קצת דברים בנושא פרשות השבוע שאנו עוסקים בהם בשבתות אלה:
לפי המסופר בתורה כשנצטווה יעקב לרדת למצרים, אף על פי שהובטח לו מפי הגבורה: "אנכי ארד עמך מצרימה", הוא ידע שהדבר צריך הכנה מוקדמת, ולכך שלח את בנו יהודה ככתוב: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות גושנה". מטרת השליחות הייתה כפולה כמו שמובא במדרש (בראשית רבא צ"ה, ג'): "חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו" ורש"י הוסיף: לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.
ובאמת יעקב אבינו ירד עם 70 נפש למצרים ושם הם פרו ורבו, וגם התחילו להתבולל במצרים, וזה אשר כתוב: "ותימלא הארץ אותם", כל ארץ מצרים התחילה להתמלא ביהודים "מתבוללים", אך לא בישיבות ובתי מדרשות - זאת לא מצינו, אבל כן מצינו שהישיבות כן נשארו "בגושן" ופרחו שם ורק שבט אחד לא נגע בו "נגע" ההתבוללות והוא נשאר ספון בבית מדרשו בארץ גושן וזהו שבט לוי. ובגלל שהוא נשאר ספון בבית המדרש ולא יצא להתבולל הוא זכה לעלות מארץ מצרים, וגם הוא לא חטא בעגל, וכאשר משה רבינו קרא לעם ישראל: "מי לה' אליי", היו אלה בני לוי היחידים שבאו להילחם - אותם בני ישיבות בגושן, שהיו ספונים בבתי המדרשות כפי שמלמדים אותנו חז"ל.
ובגלל כל זאת הם זכו לתפקיד הרם והמעולה מכולם יותר מלזכות בחבל בנחלת ישראל, וכך כותב הרמב"ם בסוף הלכות "שמיטה ויובל": " ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו: מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י). לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ)".
אבל אתם בטוח תבואו ותאמרו לי שכל זה עוסק דווקא בבני לוי שה' בעצמו מינה אותם "להיבדל" מן העדה ולשרת אותו יתברך בלבד, ולכן אני יפנה אותכם להלכה האחרונה ברמב"ם בסוף הליכות "שמיטה ויובל",וז"ל הטהור: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי" (תהילים טז,ה).
