טוב הפעם זהו שיר סרק לגמרי, לא קשור לשום דבר, אפילו אפשר להגיד אידיוטי.
ללא שם
תחילתו בעץ אילן צעיר, ולד קט וקטון
עוד לא הוציא חוטר, עוד לא זומר
אף לא הוברך ממנו ענף, אך כבר יצא נצר
בכורו, העניק לו את כסא כבודו – יורש העצר.
גדל אותו נצר, מרד באביו, הוציא ממנו חוטר
גידלו לנוי, מרהיב, מקסים, מושא תפארת ומושחת
האב בכה על גורל בנו, קרע בגדיו, לא מצא נחת
וכך החל תהליך כה עצוב הקרוי בפינו סתיו.
עלי אש, אדומים כדם מנתרים אל הקרקע
מלחששים שירי ערש בנתיב המסע
יגעו הם בקרקע, תדום רוחם, תנדוף נשמתם
יחום בשרם, תתמלא ריק נפשם ומנחותם עדי עד.
עלים שנשרו בשלכת אשתקד
עודנם מתועפפים ברוח
הזמן נעצר מלכת עם בא הסתיו
הכל נראה כה קודר ולעתים כה רגוע.
