מה זו בעצם מהפכה? למה היא קורה?
ע"פ ויקיפדיה מהפכה מוגדרת כאירוע בהיסטוריה ששינה את פני החברה האנושית, בעקבות שינוי רדיקלי בתפיסתו החברתית והפוליטית.לאורך ההיסטוריה אני רואים מהפכות פוליטיות, חלקן תרמו יותר חלקן פחות ובעצם נראה כאילו יש צורך במהפכה כל כמה זמן לשם רענון ושיפור המצב הקיים.
הגורם העיקרי למהפכה פוליטית הוא מיאוס בשלטון המדכא, ברוב ככל ההיסטוריה השלטון הזה מאופיין כדיקטטורי וכופה בעצם חונק בכוח את תושביו.
לרוב, המהפך מתחיל במיעוט שאט אט משכנע ומאיר את שאר עיניי העם כנגד השלטון המדכא,וכך מתחיל מאבק רב תחומי בזרועות הממשל.אותו מיעוט שואף בד"כ לעצמאות ולשחרור מהידיים החונקות של הממשל, משקריו, מההסתה שלפעמים מתבססת על רקע גזעי או על בסיס פוליטי טהור.אותו מיעוט לרוב מרגיש פגוע או מופלה מהממשל ומציג אלטרנטיבה ואופוזיציה לכל דרך שבא נוקט הממשל בנוגע לבעיות ופתרונות ניהול מדינה.
עד כאן על מהפכות ועצמאות ברמה הכללית,עכשיו נעבור לדון במה קרה וקורה כאן בארץ ישראל.
הגעתי לכתוב את המאמר הזה בעיקר בגלל הרבה קולות שנשמעים היום ברחוב ודורשים מהפכה, הם טוענים שהמצב היום באמת יותר גרוע מפעם ותחושת ריקנות עמוקה שולטת כאן, כמובן בעזרת קואליציה של תבוסתנות ושחיתות וכרגיל אופוזיציית הצדק והאמת שותקת.
הקולות שקוראים למהפכה הם לאו דווקא מהימין (שמדוכא מהשמאל),אלא מכל קצוות הקשת הפוליטית.
המהפכה המיוחלת אינה מוגדרת וזו אחת הבעיות, לדעתו של אחד "המהפכה" היא ביאת המשיח ולדעתו של השני היא מדינת כלל אזרחיה.
"מהפכה" היסטורית שברצוני להתייחס אליה כאן, למרות שלא מדויק להגדירה כמהפכה היא הקמת מדינת ישראל. כידוע בימי המנדט כל הזרמים הפוליטיים השתוקקו לחופש ועצמאות במסגרת הציונות,
הזרם המרכזי היה השמאל הסוציאליסטי בראשותו של דוד בן גוריון.אותו זרם חרט על דגלו דמוקרטיה שוויון ועצמאות- שלושה ערכים שבהגדרתם נשמעים הגיוניים ואף הכרחיים, אך כשיורדים למציאות מבינים שעוד לפני שהחזון קרם עור וגידים הוא היה רקוב.
הדמוקרטיה של דוד בן גוריון וחבריו במפא"י- זו אותה דמוקרטיה שחנקה את התפיסות הפוליטיות והכלכליות השונות שעלו באותם ימים, זו אותה דמוקרטיה אשר השתמשה בכוח הזרוע שהיא כל כך אוהבת לשנוא ושלחה לגרדום ולכלא לוחמי מחתרות הימין בתקופת הסזון ולאחר מכן טבחה בהם בחוף תל אביב(ראו הטבח באלטלנה), זו אותה דמוקרטיה שדואגת להאשים ולכלוא את יריביה הפוליטיים, רק על רקע פוליטי, בלא הוכחות על רקע פלילי (ראה פרשת רצח ארלוזורוב).
זו אותה דמוקרטיה שעל דגלה חרוטה המילה שוויון אך זה לא מונע מ"הדמוקרטים" שבה להפלות מגזרים על רקע גזעי ( הכוונה ליהודים יוצאי מדינות האסלאם ואתיופיה), או יותר מכך פשוט להעלים את חלקם (ראה חטיפת תינוקות תימן),בזמן שמיעוט שהוכח כאויב הרבה יותר מפעם אחת מקבל זכויות משולשות מהרוב. זו אותה דמוקרטיה שמבחינתה חיי הפרט ורצונותיו הם בראש ובראשונה ובדיוק בגלל זה זאב ז'בוטינסקי אבי בית"ר לא הובא לקבורה בארץ בימי בן גוריון,אפשר לחשוב מה כבר ביקש.זו אותה דמוקרטיה שאוהבת את כל אזרחיה אך במקרה שפכה את כספה על אוכלוסייה מוגדרת ( ראו הקיבוצים) בניסיון נואש להחיות מין חזון סוציאליסטי מוטעה משורשו.
זו אותה דמוקרטיה שהוכחה כדיקטטורה שמאלנית ולא השתנתה עד היום,היא אותה אחת ששולטת על אמצעי החינוך והתקשורת ומשקרת לעם שלם.(ראה תוכניות הלימוד בבית הספר שפסלו את תורתו של ז'בוטינסקי, שהעלימו את מחתרת האצ"י הרוויזיוניסטית מדפי ההיסטוריה של מרד גטו ורשה שדאגו שכל ילד בישראל ישמע על רצח רבין אך לא על רצח רחבעם זאבי, או חס וחלילה על פרשת אלטלנה.)
זו אותה דמוקרטיה שבראש ובראשונה מדברת על חופש ביטוי ופלורליזם ומונעת מקבוצות שמובדלות ממנה אידיאולוגית להתקיים,(ראה הוצאת תנועת כ"ך מחוץ לחוק,חניקה של כל תנועה שהיא לא שמאלנית סוציאליסטית) בזמן שתנועות שמסכנות את העם היהודי כבר סוחרות בנדל"ן בכנסת.זו אותה דמוקרטיה ששוחרת שוויון אך "מבחינה מוסרית" אינה יכולה לעודד הגירה לשונאי ישראל פעילי טרור, בזמן שלגרש יהודים מביתם זה מוסרי בהחלט (ראה גירוש ימית וגוש קטיף).זו אותה דמוקרטיה שכוח השקרים ושטיפת המוח שלה כ"כ חזקים עד שגרמו למנהיגים "ימניים" להפוך עורם (ראה מנהיגי ליכוד למיניהם).
עם "דמוקרטיה" כזו אנחנו צריכים מהפכה, והיא תהיה לא פחות גדולה או לא פחות חשובה מהרבה הפיכות היסטורית בממשלים טוטאליטריים, כי על הדף אנחנו דמוקרטיה אבל בשטח זוהי פשוט שיטה מתוחכמת להרס עצמי.
הדרך למהפכה המיוחלת היא ארוכה ומפותלת מאוד, השלב הראשון הוא לקבוע עמדות ומטרות שצריך לכבוש, כמו בכל מסע.השלב הזה עלול להימשך זמן רב לצערנו אך אין ברירה אין להימנע מיסודיות ועבודה קשה.כידוע מהפכה אמורה לכלול חלק גדול מהעם ולהלהיב אותו בדרך האמת, לכן ע"פ דעתי מטרות המהפכה צריכות להיות בראש ובראשונה למצוא מכנה משותף בין אנשים עם אידיאולוגיה פחות או יותר דומה אך שבאים מרקעים חברתיים שונים,לאחד אותם, לטפח את אהבת ישראל בניהם, לא למשוך את החבל למקום אחד, לדעת להתפשר עם אחינו היהודים, אך ורק איתם – אם זה תלוי בטובתנו.
הצעד השני נשמע פשוט אך הוא כלל וכלל לא, והוא פשוט לפרסם את האמת, להעביר לציבור בכל הדרכים האפשריות את ערכי האמת והצדק שנשכחו ונפלו כאן איפשהו בין הכיסאות.העבודה שלנו קצת יותר קלה כי אנו לא צריכים להתאמץ בלהחביא את ההיסטוריה ובלהמציא שקרים (כמו יריבנו בשמאל),האמת והצדק איתנו.
השלב השלישי הוא פשוט להילחם, בכל מתנגדינו, אם זה אומר בהסברה עולמית יהודית- אגרסיבית שלא מתפשרת על הזכות הקיומית של היהודים לחיות בעולם.אם זה אומר בכוח הזרוע (לא שאני שש למלחמה אבל בעולם הקיים היום צריך להבין שזו הדרך היחידה – החזק שורד) בארצות שבהם חיי מיעוט יהודי ונתקל באנטישמיות או בארצנו ישראל שנתקלת יום יום באויב הערבי. המאבק צריך להיות אוניברסאלי- על זהות וגאווה יהודית, הגבול היחיד שלו צריך לעבור במניעת מלחמת אחים (ז"א שאסור יהיה לנו לפגוע אחד בשני כי זה יהרוס את כל מה שניסינו לבנות ויגרום למלחמת אחים, כמה שזה קשה יש לנהוג באיפוק.) רק כך, רק בדרך הזאת נצליח, המלחמה תהיה קשה, יהיו זמנים שנחשוב שהכול עומד לקרוס עלינו ותיכף לא נשאר כאן אבל אל תשכחו שאנחנו עם ישראל ועברנו דברים קשים ולכן אנו מכונים עם הנצח, לבסוף עוד נגיע לקצה המסדרון והאור החזק עוד יסנוור אותנו.(זכרו שעדיף להילחם היום לגורל הדור שיבוא ולהסתכן באובדן מאשר לחכות כמו צאן לטבח ולהימחק בכל מקרה בעוד 50 שנה לכל היותר).
בהצלחה אחים יקרים,
באהבה "צדק"
אם תוכלו לצרף את המאמר לספריית הימין האמיתי אני אשמח מאוד.
