בס"ד
כדי שלא יוצאו דברים מהקשרם, הרשו לי לצטט מתוך פרוש המכבי:
כך אמרו חז"ל (סנהדרין נח: ) : "גוי שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר: 'ויפן כה וכה... ויך את המצרי'. וא"ר חנינא: הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר (משלי כ:כה): 'מוקש אדם ילע קדש'". ופירש רש"י: "הנוקש את האדם, היינו ישראל שקרויין אדם, דכתיב (יחזקאל לד:לא): 'ואתן צאני, צאן מרעיתי, אדם אתם', אתם קרויין אדם ואין גוים קרויין אדם (יבמות סא.)".
הכוונה היא, שהקב"ה השכין את שמו על ישראל, ונתן בהם את הקדושה של אדם, של התרוממות, כמו שאמר דוד (תהלים ח:ה-ו): "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלקים...". כלומר, הקב"ה ברא את האדם שיגיע עד ל"מעט מעלקים", ורק יהודי יכול להגיע לדרגת האדם הזה, כי רק לו ניתנו הקדושה האלוקית והתורה, שיוכל להגיע דרכן להתרוממות. ויש קצת ראיה לזה, ממה שבפסוק שלנו נקראו גם המצרי וגם העברי "איש", אלא שהעברי נקרא "איש מאחיו". כלומר, ודאי שכל אנוש נקרא "איש", אבל יש "איש מאחיו", דהיינו ישראלי שהוא יותר קרוב אליו. רק איש מישראל הוא בגדר ה"אדם" שחשב הקב"ה ליצור בבראשית העולם, ולכן היום אין גוי יכול להגיע לדרגת "אדם" אלא לדרגת "אנוש". הרי אנוש חי אחרי שאדם גורש מגן עדן, ובזמנו "טעו בני אדם טעות גדולה... ואנוש עצמו מן הטועים היה" (רמב"ם, הלכות ע"ז א:א), והטעות היתה, שחשבו שמכיון שהשמש והירח משמשים את ה', ראוי לעבוד גם אותם. ומאז, כל גוי נקרא "אנוש" או סתם "איש", שפירושו אנוש שנמצא וקיים (מלשון "יש"). אבל ה"איש" שמגיע לדרגת "אדם", הוא רק איש מישראל, "מאחיו". ונ"ל שמשום כך קורא הקב"ה ליחזקאל "בן אדם", להבליט בפני יהודי הגולה את ההבדל: אתם אדם ולא הגוים. ומשום כך קודם יהודי לגוי בצדקה ובגמ"ח ובעזרה.
ולכן גוי שמכה יהודי "כאילו סוטר לועו של שכינה" - כי הוא מכה בקדושה ובשכינה שבו. ועוד, כמו שאמרנו הרבה פעמים, חילול ישראל הוא חילול השם, ולכן גוי שאינו מפחד מיהודי ומבזה אותו במכה, הוא מחרף גם את ה'.
...
אין היהודי דומה לגוי, וכל פעם שכתוב "אח" או "רע", מדובר ביהודי. ואע"פ שיש להתנהג עם כל אדם ביושר, מ"מ יש התחייבות כלפי יהודי יותר מאשר כלפי גוי, משום שהיהודים הם כולם חלק מהעם הנבחר והקדוש. ומשום כך כתבה התורה (דברים כג:כ-כא): "לא תשיך לאחיך נשך... לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך", ופירש הרמב"ן: "שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגניבה, כמו שאמרו: 'גזל גוי אסור' (ב"ק קיג: ) , אבל הרבית שהוא [טובה לגוי ולא עוול, שהרי הוא מקבל כסף שהוא צריך, ובכן] נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר [לקחת או לתת ליהודי] אלא מצד האחוה והחסד, כמו שציווה 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט:יח)...". דבר גדול, כלל גדול למדנו כאן: שלעשות עוול לגוי אסור, אבל לא נצטווינו לעשות איתו חסד ורחמים ואהבה; מה שאין כל ליהודי שהוא "מאחיו" - אין גבול לחסד שציוונו ה' לעשות איתו.
כל מה שכתוב בתלמוד משתלב בתמונה הגדולה שמתוארת בצורה מתומצתת בציטוט שהבאתי למעלה של גדול דורינו, הקדוש הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד זיע"א. נראה לי שההיקש שגויים מסויימים הם כמו חמורים נובע מסיפור העקידה, "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם". אמרו על כך חז"ל: מה ראה? ראה ענן קשור בהר. אמר: דומה שאותו מקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני - שם. אמר ליצחק: רואה את מה שאני רואה? אמר לו: הין! אמר לשני נעריו: רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו: לאו! אמר: הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים - "שבו לכם פה עם החמור". (מדרש רבה, פרשה נ"ו). כמובן, ישנו גם הסיפור של פרשת בלק בה מתואר בלעם בן בעור, נביא גוי, שרכב על אתונו ולא ראה את מלאך ה' מתייצב בדרך לעומת בלעם, ואילו האתון ראה ורבץ תחת בלעם. בלעם היכה את האתון, והאתון בדרך פלא פתחה פיה והחלה להתווכח עימו. האתון ראתה את מה שנביא הגוים לא ראה. בכל מקרה, אני מבטיח לך שהגוים הנוצרים האוונגליסטים שעשו חסד עם חיים בן-פסח כשהיה אסור בכלא האמריקאי (ללא כל כוונות מסיונריות), ושלומדים תנ"ך כל יום (למרות שהם לא מחוייבים לכך עפ"י הברית ה"חדשה"), ושמתפללים כל יום לשלום ירושלים ולשלומם של ישראל, הם כלל וכלל לא חמורים, ואילו חז"ל היו חיים כיום ורואים איך מתלבשים, מתנהגים ומדברים הערב רב השמאלנים, הבוגדים והמוסרים, שונאי ישראל, שטופי זימה וניאוף, אויבי ה', חז"ל היו קוראים ליהודונים האלה חמורים.
