מבין ניצולי שהשואה, ניצב ובולט אדם, שעבר את שבע מדורי גיהנום באושוויץ, הצליח בניסי ניסים לשרוד, ולכתוב את אחד מספרי העדות החשובים ביותר שנכתבו אי פעם על השואה. היום אעסוק בדמותו של פרימו לוי.
פרימו לוי נולד בטורינו שבאיטליה בשנת 1919 למשפחה יהודית.
לאחר שסיים את לימודי החובה, החל בלימודי כימיה באוניברסיטת טורינו. הממשלה האיטלקית הפשיסטית החלה באותן שנים בחקיקת חוקים גזעניים, מה שהקשה על לוי להגיש את עבודת הגמר שלו, בשל היותו יהודי. אף על פי כן הצליח לוי להגיש את עבודת הגמר, וסיים את לימודיו באוניברסיטה בהצטיינות. בתעודת הגמר, שקיבל בשנת 1941, צוין כי הוא "מן הגזע היהודי". אותם חוקי גזע מנעו מבעדו למצוא עבודה שתהלום את השכלתו עם תום לימודיו.
בשנת 1943, ניסה לוי להצטרף אל תנועת המחתרת האיטלקית "צדק וחרות". הוא וחבריו נתפסו במהירות ולוי נשלח למחנה ריכוז. בשנת 1944 נשלח, יחד עם שאר עצירי המחנה לאושוויץ. לוי שהה שם במשך 11 חודשים בטרם שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום. מקרב 650 יהודים איטלקים שהיו במשלוח שלו
, לוי היה אחד מ־20 ששרדו את אושוויץ. לוי החל לכתוב על חוויותיו במחנה ועל חזרתו לאיטליה בספריו "
הזהו אדם?" המתאר את שנותיו באושווויץ ו"ההפוגה", שפורסם 16 שנים לאחר פרסום הספר הראשון ומתאר את קורות השיבה הביתה. ספרו השלישי בטרילוגיה "
השוקעים והניצולים" פורסם שנה לפני מותו ובו לוי מתאר את המאבק בתעתועי הזיכרון ובוחן ממרחק הזמן את חווית ההשפלה והדיכוי.
בשנת 1987 נפל לוי אל מותו בבנין מגוריו בנסיבות מסתוריות. אלי ויזל אמר באותו הזמן ש"פרימו לוי מת באשווייץ, רק 40 שנה מאוחר יותר".
בשנים האחרונות ספריו של פרימו לוי תופסים תאוצה בקרב "חסידי" ספרות השואה, רבים מעדיפים את תיאוריו של לוי על פני ספריו של ק.צטניק.
ואני אומר: "גם מזה וגם מזה אל תנח ידך", קראתי גם ק.צטניק, וגם "הזהו אדם?" של פרימו לוי, והם בבחינת : "טובים השניים מן האחד"!
בהקדמה של ספרו "הזהו אדם", מובא "שיר" שהוא חיבר שבו הוא מזהיר את בני-האדם לא לשכוח את השואה מרוב טוב:הזהו אדם?
אתם היושבים באין מחריד
במִשכנות מבטחים;
אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד
בשובכם הביתה עם דמדומים:
התבוננו וראו הזהו אדם
העובד בביצה הקרה;
הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם
למען פת-לחם זעירה.
שבעבור "כן" או "לא" לבן-מוות היה.
התבוננו וראו האם אִשה היא זאת.
בת בלי שֵם ובלא שיער;
שלא נותר בה עוד כוח לזכור,
שעיניה ריקות וצונן חיקה
כצפרדע ביום חורף וכפור.
הרהרו וזִכרו כי כל זאת אירע
והיו הדברים האלה:
אשר אנוכי מצווכם
לחקוק בלבבכם.
ושיננתם אותם לבניכם
בשבתכם בבית בלכתכם בדרך,
בשכבכם ובקומכם.
והיה כי תדוֹמוּ - יאבדו בתיכם
ויך בכם החולי מכף רגל עד קדקוד.
ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד.
תמונתו של פרימו לוי.
כריכת ספרו המופרסם של פרימו לוי
ופה קישור לפרקים ראשונים מתוך הספר "הזהו אדם?":
http://www.am-oved.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=15479&BSP=15463לדעתי ספר חובה לקריאה!בברכה ערן...
