כרגיל, כל מלה של פייגלין בסלע.
חברים יקרים – ה' עמכם!
אפשר לומר שיתרו הוא האחראי לביורוקרטיה אצלנו. במקום המגע הישיר והכן עם מנהיגם, שלח יתרו את עם ישראל לסיבוב ביורוקרטי מסובך בין שרי האלפים שרי המאות ושלל הפקידים. משה אמנם מקבל את הצעתו של יתרו – שהרי בלי מנגנון אי אפשר לנהל מדינה, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שעל הפתרון הכל כך פשוט של יתרו, משה, כביכול - לא חשב בעצמו. הניכור שבין המנגנון לאיש הקטן הוא אולי חלק מתרבות שלטון שספג יתרו במסדרונות החצר הפרעונית. משה, לעומת זאת, מייצג תרבות אחרת – תרבות הרואה בשלטון שירות ולא שררה, ובעם את בניו, לא את עבדיו.
איזון נכון בין הגישות הוא המודל לתרבות ההנהגה הנדרשת לעם ישראל. אולם בימים בהם מגלים מנהיגי ישראל יותר רגישות לסבלם של ילדי האוייב מאשר לסבלם של ילדי שדרות – קשה לדבר על אופי המנהיגות הראויה לעם ישראל. נכון להיום – הלוואי והיתה לנו הנהגה שמבינה את אחריותה הבסיסית לביטחון הציבור, כמו כל מנהיג נורמאלי בעולם הרחב.
שוב מסתבר שמי שניסה להקים כאן מדינה "נורמאלית" (כלומר כל דבר חוץ מיהודית) ולהתנהל על פי אמות מידה "נורמאליות" – מוצא עצמו מתנהל בצורה הכי פחות נורמאלית שניתן להעלות על הדעת. באופן פרדוקסאלי – כדי להתקיים כמדינה יהודית בארץ ישראל – כדי שיהיו לנו כאן כבישים נורמאליים, אינטרנט נורמאלי, תחבורה ציבורית נורמאלית, צבא נורמאלי ... כדי שכל המערכות הנורמאליות של מדינה תוכלנה לתפקד ולהתקיים במדינת היהודים – עלינו לזכור כל הזמן שאנחנו לא נורמאליים. עלינו לזכור שיש לנו ייעוד וסולם ערכים שונים, ולפעול אך ורק על פיהם.
מי שלא מבין זאת – נידון תמיד לראות משם מה שלא ראה מכאן, להכריז בבוקר על מצור ובערב להסירו.
שבת שלום
משה פייגלין
היתה התנתקות?
והנה מסתבר שה"התנתקות" לא היתה באמת התנתקות אלא פשוט גירוש יהודים לשמו. ישראל מסוגלת לרדוף את בניה, אך אינה מסוגלת להתנתק מאויביה. חלוקת העבודה היא כזו: מצרים מספקת לרצועה כ 50 טון חומרי נפץ (על פי עדותו של ראש השב"כ) מדי חודש, וכמות לא ידועה של נשק, תחמושת, טילים וכדומה. ישראל מספקת לרצועת עזה את כל שאר המצרכים הדרושים כדי להשמידה – חשמל, דלק, מים (העזתים זיהמו את מי התהום ולכן אנו נדרשים להשקותם) וכל צורכי האוכלוסייה העוינת. איש אינו שואל מדוע לא ניתן להעביר חשמל ממצריים – מדוע זו אחריותה של ישראל לקיים את מבקשי נפשה. איש לא שואל זאת משום שבלב ליבה – מאמינה ישראל בצדקת הטיעון העזתי ולוקחת אחריות על "פשעיה" – כלומר מודה בעוול שבעצם קיומה.
הישראלי שברח מזהותו היהודית יודע שאין באמת הצדקה לקיומו, מבין שהוא חי על זמן שאול, מסכים עם אחמד טיבי שהוא היה כאן לפניו ויהיה כאן הרבה אחריו – ומתחנן לפירור של הכרה מן העולם ה"נאור".
לכו תסבירו את זה לילדי שדרות.
מחדל וינוגרד
כולם מחכים בקוצר רוח לדו"ח וינוגרד. בעוד ימים אחדים נדע כולנו היכן בדיוק היה המחדל. האם שורש הרע הוא בנוהל פגום של קבלת החלטות, האם שורש התבוסה הוא בכך שחייל אחד קיבל שתי נעליים שמאליות והשני שתיים ימניות, או שמא שורש כל רע הוא שלא הפסיקו את המלחמה בשלושים השעות האחרונות...
על פי רוח הדברים הנושבת כרגע ממסדרונות הוועדה ופרשני התקשורת – וינוגרד אינו הפתרון – וינוגרד הוא הבעיה!
בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה - למה?
וכל התותחים וכל החיילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה. (מתוך בשמלה אדומה – רותי ספרוני)
לכל הגדולים ולכל החכמים לא יכולה להיות תשובה, פשוט משום שהם לא שואלים 'למה'. הם שואלים רק 'איך'. את התשובה 'למה' – נתן אולמרט עצמו שבועיים לאחר שפתח במלחמה:
" ניצחון ישראל בלבנון ייתן תנופה חדשה לישראל כדי לסיים את ההיפרדות מהפלסטינים על ידי פינוי רוב היישובים באזור יהודה ושומרון" – אהוד אולמרט
Ynet ) 2.8.06)
לאולמרט לא יכולה היתה להיות שום כוונה רצינית לשחרר את השבויים ולהפסיק את ירי הקטיושות – כפי שהצהיר בתחילת המלחמה. לא צריך להיות פרשן צבאי כדי להבין שכניסה קרקעית לעומק קילומטר בלבד (כפי שתוכנן מלכתחילה), מלווה בכל ההפגזות מהאוויר שרק ניתן להוציא לפועל – פעולה שכזו תחזיר את השבויים כמו שמכבש דרכים מסוגל להוציא קוץ מזנבו של עכבר. גם המטרה השנייה שפורסמה לציבור – הפסקת ירי הקטיושות, היתה אחיזת עיניים בצהרי היום. החיזבאללה ירה קטיושות לזמן קצר לאורך גזרת גבול הצפון, כפעולת הסחה לצורך חטיפת החיילים גולדווסר ורגב. עם סיום הפעולה הופסק ירי הקטיושות והגזרה שקטה. פעולת צה"ל לא יכלה להפסיק את ירי הקטיושות משום שלא היה יותר ירי כזה. מה שקרה בפועל הוא בדיוק ההיפך – הפעולה היא זו שהביאה לירי הבלתי פוסק על היישובים, וכעבור 33 ימי קטיושה על ישובי הצפון - הפסקת הפירוטכניקה הצה"לית היא זו שגררה בעקבותיה גם את הפסקת ירי הקטיושות.
אז למה פתח אולמרט ב(כאילו) מלחמה? למה שלחנו חיילים ליהרג? למה שליש מהמדינה נכנס למקלטים למשך חודש? למה אזרחים כה רבים קיפחו את חייהם? למה? למה? למה?
כי אולמרט רצה גם כן להיות אתרוג. אולמרט הבין שבמדינת אברמוביץ' - כדי להיות מנהיג דגול ומחוסן מכל חקירה צריך ללכת בדרכו של שרון. אולמרט רצה ניצחון צבאי שייתן לו הילה של מנהיג ולגיטימציה לבצע גירוש גדול, שיביא לו את סגידת השמאל ומעמד המנהיג הדגול.
מסקנות ועדת פייגלין
מיד בשוך הקרבות פרסמנו מסקנות וועדת החקירה שהתמקדה בשאלה 'למה' – והרי הם שוב לפניכם:
כ"ט אלול תשס"ו
23.8.06
מסקנות הועדה מאת משה פייגלין
להלן מסקנות הועדה שלא תקום. ושאם תקום לא יוגדרו לה נושאי החקירה הנכונים. ושאם יוגדרו, לא ינתנו לה הסמכויות המתאימות. ושאם ינתנו – היא תפחד לומר את האמת, ואם היא תאמר את האמת, אז התקשורת והמשפט הישראלי כבר יחסלו אותה.
1 – העובדות.
א – בנסיגה מסיני, קידש מנחם בגין את גבולות הקו הירוק, גם במחיר חיסול עקרון ההתיישבות הציוני.
ב – בנסיגה מלבנון, קידש אהוד ברק את גבולות הקו הירוק, גם במחיר חיסול עקרון הביטחון הציוני.
ג – בנסיגה מגוש קטיף, קידש אריאל שרון את גבולות הקו הירוק, במחיר חיסול ההתיישבות והביטחון יחדיו.
ד – עקרון הנסיגה החד צדדית הפך לדת הרשמית של מדינת ישראל.
ה – על בסיס עיקרון זה הוקמה קדימה, נוצרה תוכנית ההתכנסות, ואהוד אולמרט עלה לשלטון.
ו – עד מהרה התברר שמגבולות הנסיגה, צה"ל – אינו מסוגל להגן אפילו על חייליו שלו.
ז – חטיפת החיילים איימה על קונספציית הנסיגה וההתכנסות שהיא הסוס עליו רכב אולמרט לשלטון.
ח – לכן מיהר אולמרט לצאת למבצע צבאי, מבצע להוכחת יכולתה של ישראל להגן על עצמה לאחר נסיגה חד צדדית, ובקיצור – מבצע להצלת ההתכנסות.
לכן תמיכת השמאל במבצע עלתה אף על תמיכת הימין.
ט – אולמרט פנה למפקדו היהיר של צה"ל, ששכנעו כי ניתן לבצע את המשימה מהאוויר – ברגישות ובנחישות...
י – אלא שהחיזבאללה לא סבר שהאהבה תנצח והחל להפגיז את ערי הצפון.
י"א - מה שקצין זוטר לומד בבה"ד 1, הבין המטכ"ל לאחר שבועיים של כתישת העורף – ניצחון פירושו כיבוש שטח.
י"ב – אלא שכיבוש שטח עומד בסתירה לרעיון הנסיגה וההתכנסות עליו חונך דור חדש של מפקדים.
י"ג – לכן קיבל צה"ל הנחיות מבולבלות וסותרות, להיכנס אך לצאת, לכבוש אך לסגת, להילחם עם ולהרגיש בלי.
י"ד – התוצאה: 156 הרוגים, השבויים נותרו שבויים, יותר קטיושות בסיום המלחמה מאשר בתחילתה, החיזבאללה התחזק ללא הכר, הרתעת ישראל התרסקה,
והאיום להשמדתה הפך מוחשי יותר מתמיד.
2 – מסקנות הוועדה
א – המלחמה לא נועדה לשמור על יישובי הצפון מטילי החיזבאללה, להיפך – היא זו שהביאה לשיגורם.
ב – מטרת המלחמה היתה פוליטית בעליל – להגן על קונספצית הנסיגה החד צדדית, על רעיון ההתכנסות ועל שלטונו של אולמרט.
ג – אם לא תוחלף במהירות כל הצמרת המדינית והצבאית שהיתה מעורבת בכל צורה שהיא בנסיגות החד-צדדיות, מלבנון ומגוש קטיף - קיומה של ישראל מוטל בספק רב.
