בהחלט הרג של ילדים בטעות הוא לא רצח וכך גם ילד שמשמש מגן לפעיל טרור...
אבל אתה לא יכול להגיד שהאיסלאם הוא עמלק החדש.
אין עמלק החדש וכדי לזהות עמלקי צריך נביא, אתה גם לא יכול להגיד שמצוות חיסול כל שבע עמי הארץ היא עליהם כי הם לא מעמי הארץ, הם העם הערבי.
חוץ מזה שלא כל הדת האיסלאמית מטיפה לרצח יהודים, זה רק פירוש מסויים.
תן לי להזכיר לך את תור הזהב של האימפריה האיסלאמית, האימפריה החזקה בעולם באותה תקופה, אימפריה דתית ככל האימפריות באותה תקופה, והם בכל זאת לא הפעילו עלינו שום אינקוויזיציה כמו הנוצרים וההינו נחשבים אצלם כאחד האדם.
בס"ד
"תור הזהב..." המיתוס של אנדלוסיה, "איסלם מתון"... ההישגים באותה תקופה במתמטיקה, אסטרונומיה, ארכיטקטורה ואמנות נזקפו לזכותם של דהימים לא-מוסלמים שחיו תחת השלטון המוסלמי. המוסלמים יישמו את החוקים הנאציים שלהם לגבי הדהימים כמו תמיד. קרא מקורות מהימנים, לא זבל שמאלני מסולף. קרא את מה שהרמב"ם כתב על הישמעאלים יש"ו.
לגבי הסטטוס של "עמלק": אין ולו פוסק אחד שאינו מסכים עם הקביעה שהתווית של "עמלק" תקפה לגבי כל עם שמאיים בהשמדה על עם ישראל. "עמלק" תקף לגבי עמים מסויימים בתקופות מסויימות. הגרמנים הנאצים יש"ו היו עמלק במלחמת העולם השניה, אך כעת הם לא עמלק.
האיסלם מציב בפני הדהימי היהודי או הנוצרי שלוש אפשרויות: (א) להמיר דתו לאיסלם; (ב) להישאר יהודי או נוצרי, אך לסבול מאפליה, השפלה וסטטוס של אזרח סוג ב'; (ג) מוות. מה שמפריע לי זה לא שהידיעות שלך בהיסטוריה, בהלכה היהודית, ובאיסלם אפסיות, אלא שלא טרחת לקרוא את כל המאמרים המחכימים של חיים, האלקשי, נץ וגאה בזה, וערן. הייתי ממליץ לך להכניס פה ושם את המלה "לדעתי" וסימני שאלה, להתווכח פחות, ולקרוא וללמוד יותר.
להשכלתך, להלן ההלכה לגבי "עמלק":
"זכור את אשר עשה לך עמלק"(פרשת תצוה, "זכור", שנת תשס"ז)
נכתב ע"י הרב משה צוריאל
במפטיר לפרשתנו אנו קוראים "והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. לא תשכח" (דברים כה, יט).
חידושי תורה רבים נכתבו על עצם הקריאה הזאת. אם היא דאורייתא או לא? אם הנשים חייבות לשמוע קריאה זו לא? אם אדם מעדות המזרח יוצא ידי חובתו בשמיעת קריאה מתוך ספר הנכתב בכתב אשכנזי, או מפי קריין הקורא האותיות בהברה אשכנזית? [וכן להיפך]. האם המלה "זכר" יש לנקדה צירי סגול, או פעמיים סגול? האם אדם שלא שמע את הקריאה בשבת זו יצא ידי חובתו כשישמע קריאת המגילה ביום פורים עצמו? ועוד שאלות הלכתיות מובהקות. אבל אין הרבה הדנים על עצם הביצוע למעשה, מי הם זרע עמלק שנצטוינו למחות את זכרונם מהעולם, כלומר להרוג אותם? זאת אומרת עוסקים אנו הרבה בטכס הקריאה כשלעצמה, ולא בגוף המצוה כמו שהיא. כיצד נזהה מי הוא ואיזה הוא שנכנה אותו "עמלק"?
ענה על כך הגאון הרב יוסף דב סולובייציק כי כל אומה המציקה באופן שיטתי לישראל, הרי היא מזרע עמלק. כך לשונו: "ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל. מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית, אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל. הם שואפים להשמיד את הישוב מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור עד שה. באחת האסיפות של "המזרחי" [בארה"ב] אמרתי בשם אבא מרי [הרב משה] ז"ל כי פרשת 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור' אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצוה לגזע מסוים; אלא כוללת חובת ההתקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דגלה 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד' (תהלים פג, ה) היא הופכת [להיות] עמלק" ("איש האמונה", הוצ' מוסד הרב קוק, תשמ"א, עמ' 101).
[ב] רעיון זה הובע גם ע"י הגאון האדיר המלבי"ם (על שמות יז, יד) "ורמז גם כן שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם, וצוררי ה' ומכחישי שמו, שכולם [הם] שורש פורה ראש ולענה מעמלק, ובאחרית הימים ישמידם מתחת שמי ה'".
[ג] שמא לכך נתכוון גם רבי שמשון רפאל הירש: "ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הממלכות הממשיכים במורשת העמלקיות, והנם צאצאי עמלק ברוחם ובאופיים" ("במעגלי שנה", הוצ' נצח, שנת תשכ"ו, עמ' קפט).
[ד] כבר לפני ארבע מאות שנה, הכריז כך ר' אלעזר אזקרי, מחבר "ספר חרדים", בפרקו על ארץ ישראל (עמ' 183): "וכי היכי דבביאה ראשונה [בצאת ישראל ממצרים] בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבוא לארץ ישראל, עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד. ירא ה' וישפוט" עכ"ל. כלומר גם אז בימיו היו ערבים פושעים הפוגעים ביהודים המבקשים להתיישב בארצם. ולפי קביעתו הם הם זרע עמלק.
[ה] עוד לפניו אמר כך מהר"ל. כאשר נצבת בפנינו השאלה, אם היה מותר ע"פ תורה להרוג כל בני משפחותיהם של ציבורו של המן הרשע? וכלום מותר להרוג גם נשים וטף? ורשות המלך היתה "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם, טף ונשים ושללם לבוז" (אסתר ח, יא). והנה כמו שהיהודים לא מלאו אחרי דברי אחשורוש "ובביזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט, י) כך היתה ברשותם להמנע מלהרוג נשים וטף. ולמה הרגו נפשות (לפי סגנון לשון בני זמננו) שהם "חפים מפשע"? ועוד יש לשאול, כיון שכבר נהרג המן, וכבר סר פחד גזירת ההשמדה, למה להם להרוג שבעים וחמשה אלף איש? עונה על כך מהר"ל: "ולא תאמר לא היה צורך כי אם להשיב הספרים ולא יהרגו בשונאיהם. מה שיהרגו בשונאיהם, למה להם זה? אלא 'ולהקהל ולעמוד על נפשם'. לומר כי זה שהם יהרגו את אויביהם, נקרא זה לעמוד על נפשם וכו'. כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים, אם יש שונא להם כמו שהם אלה, [מתברר] שהם מזרע עמלק האגגי כאשר הוא צורר לישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל". ("אור חדש", עמ' רא). הרי נתן לנו מהר"ל סימן היכר כיצד לזהותם.
[ו] וכן כתב אדמו"ר ר' צבי אלימלך, מחבר "בני יששכר": "ואמרו בזוהר כי כל היועצים עצות [רעות] וכל המעיקים לישראל בגלות הארוך של אדום ובכל המלכיות, הם מסטרא דעמלק" (חדש אדר, הערה שבסוף מאמר ג').
[ז] וכן כתב הרב דוד כהן ("הנזיר") תלמיד מובהק להראי"ה זצ"ל, בחוברתו "מגילות מלחמה ושלום", עמ' יט.
האם יש להסבר הנ"ל אסמכתא הלכתית? לכאורה כיון שאין אנו יודעים מי הוא "עמלק" כבר אין בידינו לקיים מצוה זו? ענה על כך הרב משה אביו של הגרי"ד סולובייציק, שזה כמעט מפורש ברמב"ם. וכך לשון הגרי"ד (הערת הגרי"ד, "איש האמונה", דף 102)
המביא דבריו:
"בנוגע לשבעה עמים כותב הרמב"ם בפרק חמישי של הלכות מלכים (ה"ד) כדברים האלה: "מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר 'החרם תחרימם'. וכל שבא לידו אחד מהם ולא הרגו, עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחיה כל נשמה'. וכבר אבד זכרם". [עכ"ל רמב"ם] אולם ראה זה פלא, בנוגע למצוות מחית עמלק לא הוסיף הרמב"ם את שלש המלות 'וכבר אבד זכרם'. זוהי לשונו של הרמב"ם (פרק חמישי, ה"ה): 'וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר 'תמחה את זכר עמלק'. ומצוה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק' עכ"ל רמב"ם. מתוך דבריו נראה כי עדיין עמלק קיים בעולם [כי לא סיים "וכבר אבד זכרם" כמו שכתב אצל ז' אומות].
ודאי הרמב"ם כתב דבריו בדייקנות. אם היה סבור כי גם עמלק אינו מזוהה בימינו, היה צריך לסיים באותן מלים "וכבר אבד זכרם" בסוף הלכה ה', ולא בסוף הלכה ד', והיה כולל בכך גם ז' אומות וגם את עמלק. וזאת במיוחד כאשר מובא במשנה (ידים, פ"ד מ"ד) שסנחריב כבר בא ובלבל את כל האומות. אלא ברור כי "עמלק" אינו בכלל דבריו, כי אותו אפשר לזהות על פי מעשיו גם אחרי בלבול האומות. כל מי שמתנכל לישראל כעם, בכל מקום שהם אפילו מחוץ לטריטוריה של מדינת ישראל, וכמעשיהם של הערבים הטרוריסטים בימינו, הרי זה הוכיח על עצמו שהוא מגזע עמלק. יש לנו להתאזר עוז במלחמתנו נגד כוחות הרע וההשחתה שבעולמנו, וככל דברי הראי"ה קוק ("מאמרי הראי"ה", עמ' 508). והעוצר את חיילי ישראל מקיום מצוותם, לנהוג "במלחמה כמו במלחמה", הרי הוא חוזר על חטאו של שאול המלך שריחם על אגג. אמרו עליו במדרש: "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן" (קוהלת רבה ז, לו). רואים אנו זאת בהתנהגותם של אנשי המשטרה והפרקליטות, מה בין יחסם לפורעים ערבים, לבין יחסם למפגינים אוהבי ארץ ישראל.
