יש חוקרים המרחיקים לכת ואינם רואים בכל ספרות החדית' אפילו גרעין מהימן קטן אשר באמת נמסר מפי הנביא או אודותיו על ידי עדי ראיה ושמיעה. אולם ספק אם מותר להרחיק לכת עד כדי כך. יש להניח, שגרעין מסויים של ספרות החדית' הוא אותנטי וסביבו צמחו מסורות רבות אחרות, אשר רק עבודת מחקר וביקורת יסודית תוכל להפריד ביניהן ולהעמיד את האיסלאם על בסיסו ההיסטורי.
בעבודה זו החלו למעשה חכמי האסלאם כבר בתקופה קדומה מאוד. כל חדית' בנוי משני חלקים:
א. "אִסנַאד" - שושלת המוסרים אותו מדור לדור
ב. "מַתן" - שהוא הטקסט, תוכן החדית'
חכמי האסלאם החליטו להעביר את שבט ביקורתם על האסנאד בלבד ואילו במתן לא העזו לגעת, שהרי הנביא יכול לומר כל דבר מראש, לקבל כל תנועה או להביע כל דעה. הם פיתחו מדע אשר קרעו לו "עִלֵם אלחדית'" (מדע החדית') ובו תפסו חלק ניכר "עִלֵם אלרִגַ'אל" (מדע האנשים) ו"אלגַ'רח ואלתַּעדיל" (הטלת פגם והכרזה על יושרו). על סמך כל זה חילקו את החדית' לסוגים רבים בשלוש קטגוריות:
א. צחיח = נכון, בריא, מהימן
ב. חסן = טוב/יפה - מהימן למדי
ג. דעיף = חולה, חלש - לא כדי להסתמך עליו
בנוסף לחדית' הרגיל, שהוזכר עד עתה (החדית' הנבוי), קיים גם "אל חדית' אלקֻדְסִי". חדית'ים אלו מכילים מסורות שנמסרו מפי אללה ונגלו לנביא בחלומו, בעת המִעראג' או במקרים מיוחדים אחרים. מספר המסורות מסוג זה אינו רב
ההלכה
תפקיד חשוב ביותר בהתפתחות החדית' מלאה ההלכה, ומסורות הנוגעות לשאלות הלכתיות הן כנראה הגרעין הקדום והמהימן ביותר של החדית'. תופעה אופיינית היא, שההלכה באסלאם התפתחה לפני התיאולוגיה והגיעה לדרגת התפתחות גבוהה ממנה. ההלכה המוסלמית צמחה בעיקר מתוך צורך פנימי. הקוראן לא סיפק את התשובות לכל השאלות שנתעוררו עם הכיבושים ועם התפתחות עדת המאמינים הקטנה באל מדינה לאימפריה רחבת ממדים ורבת אוכלוסין. אפילו נקודות יסודות כמספר תפילות החובה ביום או חמשת עיקרי האסלאם לא היו קבועים וברורים מן הקוראן, והיה הכרח לחזור ולחפש את דברי הנביא, אשר יוכלו להדריך את עדתו בתנאים חדשים.
כך צמח מדע חדש, אשר בתחילתו היה חלק בלתי נפרד מן החדית', הוא מדע "אלְפִקָה" - מדע ההלכה המוסלמית. המילה "פִקָה" הייתה מקבילה בתחילתה למילה "רַאי" - שיקול דעת, שיפוט הגיוני (בניגוד לשיפוט לפי מסורת מפורשת), אולם במרוצת הזמן איבדה את משמעותה ונתייחדה לכל עיסוק בענייני הלכה.
האסלאם היא דת הלכה, הקובעת הלכה מפורטת לכל פעולות האדם בכל שטח משטחי חייו. הלכה זו, אשר למעשה לא גובשה מעולם כחוקה של ממש ונשארה עד היום נושא לדיונים ולחילוקי דעות, עוסקת בענייני פולחן ("עִבַּאדַאת" = عبادات), ממנוהות ומשא-ומתן שבין אדם לחברו ("מֻעָאמַלָאת" = معاملات) הלכות אישות ("מֻנָאכַּחָאת" = مناكخات) ועונשין ("עֻקֻבָּאת" = عقبات). היא הקראת "א(ל)שְרִיעַה" - דרך המלך (במקורה: הדרך למקור המים) והמדע הלומד וקובע את פרטיה הוא מדע ה"פקה". ה"שריעה" היא הלכה אלוהית מקודשת, אשר החכמים העוסקים בה רק מפתחים, מבררים, ממיינים או מסיקים ממנה פרטים חדשים, אך אינה חוקת בשר ודם, הניתנת לשינוים או לביטול כדרך כל חוקה מסוג זה. על כן, גם באסלאם פותחה ההלכה על ידי חכמי דת רחוקים מן השלטון ומחיי המציאות, אשר ראו עצמם כיועצים לכלל העם כיצד למלא אחר רצון האל.
===
תודה על ההשקעה במידע זה
תיקנתי שגיאות הקלדה בלבד
