בס"ד
פרשת ויקרא:
1.
אם בחוקותי תלכו"
הרב אברהם צוקרמן
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", וברית זו של הקב"ה אתנו, שבזכותה קיימים חוקות שמים וארץ, לא על התורה שבכתב נכרתה, אלא על תורה שבע"פ, זאת למדו חז"ל מהנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל" ותורה שבע"פ אינה מושגת רק ע"י "ושננתם לבניך ודברת בם", עם כל חשיבותם וערכם המרובה, אל ע"י עמלה של תורה, ועל כן "אם בחוקותי תלכו" - כדי שיבואו לידי ביטוי חוקות שמים וארץ ע"י ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה - "שתהיו עמלים בתורה".
מתוך נקודת ראות זו מובנים לנו היטב דברי ר' אלעזר (סנהדרין צט:) "וכל אדם לעמל נברא שנאמר: כי אדם לעמל יולד וכו' ועדין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא".
כי יצירתו של הקב"ה זקוקה להמשך, אשר ברא אלקים ועשה לא נאמר אלא "אשר ברא אלקים לעשות", ורק לשם כך נוצר האדםוניתנו לו כוחות להמשיך ולעשות ביצירתו של הקב"ה. וכשם שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, כך גם האדם מתוך עמלו בתורה הוא זוכה לכוחות יצירה שבזכותם נתנים הגשמים בעיתם והארץ נותנת יבולה וגם כוחות לשכלל ולפתח את עולמו של הקב"ה. וזהו שלמדנו: אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה.
(התשנ"א)
2.
תשס"ט
"וידבר ה' אל משה בהר סיני"
הרב אברהם צוקרמן
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
בשלשה מקומות נצטוו בני ישראל על קיומן של מצוות. במרה - לפני מעמד הר סיני, בהר סיני - לפני הקמת המשכן, ובאהל מועד - לאחר הקמת המשכן. במרה: שבת - מצוה שבין אדם למקום, משפטים - מצוות שבין אדם לחברו, כבוד אב ואם - מצוה שבין אדם לעצמו. באהל מועד - כל הנוגע לחיי היום יום: מה חלקם של טמאים בהקרבת קרבן פסח, מתי בנות יורשות, מה גורלו של המקלל, ומה דינו של המקושש וכדומה להם. בהר סיני - המודגשת במיוחד - מצות שמיטה, שדוקא היא יצאה ללמד על כל המצוות כלן שפרטיהן ודקדוקיהן הכל נאמר למשה מסיני. האמת היא שכל מצוה ומצוה יש בה משום בין אדם למקום גם כשעיקרה הוא בין אדם לחברו. הבולטת ביותר - מצות שמיטה. עיקרה בין אדם למקום "ושבתה הארץ שבת לה'", כמו שנאמר בשבת בראשית. אבל תוצאותיה המעשיות - בין אדם לחברו: "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה לך ולעבדך ולאמתך לשכירך ולתושבך הגרים עמך" ויש בה גם הרבה מאד בין אדם לעצמו, להדריכו ולחנכו לא לשאול "מה נאכל", הזן ומפרנס "מביצי כינים עד קרני ראמים", דואג בראש ובראשונה לאדם בהיותו נברא בצלם והנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", הוא יסוד שהבריאה מושתת עליו, יש להאמין בה' ולבטוח בו. ומשום שהשמיטה כוללת בצוכה את שלשת סוגי המצוות, נבחרה היא להיות המלמד על כל המצוות שפרטיהן כמו כללותיהן נאמרו למשה מסיני.
(התשס"ב)
3.
"קדושים תהיו"
הרב אברהם צוקרמן
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל
ובמדרש: העליונים שאין יצר הרע מצוי בהם - קדושה אחת, שנאמר (דניאל ד) ומאמר קדישין שאלתא. אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם, הלואי בשתי קדושות יעמודו, הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו.
ויש לבאר את דברי המדרש: על המלאכים נאמר "ורגליהם רגל ישרה" והם מוגדרים כ"עומדים" שאין להם אפשרות לעלות בדרגא או לרדת. אדם מוגדר כמהלך "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". הוא מסוגל להתעלות אבל עלול גם לרדת.
המלאכים הם רק "עושי דברו" - מקיימים את אשר נצטוו לעשות. אין להם מצוות לא תעשה. כי רק לעשיה ושליחות נוצרו. האדם יש לפניו מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה. מצוות העשה לעיתים מקיימם האדם כמצות אנשים מלומדה. אמנם גם צורה זו של עשיה נותנת קדושה לאדם. אבל מוגבלת ביותר. הזהיר שלא לעבור על מצוות לא תעשה, מתוך התגברות על יצריו - עושה דבר זה לשם שמים, כי כך צוונו הבורא. ועל כן אמרו חכמים שכל מי שלא עבר עבירה והתגבר על יצרו, הקב"ה מחשיב לו כאילו עשה מצוה. נמצא שהאדם באפשרותו להתקדש הן ע"י קיום מצוות והן ע"י הימנעות מלעבור על מצוות לא תעשה. כך ששתי קדושות לו.
(התשמ"ו)
