אם מותר לי לציין לא נראה לי שיש כזה דבר "מזל" יש לנו רק גורל!
מתוך:
http://www.mechon-mamre.org/i/aboutdrk.htmאזהרהיש דברים קשים מאוד לאומרם ולשומעם מכאן עד שלוש הכוכבייות (* * *) שבהמשך,
ברוח "אם ישמעו, ואם יחדלו" (ראה יחזקאל ב,ה; ב,ז; ג,יא).
מי שאינו מסוגל לשמוע דברי ביקורת קשים עלינו כשומרי מצוות, כדאי לו לדלג מהר קדימה לשלוש הכוכבייות הבאות.
הצרות הגדולות הפוקדות את עמנו, הן בגלל עוזבנו אנו "שומרי המצוות" ואבותינו את תורת ה', ולא רק בגלל רשעת הגויים.
הרמב"ם אומר בהלכות תענייות פרק א:
[א] מצות עשה מן התורה,
לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור,
שנאמר "על הצר הצורר אתכם--והרעותם, בחצוצרות" (במדבר י,ט)-
-כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו.
[ב] ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו,
יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן--ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם,
וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
[ג] אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו,
וצרה זו נקרוא נקרית--הרי זו דרך אכזרייות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים,
ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח),
כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו--אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי.והרמב"ם אומר במאמר תחיית המתים: אמרו "אין מזל לישראל" [בבלי שבת קנו,א],
כלומר שאושרם ורעתם אינם בסיבה טבעית ולא כפי נוהג המציאות,
אלא תלויים במשמעת ובמרי; וזה אות גדול מכל אות.
וכבר ביארו כי זה ביחס לכלל וביחס לכל פרט ופרט, כפי שנראה לי מאותו המעשה [שם בבבלי];
והוא מתאים לאומרו "ובזרעך עד-עולם" (דברים כח,מו),
ומן המאמר המפורסם באומה "ראה אדם ייסורין באין עליו, יפשפש במעשיו" [בבלי ברכות ה,א].
ועניין זה עצמו הוא המכוון באומרו בבחירת האומה "אשר חלק ה' אלוהיך, אותם . . . ואתכם לקח ה'" (דברים ד,יט-כ);
כלומר מצביהם אינם נוהגים כמצבי שאר העמים, אלא נתייחדו במופת הגדול הזה,
שיהיו מעשיהם לעולם קשורים בתקינות מצביהם או בהפסדם.
["מאמר תחיית המתים" באיגרות הרמב"ם מהדורת הרב קאפח בהוצאת מוסד הרב קוק, עמודים צז-צח]בקיצור, הבטיח ה' לנו כי ייטיב לנו אם נשמע לו, וירע לנו אם לא נשמע לו.
הדבר היה צריך להיות פשוט לכול, שהרי פעמיים בכל יום אנו קוראים על זה בפרשת "והיה אם שמוע" בקרית שמע,
ופעמיים בכל שנה בהרחבה בפרשייות הברכות והקללות בספר ויקרא (ויקרא כו,ג-מו) ובספר דברים (דברים כח,א-סט).
אבל למרות זאת, חוץ מיחידים בודדים לא שמים לב לדבר.
עברנו שואה נוראה בדור הקודם, ורבים חוששים לשואה הבאה עלינו בקרוב.
היכן הם גדולי הדור שיאמרו לנו שחטאנו, אנחנו ואבותינו, וחייבים אנחנו לשוב לתורת האמת,
ולעזוב דרכינו הרעות שהביאו עלינו אסונות, ומבטיחות להביא עלינו עוד אסונות עד תשובתנו?
במקום זה, אומרים שאי אפשר להבין את השואה שהייתה, ואסור להרהר; ויהיה בסדר, בעזרת ה'.
כלומר, השואה קרי היא; והכול קרי! כאילו ה' לא פירש לנו בתורתו, מה יעשה לנו אם לא נשמור את תורתו.
כשאנו רואים שבא עלינו מה שה' הזהיר אותנו שיעשה לנו,
אם לא נשמור את תורתו--חזקה עלינו שאנו חטאנו ופשענו, והגויים המכים אותנו הם שליחי ה'.
אחרי שה' עשה לנו כאזהרתו בפרשייות הברכות והקללות באותות ומופתים כה ברורים,
עדיין יש האומרים שה' שתק בשואה ואין לנו מושג למה קרה מה שקרה
(יש שמאשימים את המשכילים והחילוניים באירופה, ואומרים שציבור שומרי המצוות היה בסדר; אבל איך נסביר מותם של אלפי בני ישיבות וחרדים אחרים?).
בשואה ה' לא שתק, אלא זעק כביכול: לא כך עובדים אותי, אלא כמו שאמרתי לכם!!!
ה"סוד" (הגלוי לכל עין פיקחת) הוא, שההתאמה בין התנהגות "שומרי המצוות" שבינינו ופשט דין הספרות התלמודית, אינה התאמה מובהקת;
אומנם חפיפה מסויימת יש, אבל הפרשים גדולים יש בכל תחום, גם לקולה וגם לחומרה.
לפעמים הקשר בין התנהגותנו לבין הכתובים לא ברור, אלא לעיני הדרשן המוכשר בלבד.
צריך לומר מראש שפשוטי העם שוגגים ללא ספק; אבל מוריהם אינם שוגגים.
ואם תאמר שוגגים גם הם--הרי שגגת תלמוד עולה זדון, כמו שרואים במשנה [אבות ד,יג].
למשל, אוכלים בשר שנשחט בסכינים בלתי בדוקות כדין,
כאילו אין צורך לבדוק את הסכין גם על הבשר וגם על הציפורן, אלא על הציפורן בלבד (לקולה);
ואוכלים אותו כבשר חלק וכשר למהדרין מן המהדרין, מרוב בדיקות בגופות הבהמות, בדיקות שלא נדרשו בתלמוד (לחומרה).
מברכים ברכות לבטלה בסיטונות, כאילו שום ברכה שנהגו לברך דורות לא תיחשב כברכה לבטלה (לקולה);
ונמנעים מלברך ברכות שצריך לברך אותן לפי התלמוד (לחומרה?; אוליי אף זה חומרה שמביאה לידי קולה).
ומטלטלים ברשות הרבים בשבת, כאילו אין בכלל רשות הרבים (לקולה)
[זאת בעיה כבר מימי קדם; ראה ירמיהו יז,כב ונחמיה י,לב ושם יג,טו, וגזירת חז"ל לאסור תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת שמא יטלטלו שופר ברשות הרבים (מצות עשה של תורה בוטלה בגלל דבר שאינו מצוי?!), ועוד גזירות דומות];
ונמנעים מלעשות תה בכלי שני בשבת, ואף בכלי שלישי (לחומרה). ויש עוד כהנה וכהנה!
וכל זה בניגוד לפשט התלמוד, בניגוד לפשט משנה תורה, ואף בניגוד לפשט שולחן ערוך
(מסגרת הפסיקה האמורה לשמש את האחרונים בפוסקם הלכה למעשה).
וחשוב מאוד להבין: על פי רוב, מצאנו ששולחן ערוך קרוב הרבה יותר לתלמוד ולמשנה תורה,
מאשר לאחרונים ולמנהגי רוב ציבור "שומרי המצוות" בימינו.
אם אפשר להסביר את החומרות, מבחינת כל המחמיר על עצמו תבוא עליו הברכה
(דבר שלא נכון לדעת הרמב"ם [ראה, למשל, הלכות דעות ג,ב-ג [א]]),
אי אפשר להסביר קולות באיסורי תורה חמורים.
מתרצים האחרונים שההלכה חיה והולכת ומתפתחת, ושאין פוסקים מן התלמוד.
אין זה המקום להאריך ברשימות של עבירות שמקובלות כמצוות (יכולנו להכפיל את אורך המאמר הזה ברשימות כאלו);
מי שפתוח לאמת, אינו צריך עוד תיאור סיבות מצבנו.
אם אין בשיטה המקובלת על גדולי ישראל בימינו הסבר משכנע לשואה ולמצבנו, אין פלא;
לרמב"ם יש הסבר משכנע במילה אחת, "פשענו".
במשנה תורה, יש עשרה פרקים בהלכות תשובה; ובשולחן ערוך, אין כלום.
הרמב"ם רואה את בעית המשמעת והמרי כעניין מרכזי בתורה,
כמו ה' בתורתו ונביאיו בנ"ך והתנאים והאמוראים בספרות התלמודית;
והגדולים בימינו, מה איתם?
האפשר לה' לומר לנו בדרך יותר ברורה מן השואה וממצבנו היום,
שהוא אינו רוצה ב"עבודת ה'" המקובלת עלינו?
הלוא דיי לנו כבר מן המרי הזה?
הלוא ברור שיותר מאשר עלינו להחזיר את החילוניים לדרכנו, עלינו קודם כול לחזור בעצמנו לדרכי ה'?
