גר הוא אדם שבא לכאן מארץ אחרת מכל מיני סיבות כולל בעיות כלכליות בארצו.
תושב הוא מי שמתגורר כאן והוא לא גר ולא אזרח כי הוא לא מקבל על עצמו חוקי הברית.
העובדים הזרים הם גרים. הם היו מוכנים לקבל על עצמם את חוקי המדינה כדי לקבל אזרחות.
לא נותנים להם אזרחות ושוויון בפני החוק ולא דואגים לגייר אותם.
מספיק שאחד מהם הוא יתום או אלמנה כדי שיהיה כאן עינוי דין.
אזרח נחשב מי שמתגורר כאן ושומר על חוקי המורשת.
גר הוא לא מי שהתגייר.
גר לא חייב להתגייר אתה אומר דברים לא נכונים.
אם מה שאתה אומר זה היה נכון ה' לא היה מטריח את עצמו לכתוב על מי שבא בברית בגרים ובעבדים כדי לעשות איתנו פסח
והאיסור לשתף פפסח ערלים.
אני מאמינה שריבונו של עולם הוא נצחי וחוקיו הם נצחיים אבל ההסטוריה כמו שהיא חוזרת ככה היא חולפת.
וכתוב והורשתם את יושבי הארץ...
אבל לא כצוו לעשות זאת כל הזמן משום שיש חוקי מורשת לדורות
מדובר במצוה ומדובר על יושבי הארץ שהיו אז... אלה שהיו עובדי אלילים... הכנענים
הם יושבי הארץ עליהם מדובר בפרשיה הזאת...
אני אביא לך את הפרשיה במלואה כי אתה חוטא בהוספה וגריעה יש לך טעות שהיא גם חטא של נשיאת שמע שוא
אבל אתה יכול לקרוא בעצמך לראות שאני לא משקרת
הדברים נאמרו לדור המדבר וזה מצוה לדור המדבר בלבד ולבנים שלהם שצריכים להוריש את הארץ מפני עמי כנען!
לא מדובר במשהו שיש לשמור לדורות.
זה מצוה מאת ה' שניתנה לבני הדור ההוא
אבל החוק העקרוני של ה' הוא שמרגע שנכבוש את הארץ אסורה השנאה ואסורה מלחמת חורמה
כי כולם ברואיו.
ולכל עם הוא הוריש את נחלתו לבני אדם את הר אדום לבני ישמעאל יש להם ארצותיהם וגם לבני לוט.
אתה תקרא המקור שעליו אתה מתבסס הוא במדבר פרק לג מפסוק 50 עד 56 היית צריך לצטט למען לא תוסיף ולא תגרע.
ולא רק את הפסוק הזה.
הנה הציטוט למי שמתעצל לבדוק לבד בספר:
נ וַיְדַבֵּר ה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן. נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ. נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם.
שאלות בהבנת הנקרא:
למי נאמרו הדברים? על איזה ארץ מדובר? (כנען*) באיזה תקופה מדובר? מי הם יושבי הארץ עליהם מדובר בפרשיה?
מהו גורל הנחלות שניתנו לשבטים? לפי מה צריך להתנחל אם בכלל לפי פרשיה זו? (לפי מטות אב)
מדוע יש לעשות מלחמת חורמה על יושבי הארץ (עמי כנען)?
ויש המשך מעבר לפרשיות האלה אפילו חרם
ביתו לא תיקח לבנך ובתך לא תתן לבנו כי יסירו את בניכם מאחרי (מדרך הישר הברית וחוקי המורשת לדרך אבדון)
אבל בכל זאת יש דין למצב של כי תצא למלחמה ותראה בשבי אשה יפת תואר שתחשוק בה...
אז תבין שמדובר אך ואך ורק על עמי כנען והצווי הזה הוא חלק מהסיפור של הצויים שניתנו בדור ההוא והיו נכונים לדור ההוא בלבד
והחובה לקיים אותה רלבנטי לתקופה ההיא בלבד...
לא מדובר בחוק לדורות
מדובר בצו השעה במצוה שניתנה לדור ההוא והם כבר קיימו אותה...
ומרגע שקיימו אותה החוק של איסור מלחמות חורמה תקף