כאשר מנסים לדמיין את ז'אן דארק יהודייה, צביה לובטקין עולה ישר בראש, שכן אשה שהייתה מראשי המנהיגים במרד גטו ורשה, לחמה בחירוף נפש, והצליחה להמלט לחופש, מעורר התפעלות בלב כל אדם. היום אעסוק בדמותה של צביה לובטקין.
צביה לובטקין נולדה בשנת 1914 בביטן שליד העיר סלונים שבפולין.
חניכת בית הספר העברי היתה, וחברה בהסתדרות הנוער "פרייהייט" מאז גיל 16. היא יצאה להכשרה ואף השתתפה בסמינריון של תנועת "החלוץ".
לאחר הסמינריון נבחרה למזכירות הקיבוץ והתבלטה כטיפוס תקיף. תמיד התעקשה לעסוק דווקא במלאכות הקשות. עם זאת, היתה צנועה ונחבאת אל הכלים, ואת עבודתה הקשה עשתה הרחק מעין רואים.
בתחילת מלחמת העולם השנייה עברה לביאליסטוק, הכבושה בידי הצבא האדום, אך התנדבה לחזור לשטח הכיבוש הגרמני (אף על פי שהיתה לה הזכות והאפשרות לעלות לארץ ישראל).
לובטקין הייתה פעילה בחיים הציבוריים בגטו ורשה כמנהיגת תנועת הנוער. היא השקיעה עצמה בפעילות ציבורית. כמו כן, דאגה להקמתו של קיבוץ (קיבוץ בורוכוב) בגיטו לודז', אשר היה למרכז לאספקת מזון לגיטו כולו. וכן קיימה פעילויות בקרב בני הנוער בגיטו, קישרה בין התאים השונים של תנועת "החלוץ" ולכדה אותו לתנועה מאורגנת.
כחלק ממפקדת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), יחד עם יצחק צוקרמן, מרדכי אנילביץ', ומארק אדלמן אשר, לחמה כנגד הנאצים במהלך מרד גטו ורשה. השתתפה באופן פעיל במרד. לאחר חיסול הבונקר של אנילביץ' ברחוב מילא 18 יצאו שרידי הלוחמים, בהנהגתה, דרך תעלת ביוב מחוץ לגטו.
הייתה פעילה עם ניצולי המחתרת במרד ורשה הפולני, כנגד הכיבוש הנאצי. הייתה פעילה בתנועת "הבריחה" להגירת יהודים ממזרח למערב אירופה ומשם - לארץ ישראל.
נישאה ליצחק צוקרמן, גם הוא ממנהיגי אי"ל.
בשנת 1946 עלתה ארצה עם בעלה והייתה פעילה בשימור מורשת הגבורה של הארגון. נמנתה עם מקימי קיבוץ לוחמי הגיטאות ובית לוחמי הגטאות בקיבוץ. העידה בפורומים שונים על המחתרת והמרד, כולל במשפט אייכמן.
ספרה המפורסם "בימי כליון ומרד" הפך להיות, מאבני הפינה של ספרות ניצולי השואה.
מאוד מומלץ!
צביה לובטקין, ממנהיגות מרד גטו ורשה
צביה לובטקין במשפט אייכמן
בברכה ערן.
נ.ב: נכדתה, רוני, היא האישה הראשונה שסיימה את קורס הטיס של חיל האוויר הישראלי במגמת קרב.
