גבירותיי ורבותיי, יש לנו בעיה קשה של יהודיות שהולכות עם ערבים. בכל מקום בארץ, יהודיות יקרות שהולכות עם ערבים, ואפילו 'ממירות' את דתן ועוברות התעללויות קשות בכפרים וחיים של סבל. אני אישית, מדבר כרגע מעומקי נשמתי - ואני רושם את זה כאן כי זה המקום שאני בטוח שיבינו אותי - כואב לי הלב מאוד על עם-ישראל. אותו עם, מפולג לאורך השנים, עם שהלך מדכי אל דכי, מגלות אל גלות, מגיע סוף סוף אל הארץ המובטחת אחרי שנים של ציפייה וחזון כשלמולנו עומד הזמן הקדוש שנקרא זמן הגאולה, - ודווקא אז, אחרי שעברנו כ"כ הרבה תלאות, ולא נפלנו, אלא בטחנו בשם ה' אלוקינו, דווקא אז אנחנו נופלים למקום הכי שפל שהיינו בו מעולם. ההתבוללות בשיאה, מקרי הפורענות ביהודים בשיאם, הערב-רב, שולט. אנחנו עכשיו לקראת האלף השישי, לקראת הזמן שבו בכל יום יום יכול לבוא משיח צדקנו - ודווקא בזמן הזה המון בנות ישראל הולכות ומתבוללות והולכות לחיות עם הגויים, וממירות את דתם וככה עם-ישראל הולך ומתמעט. אבי, מה רבו צריי, רבים קמים עליי - כי כמו שאמרו בגמרא, קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר מלחמת גוג ומגוג - שבמלחמת גוג ומגוג כתיב : "מה רגזו גויים ולאומים יהגו ריק..." ובתרבות רעה כתיב : "ה' מה רבו צריי, רבים קמים עליי..." - אחים יקרים! למעלה יש קטרוג עצום על עם-ישראל, על כך שהוא מתמעט, שהוא מתבולל, שהוא עובד עבודה זרה - כך אומרים כל גדוליי ישראל. גזרות קשות מאות עומדות בפתח, אבל גם המושיע שלנו עומד בפתח. אותו מושיע שיבוא בכל רגע שיקראו לו, שעם ישראל יקרא לו. ואיך נקרא לו? פשוט, נשמע בקול ה'. שנאמר : בא רבי יהושוע בן לוי ולמשיח, שאל אותו מתי אתה בא, אמר לה : היום , שנאמר : "היום אם בקולו תשמעו". משיח עומד בפתח, אבל הוא לא יבוא בקלות, יבואו עלינו יסורים רבים - ואחד מאותם יסורים קשים וכואבים שאנחנו מקבלים זה לראות איך לאט לאט עם ישראל עוזב את דרך ה' והולך לדרכים אחרות. זה הייסורים הכי קשים - לראות איך אחיותך הקדושות, בנות ישראל, הולכות אחר הגויים ומשאירים את עם ישראל על ערש דוי. נכון, ה' יסעדנו על ערש דוי, ה' יציל אותנו, אבל עדיין הלב לא מרפה והדמעות זולגות אחת אחר השנייה. אני רואה בנות ברחוב עם ערבי, ואני כולי מתמלא בושה וכלימה, מתבייש מאבותינו. כי אם משה רבנו, או אברהם אבינו, או רבי יהודה הנשיא, או רבי טרפון או כל גדול ישראל אחר היה רואה מה שהולך בארץ המובטחת בזמן עקבתא דמשיחא, לא היה יכול שלא לבכות. אומרים שבן אדם, כשהוא פוגש בייצר הרע - יצייר דמות רבו בראשו ובכך ימנע עצמו מן החטאים ויעשה תשובה. בואו לרגע נצייר את דמות משה רבנו - מה נרגיש? מה נאמר לפניו? נאמר כי סרחנו, כי חטאנו עוד פעם? כי נפילת בנות ישראל - זאת נפילתנו אנו.
אי-אפשר לתאר את ההרגשה שגדולי ישראל מרגישים למעלה כשהם רואים מה עובר עלינו, ואי אפשר לתאר כמה הם עוזרים לנו מלמעלה וכמה הם כואבים את כאבנו. מתי זה יקרה? מתי זה יבוא? מתי נגאל? רוצים כבר את דוד, רוצים את ה'. רוצים "עם ישראל חי"! רוצים אחדות, רוצים חסדים, רוצים קירוב לבבות, רוצים גאולה אמיתית. מתי כבר נזכה לראות את חסדיו של ה'? אנחנו צמאים! אבא! רחם עלינו, אנחנו צמאים למים, הלכנו במדבר המון זמן. אנו זקוקים לקצת מים! אבא, רחם עלינו! אנחנו בניך! שלח לנו גואל, מתי כבר נזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו? אנחנו יכולים לזכות גם עכשיו, "אם בקולו תשמעו".
כאייל תערוג , על אפיקי מים - כן נפשי תערוג אלייך אלוהים
כאייל תערוג , על אפיקי מים - כן נפשי תערוג אלייך אלוהים
צמאה!!!!! צמאה נפשי!!!! צמאה נפשי לאלוהים!!!!!
צמאה נפשי לאלוהים!! לאל חי!!!!! מתי?!?!?!? אבוא, מתי אבוא?!?!? מתי אבוא ואראה?
מתי אבוא ואראה פני אלוקים?
זה ה' ציפינו לו, ציפינו ויושיענו.
