מפאת אי היכולת לכתוב תגובה כה ארוכה בוואי נט , החלטתי לפרסם את התגובה כאן, ולתת לינק לכאן , על הדרך , גם לפרסם את הפורום(בהנחה שיפרסמו את התגובה) וגם לתת תגובה פומבית , למאמר פומבי , עם הכבוד הראוי , בוויכוח הלכתי ליגיטימי
את המאמר המקורי אפשר לקרוא כאן
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3634303,00.htmlותגובתי :
תגובה למאמר "הרס החיבור הגנוז בחברון"
שלום יואל בן נון , אשמח להגיב על מאמרך ועל הטענות\אזהרות שאתה משמיע שם
מעניינים דבריך על ההשוואה המוזרה בין הנוער האמיץ בחברון לבין אבשלום והמרד שהכריז על מלכות אביו
בעצם אתה טוען שדוד , שחיבר את כל עם ישראל תחת מלכותו , בעיר חברון, הוא שזכה לברכה שיש בחברון , ואבשלום "האלים והאכזרי"(עד כאן אמת) לא זכה לה , משום אכזריותו זו , והפילוג בעצם שהוא ניסה ליצור , אך ההשוואה לנוער האמיץ בחברון , היא כלל כלל לא מציאותית , שכן אין מטרתם לפלג את העם, אלא להלחם עבור הצדק והאמת התורניים , וזכותנו על ארצנו , שרש מאבקם הוא שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, שאסור לתת לאויב שום שטח , ההשוואה שלך בין האלימות שלהם מול האויב הערבי , לאלימות של אבשלום , נגד יהודים אחרים ובראשם אביו - על מנת לספק את צרכיו ה"אישיים" משום שרצה למלוך , להבדיל מאותם נערים שמטרתם היא לאומית תורנית - והאלימות שהם משתמשים בה נגד האויב הערבי - היא מקוממת .
ראוי לקחת את הדוגמאות שהבאת לאיך ראוי לנהוג כדי לזכות בברכת השם בחברון , וללמוד מהם קצת על אופי דוד ואופי הנוער בהתנחלויות , ועל אופי אבשלום
נכון שדוד זכה לחבר בין כל עם ישראל בחברון - אך תוך כמה זמן הוא עשה זאת ? זה שאלה חשובה .
דוד לא בן לילה חיבר בין כל עם ישראל תחת מלכותו , אלא משך שבע שנים ושישה חודשים שהוא מלך בחברון רק על שבט יהודה, ורק אחרי אותם שנים - מלך על כל ישראל המאוחדת כשאיחד את כל ישראל תחת מלכותו .
האם היה ראוי לומר שעד אותה תקופה דוד סירב "לחבר את העם " ? הרי הוא יכל בקלות לקבל על עצמו את מלכות איש בשת בן שאול ולחבר בין כל עם ישראל שבע שנים קודם לכן !!! אך הוא סירב לעשות זאת , למרות שזה היה מאחד את כל עם ישראל , ולא מבודד אותם לשתי גופים עם מלכים שונים , ממלכה אחת ביהודה תחת דוד המלך , המלך שבו בחר השם למלוך, וממלכה אחת שנבנת אט אט סביב ירש העצר ה"לא חוקי" רוחנית , איש בשת בן שאול .
אך הוא סירב לעשות זאת , מדוע ?
הקב"ה בחר בדוד ומשחו להיות משיח על עמו , להיות מלכם החוקי ,הוא , ולא איש בשת , הקב"ה יודע מה טוב לעמו , הרבה יותר טוב מכל מחשבת בשר עלי ארץ ...ואם הקב"ה בחר בו , והוא אמור להיות המלך החוקי "רוחנית" , זה שווה אם כן (לצד חתירה בלתי נלאת של שכנוע שאר העם לקבל את מצות השם) לחכות את אותם "שבע שנים ושישה חודשים" בלי "איחוד" , עד היום שישראל יבחרו ללכת במצוות השם ולהתאחד תחת אותה מצווה , שלא ה"איחוד" הוא העיקר ,טכנית , למרות שכשישראל מאוחדים זה דבר נפלא , אלא מצות השם היא העיקר ! והאיחוד היה "ראוי" אם כן תחת מסגרת השם , שרק כשישראל נאותו לקבל את מצוות השם שדוד ימלוך עליהם, ולא איש בשת בן שאול, המלך הקודם , האיחוד היה מהותי , כי הוא סבב סביב מצוות השם "וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶל-דָּוִיד, חֶבְרוֹנָה לֵאמֹר .... וַיֹּאמֶר השם אלקיך לְךָ, אַתָּה תִרְעֶה אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד, עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל" ובזה , בזה , ולא לפני , האיחוד היה משמעותי , מהותי , בזה שהם קיבלו להמליך את דוד במצוות השם , שלו ה"איחוד" לשמה היה המהות, הלא על דוד בעצמו היה לחכות למלוך שבע שנים ושישה חודשים , תחת מלכות איש בשת ? ולא בנפרד כשהוא מולך על שבט יהודה לבדו ?
ומה בקשר להשוואה בין אבשלום והנוער ? האם באמת יש מקום להשוואה ?
הנוער ה"אלים" כביכול , לא יותר אלים כלפי ה"ערבים" , מאשר דוד היה כלפי הפלישתים, העמונים, המואבים, הארמים , והאדומים , וקל וחומר עמלק, ושאר אויבנו באותו הדור ? "אכזריות" ? שמא מה שעשה דוד למואב היה "רחום וחנון " ? "וַיַּךְ אֶת-מוֹאָב, וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים לְהָמִית, וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת"
האם על משקל דבריך ש"שפגיעה בערבים בחברון היא בעצמה פגיעה ביישוב היהודי, מפני שהיא 'חילול שם ה''" שמא נאמר שדוד חילל שם השם , במואב ? ומה בקשר למה שהוא עשה לבני עמון ? " וְאֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בָּהּ הוֹצִיא, וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם במלכן (בַּמַּלְבֵּן), וְכֵן יַעֲשֶׂה, לְכֹל עָרֵי בְנֵי-עַמּוֹן; וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל-הָעָם, יְרוּשָׁלִָם." (ויתכן לפרש שהוא בסך הכל שם אותם בעבודות כפייה בתנורים ובמנשרות, אך לא כן אפשר לומר על בני מואב )
מהו בדיוק ה"חילול שם השם" בפגיעה באויבי ישראל מושבעים (שישירות היו אחראים לפינוי הבית אגב, באיימם על המוכר הערבי שיוציאו אותו להורג משום שמכר בית ליהודי - דבר שגרם גם לפרשה להגיע לידיו מלאות הצדק של הבג"ץ , שהחליט כרגיל, על חשבון היהודי , שהערבי צודק ) ? אם זה היה חילול השם , הא כיצד השם אומר להוריש את כל ישבי הארץ מפנינו "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם.... וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" ? ושמא המונח "להוריש" אינו ברור דיו , רש"י בא ופירש שמשמעותו היא לגרשם מארצנו (ולא לחינם הבאתי את דברי רש"י , שפירושו הרבה יותר נח לאוזניים, במקום את דברי הספורנו על שמשמעות המונח והורשתם הם לבערם , או דברי הירושלמי שתרגומו הוא "ותשצינון" - ותשמידום ) וכידוע לך , לא רק על ז' עממין אמור הדבר כי אם " כאן מדבר הכתוב (במדבר לג נב-נה ) חוץ משבעה עממין הנמצאין שם..." (אור החיים הקדוש) , אכן , מדובר גם על הערבים - שלא מז' עממין הם , אך חושבים שארצנו שייכת
להם , בדיוק כמו הכנענים , ולעולם לא ישלימו שהארץ שייכת לישראל, ולכן חייב לגרשם מכאן , על אחת כמה וכמה שלא הסכימו להכנע ולקבל שבע מצוות בני נח ואת חוקי התורה להם אם יכנעו ... אלא בחרו מלחמה - ואם כן נותר להם הברירות של להסתלק או להיות מושמדים במלחמה !.
רש"י אומר , "שפלותם של ישראל - חילול שמו הוא "(יחזקאל ל"ט :ז') , לא "שפולתם של ישמעאל - חילול שמו הוא" , כשהאויבים של ישראל נרמסים תחת רגלינו , זהו , על אותו משקל "גבורתם של ישראל - קידוש שמו הוא "
אם כן , יש לא מעט מקום להשוואה של אותם נערים - שנלחמים למען הצדק והאמת התורנית ועל זכותנו על הארץ - עם דוד המלך ויעודו התורני הבלתי מתפשר .
את מי אם כן אפשר להשוות לאבשלום ? המורד - בעול מלכות השם - שבחר בדוד עבדו למלוך על ישראל . שפתח מאבק לא צודק לסיפוק רצונותיו האישיים - על חשבון האמת והצדק - על חשבון מטרות לאומיות , בעודו שם את ישראל בצילה של סכנה איומה של מלחמת אחים - שאותה כל אויבי ישראל מבחוץ ראו - ויכלו לנסות לבחון את ישראל בשעת כושר , כשכל ישראל עסוקים במלחמת אחים ... הממם בוא נראה ... מי "מתאים " לפרופיל הזה .... הייתי אומר , אבל אני חושב שזה ברור לכל על מי בדיוק מדובר , ועל מי לא . מי באמת ה"מורד" , ומי באמת לוחם הצדק העברי שסמוך ובטוח על אלוקיו ולא מפחד !
כתבת :
"על שני דברים אמר ר' יהודה הלוי בספר 'הכוזרי' (מאמר א'-קטו;..... – "מצאת מקום כאבי .... על שהם עצמם יתנהגו באכזריות אלימה נגד אויביהם, בדיוק כפי שעשו להם, אם יהיה להם כוח. "
החבר שם, אינו אומר את המילים "מצאת מקום כאבי" על דברי מלך כוזר "שבהכרח וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם" ,אלא על דבריו (של מלך כוזר)"
כך היה אמנם הדבר(שאתם קרובים יותר אל האלוקה במצב של העוני בגלות, מאשר ב"גדולה" כמו הגוים , שעליהם מלך כוזר הסב דבריו "שבהכרח וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם" ,קרי , אם הייתה בידכם לקחת גדולה , כמוהם , הייתם לוקחים, והורגים בשונאיכם ומגדילים גבולותיכם, כפי שהם עושים)
אלו היתה ענותכם דבר אשר בחרתם בו אבל היא אינה כי אם דבר שבהכרח " ועל זה אמר החבר "מצאת מקום כאבי מלך הכוזרים" "מצאת מקום כאבי מלך הכוזרים - כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ענינו(הגלות) מתוך כניעה לאלוה ולתורתו כמו שאמרת(שהרי המלך הכוזרי אמר שהם במצב זה מכורח ולא מבחירה) לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל כך , אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו -ועם זה- יש שכר גם לרב כי אף הם נושאים בעל הגלות, לא רק בהכרח ,כי אם ברצון -כי אלו רצו היה כל אחד מהם חבר ועמית לאשר יגש בו בהוציאו מלה קלה מפיו ,ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופט הצדיק .אך אלו סבלנו גלות זו ודלות זו -לשם שמים כראוי ,כי אז היינו פאר גם לדור של ימות המשיח
שלהם ,אנו מצפים, והיינו מקרבים זמן הגאלה המקוה ."
קרי - החבר הסב מילותיו אלה על הבא הלאה , ולא מזכיר כלל את המילים "שבהכרח וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם" כסיבת הכאב , אלא בפירוש את העניין שלא מקבלים ישראל בגלות את הגלות , בצורה של לסבול את הגלות והעוני של הגלות "לשם שמים כראוי ", ואילו הדברים שאתה מצטט כדברים שעליהם כביכול מוסב המילים הנ"ל , אינם אלא מוסבים בדברי מלך כוזר על הנושא הקודם שהובהר לעיל , וראוי לאלו שקוראים את תגובתי שלא מכירים את העניין ,לעיין בעניין כראוי כדי להבין את הקונטקסט במלואו
בעניין שמעון ולוי , ראוי לומר , שיעקב אבינו הטיח בהם שהם סיכנו את המשפחה, לא שחטאו במה שעשו , וכשהם ענו בתגובה שהאם אפשרי שיעשו הגוים את דינה בת יעקב כזונה ? , הנה סיבת יעקב במלואה "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. " , לא מדובר כאן על שום "חטא" שהם ביצעו , או פשע , וגם כשיעקב ארר את "אפם" (כעסם) כי עז , הוא לא ארר אותם , אלא בירך אותם, בדברים שימעטו את הכעס שגרם להם לפעול על פי "כעס" ו"רצון" שבאותו כעס ורצון גם "עיקרו שור" , קרי , המעשה שעשו ליוסף הצדיק , בגלל כעסם
