיש לו פנאי לעסוק בדברי תורה ואינו עוסק בה!
אם כך – אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים" – כי יתבונן האדם בימי חייו וימצא
שכמה פעמים בשבוע, ואפילו כמה פעמים ביום היה לו פנאי לעסוק בדברי תורה והתעצל מזה...
ומאוד צריך האדם להזדעזע ולפחד פן יכנוהו חס ושלום בבית דין של מעלה בשם "בוזה דבר ה'"!...
על כן יראה להתחזק כל ימיו בלימוד התורה בהתמדה גדולה ויזהר שלא להיבטל אף רגע לבטלה!
__________________
"למטה יוסף למטה מנשה" (יג , יא)
יש להבין מדוע נאמר גם "למטה יוסף" וגם "למטה מנשה", ולא "למטה מנשה" בלבד, כמו שנאמר אצל "למטה אפרים הושע בן נון"?
והנ"ל שדווקאאצל הושע בן נון לא הוזכר שהוא מחלצי יוסף, כי לא רצו להזכיר את הושע בן נון שלאדיבר לשון הרע על הארץ בצאצא של יוסף שהביא את דיבתם רעה של אחיו אל אביהם.
(הובא ב"מוסףרש"י")
ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (טו, לח)
התורה לא השתנתה ולא תשתנה ועניין שמירת העיניים הינו הלכה ולא חומרה וחסידות. ואם היית יודע את גודל עניין "שמירת העיניים", היית מתפלל קודם יציאתך לרחוב, שה' יצילך מחטא ראית הנשים. לו היו פצצות ברחוב, היית מתפלל. על אחת כמה וכמה שצריך לזעוק ולהתפלל על הפצצות הרוחניות המסובבות את הנשמה.
נאמר במדבר טו: "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שלא יסתכל האדם באשת איש ובשאר עריות פן ינקש בם.
השומר עיניו זוכה לזכור תלמודו בא אדם אחד לגדול הדור לשאול עצה וסגולה לזיכרון. אמר לו הרב: הלא כתוב "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולמען תזכרו" – למען יהיה לכם כח הזיכרון. אי אפשר להישמר ולהתגבר על אש יצר הראיה מבלי להפעיל אש נגדית, והיא אש התורה שנאמר "אש אוכלה" היצר בגימטריה 300 ואש בגימטריה 301 רמז לדבר שהתורה שנקרת אש גוברת על היצר.
__________________
