האיחוד האירופי הולך על חבל דק
פחד הוא כנראה המניע העיקרי ליחס הדו-משמעי של האיחוד האירופי כלפי מלחמתה של ארה"ב נגד הטרור. הפחד מפני אלימות מוסלמית הופך להיות גורם בעל עוצמה נוכח 6 מיליון מוסלמים בצרפת, כ- 2 מיליון בבריטניה וכ- 17 מיליון באירופה כולה, מה גם שהאלימות הגוברת ניכרת בעליל. הגרמנים (אצלם האוכלוסייה המוסלמית היא טורקית ברוּבה) יכולים לחוש עצמם בטוחים במקצת, אם כי לא במידה רבה. עם-זאת, כאשר הפחד משתק ומונע פעולה, הוא נעשה מסוכן ביותר.
המצב הקיים באיחוד האירופי נגרם בעטיה של מדיניות הגירה הזקוקה לשינוי. אירופה חייבת להעמיד זאת בראש סדר העדיפויות שלה, אם אין ברצונה להפוך ליבשת מוסלמית במשך המאה ה- 21. הגיעה השעה גם לפעולה נמרצת נגד גופים איסלמיים התומכים בטרור ומסייעים במימונו. ההימנעות מפעולה כזו נובעת בחלקה מן הפחד לעורר אלימות נוספת, אך בעיקר מחוסר נכונות להכיר בעובדה כי האיסלאם דהיום עוין לערכים המערביים ומוכן יותר לאמץ מדיניות אנטי-מערבית. הסימביוזה רבת-השנים בין הון מערבי לעושר הנפט המוסלמי יוצרת פרמטרים של חשיבה פוליטית המתעלמת מן המציאות הקיימת. בניסוח מתון, הפופולריות של המערב במדינות המוסלמיות הולכת ופוחתת, ללא קשר למדיניותם של השליטים.
האנטישמיות הגואה באירופה, המוסווית תכופות כהתנגדות לישראל, אף היא גורם בעל משקל. המוסלמים האירופים נמנים עם תומכיה האלימים ביותר, אולם בכך הם רוכשים את חיבתם של האנטישמים ומסייעים לטיפוח האשליה כי הם מאיימים רק על היהודים, ולא על איש זולתם. התוצאה הטבעית היא התעקשות כי טרור נגד יהודים שונה במהותו מטרור נגד נתיני ארצות מערב לא-יהודים, ומכאן גם התשוקה לרכוש את ידידותם של המוסלמים באמצעות הקרבתם של האינטרסים החיוניים של ישראל. לרוע מזלו של האיחוד האירופי, אין זו מטרה ברת-השגה. אילו טרחו מדינאים אירופיים לקרוא בקפידה את הקוראן, הם היו מבינים מדוע.
*
לפיכך אירופה המערבית מוטרדת מן הסיכוי להילחם שכם אחד עם האמריקאים נגד עיראק, ותוך כדי כך להיות מואשמת באיסלאמופוביה. אירופה המערבית משחקת את המשחק של היותה פרו-ערבית יותר ממארה"ב במשך זמן כה רב, עד שנטישתו נראית לה דמיונית. אולם השתתפות פעילה ונחושה במלחמתה של ארה"ב בטרור המוסלמי היא, קרוב לוודאי, התקווה היחידה להציל את האיחוד האירופי מן הטרור המוסלמי ומאבדון דמוגרפי בטווח הארוך. האיחוד האירופי עלול לעשות זאת – ולו מסיבות לא נכונות – אפילו במחיר זמני ומדאיג של אובדן הפופולריות שלו בקרב המוסלמים, ממנו הוא חושש. ואז קרוב לוודאי שינסה לפצות על הנזק, באמצעות ערעור יכולתה של ישראל להשיג גבולות בטוחים ולהגן על עצמה.
