בס"ד
1.שמעתי מפי חרדי שאילת והערבה הם לא חלק מארץ-ישראל האם זה נכון?
2.מה הם ההוכחות הכי חזקות לקיומו של ה' ושהתורה אמיתית?
3.האנשים והמדענים הכופרים שלא מאמינים בקיומו של בורא-עולם אז איך לפי-דעתם נברא-העולם? ועל מה הם מסתמכים? ואיך ניתן להפריך את טענותיהם?
4.למה לפי-התורה עבירה של עריות(נגיד להיות עם נשים) היא יותר חמורה מכל-העבירות? למה התורה שמה דגש רב על נושא העריות?
5.למה כמעט ואין גדולי-דור כיום מהציונות-הדתית? 97% מגדולי-הדור הם מהחרדים,
ולמה הציונות-הדתית עוסקת רק בנושא ארץ-ישראל ולא מקימה עמותות וארגונים להחזרה-בתשובה?
6.החרדים אומרים שבארץ-ישראל גם יש איסור של להתגרות-בגויים האם זה נכון?
7.מה הכוונה ל:מסית,מין,מדיח,אפיקורוס,מומר-להכעיס?
דבר ראשון, אני רוצה להעיר כי שאלות בהלכה
יש להפנות לרבנים ומורי הוראה גדולים וידועים
כדי שחס וחלילה לא תצא תקלה ע"י אף משתמש בפורום
לגבי השאלות:
1. יש ענין בזה, ולכן גידולי ערבה, לא נחשבים כ-יבול ארץ ישראל
וניתן לאכול אותם בלי בעיה שנת השמיטה.
2. העולם קיים?
זוהי נקודת המוצא הראשונה לרצף השתלשלות ההוכחות במדעי האלוהות.
בספר "מורה הנבוכים", מסביר הרמב"ם ממש בפרוטרוט.
3. יש את שיטת המפץ הגדול - שלטענת היהדות היא חופפת לבריאה (רמב"ן וזוהר).
יש את שיטת תורת האבולוציה של דרווין, שכיום המדענים בעולם הבינו שהיא
חסרת הגיון.
ישנן 2 השקפות בפילוסופיה - שהיא מדע של הגיון:
השקפת
קדמות העולם - מאז ותמיד היה קיים
השקפת
חידוש העולם - נברא בשלב כל שהוא
כמובן שהנכונה למסקנה היא השניה.
חשבתי רבות האם להכנס לזה
והאמת היא שזה לא מתאים לכולם
הלימוד של מדעי האלוהות הוא
לא להמון העםולכן אני לא אתחיל כאן על רגל אחת
אני קראתי את חובות הלבבות - רבנו בחיי, ומורה הנבוכים - הרמב"ם, בינתיים
יש עוד להמשיך את הכוזרי - ר' יהודה הלוי-ריה"ל, ואמונות ודעות - רס"ג, לפחות
על מנת לחדד את הבנת המציאות בנשמה שלי
ומצוות עשה יש בדבר, לכל יהודי
4. פשוט ללמוד את פרק מ"ט (חלק ג), במורה הנבוכים:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c17-2.htm#1 5. לדעתי ניתן לראות בגדולי הדור של הציבור ה"סרוג" הלאומי
את העשייה הרבה בשטח והקרב האישית למצוות הארץ בגופם ממש
כמי שהיו בהפגנות ובפעילויות,
וגם בהתנגדות בגופם ממש לגירושים מחלקי א"י השונים לצערנו הרב.
זה כמו להבדיל בצבא.
יש מי שמשרת כחייל במדים מספר חודשים.
ויש מי שלומד בישיבות ו'תורתו אומנותו".
מי בעיני הציבור החילוני גדול יותר?
בוודאי שהחייל!
ולכן כאן ההשוואה היא - רבני הציבור החרדי לתלמידי הישיבות,
ורבני הציבור ה"סרוג" לאומי לחייל במדים - שעושה את ההשתדלות המעשית.
וכן, יש ארגוני החזרה בתשובה של כיפות סרוגות, כמו "מכון מאיר" ו"בראש יהודי".
אך הנושא של א"י חשוב כנראה יותר, כי מדובר בפיקוח נפש וודאי.
6. אלה הם חסידי נטורי קרתא
http://hayamin.org/forum/index.php/topic,17437.msg121885.html#msg121885זה לא נכון, בא"י יש לנו זכות לתבוע אותה מידי יושביה
7. יהודים שעוברים על המצוות בכוונת זדון
לא מפני שהם תאוותנים - "רעבים", אלא על מנת להכעיס את הציבור/בורא עולם.
זאת עקב, החינוך הלקוי שקיבלו, או השקפות זרות שהגיעו אליהן,
או שהיצר הרע הצליח להכניס אותם ל-"בלבלות" ברמות קיצוניות.
להלן קישור,
http://www.mechon-mamre.org/i/1503n.htmמשנה תורה, הלכות תשובה פרק ג':
יד [ו] וְאֵלּוּ שְׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלָא נִכְרָתִין וְאוֹבְדִין, וְנִדּוֹנִין עַל גֹּדֶל רִשְׁעָם וְחַטָּאתָם, לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: הַמִּינִים, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִים, וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה, וְהַכּוֹפְרִים בִּתְחָיַת הַמֵּתִים, וְהַכּוֹפְרִים בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל, וְהַמְּשֻׁמָּדִים, וּמַחְטִיאֵי הָרַבִּים, וְהַפּוֹרְשִׁים מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּיָד רָמָה בְּפַרְהֶסְיָה כִּיהוֹיָקִים, וְהַמּוֹסְרִים, וּמַטִּילֵי אֵימָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְשׁוֹפְכֵי דָּמִים, וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, וְהַמּוֹשֵׁךְ עָרְלָתוֹ.
טו [ז] חֲמִשָּׁה הֶן הַנִּקְרָאִין מִינִים: הָאוֹמֵר שְׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ, וְאֵין לָעוֹלָם מַנְהִיג; וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַנְהִיג, אֲבָל הֶם שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר; וְהָאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבּוֹן אֶחָד, אֵלָא שְׁהוּא גּוּף וּבַעַל תְּמוּנָה; וְכֵן הָאוֹמֵר שְׁאֵינוּ לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן וְצוּר לַכֹּל; וְכֵן הָעוֹבֵד אֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ, כְּדֵי לִהְיוֹת מֵלִיץ בֵּינוֹ וּבֵין רִבּוֹן הָעוֹלָמִים. כָּל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה אֵלּוּ מִין.
טז [ח] שְׁלוֹשָׁה הֶן הַנִּקְרָאִין אֲפֵיקוֹרוֹסִים: הָאוֹמֵר שְׁאֵין שָׁם נְבוּאָה כְּלָל, וְאֵין שָׁם מַדָּע שֶׁמַּגִּיעַ מֵהַבּוֹרֵא לְלֵב בְּנֵי הָאָדָם; וְהַמַּכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ; וְהָאוֹמֵר שְׁאֵין הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם. כָּל אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה אֵלּוּ אֲפֵיקוֹרוֹס.
יז שְׁלוֹשָׁה הֶן הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה: הָאוֹמֵר שְׁאֵין הַתּוֹרָה מֵעִם ה', אַפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד, אַפִלּוּ תֵּבָה אַחַת--אִם אָמַר מֹשֶׁה אֲמָרוֹ מִפִּי עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה כּוֹפֵר בַּתּוֹרָה; וְכֵן הַכּוֹפֵר בְּפֵרוּשָׁהּ, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהִכְחִישׁ מַגִּידֶיהָ, כְּגוֹן צַדּוּק וּבַיְתּוֹס; וְהָאוֹמֵר שֶׁהַבּוֹרֵא הִחְלִיף מִצְוָה זוֹ בְּמִצְוָה אַחֶרֶת, וּכְבָר בָּטְלָה תּוֹרָה זוֹ, אַף עַל פִּי שְׁהִיא הָיְתָה מֵעִם ה', כְּגוֹן הַנּוֹצְרִיִּים וְהַהַגְרִיִּים. כָּל אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה אֵלּוּ כּוֹפֵר בַּתּוֹרָה.
יח [ט] שְׁנַיִם הֶן הַמְּשֻׁמָּדִים: הַמְּשֻׁמָּד לַעֲבֵרָה אַחַת, וְהַמְּשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. הַמְּשֻׁמָּד לַעֲבֵרָה אַחַת--זֶה שֶׁהִחְזִיק עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ עֲבֵרָה בְּזָדוֹן וְנִתְפַּרְסַם בָּהּ וְהֻרְגַּל, אַפִלּוּ הָיְתָה מִן הַקַּלּוֹת, כְּגוֹן שֶׁהֻחְזַק תָּמִיד לִלְבֹּשׁ שַׁעַטְנֵז אוֹ לְהַקִּיף פֵּאָה, וְנִמְצָא כְּאִלּוּ בָּטְלָה מִצְוָה זוֹ מִן הָעוֹלָם אֶצְלוֹ--הֲרֵי זֶה מְשֻׁמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר: וְהוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה לְהַכְעִיס. וְהַמְּשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה, כְּגוֹן הַחוֹזֵר לְדָתֵי הַגּוֹיִים בְּשָׁעָה שֶׁגּוֹזְרִין שְׁמָד וְיִדָּבֵק בָּהֶן, וְיֹאמַר וּמַה בֶּצַע לִי לְהִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל שְׁהֶן שְׁפָלִים וְנִרְדָּפִים, טוֹב לוֹ שֶׁיִּדָּבֵק בְּאֵלּוּ שֶׁיָּדָן תַּקִּיפָה--הֲרֵי זֶה מְשֻׁמָּד לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
